מאת: אבי הלוי

אוקטובר 1898. בארץ מבקר קיסר גרמניה וילהלם השני ומופתע לגלות כאן התיישבות נירחבת של נתינים גרמניים, בני כת משיחית, בשם 'טמפלרים'. הוא מורה להקים קרן מיוחדת שתסייע להם בהתיישבותם בארץ הקודש, וכך, ארבע שנים מאוחר יותר, נרכשו על ידי הטמפלרים שטחי אדמה באזור שבין פתח תקווה ללוד, המושב 'בני עטרות' של היום, והוקמה המושבה 'וילהלמה'. לטמפלרים כבר היו אז כמה מושבות בארץ, ביניהן 'שרונה', היא הקריה בתל אביב. הטמפלרים, שביססו את כלכלתם על חקלאות 'מודרנית', במושגים של אותם הימים, נטעו בוילהלמה כרמים והקימו בשרונה יקב קואופרטיבי בשם 'וילהלמה שרונה – החברה הגרמנית לתרבות היין'. וכך, תחת המותג 'Jaffa Gold' שווקו לאירופה יינות ארץ הקודש לצד פרי הדר, שמן זית ושקדים.

מאה שנים מאוחר יותר, מנסים מוטי גולדמן ועמרם סוראסקי, לחדש את מסורת עשיית היין הטמפלרית. את היקב הם הקימו בוילהלמה של פעם, שלאחר קום המדינה אוכלסה בבני ישובים שפונו מאזורים שונים בארץ ושמה הוסב ל-'בני עטרות'. ענבים הם רוכשים מכרם בישוב כרם בן זמרה שבגליל וליקב הם קוראים 'וילה וילהלמה'. מוטי גולדמן, תושב בני עטרות, בן למשפחת חקלאים מהמושב מרחביה שבעמק יזרעאל, הוא מורה לפיזיקה. הוא עבר קורס עשיית יין אצל ראובן כהן מטירת יהודה וכן למד בקורס הכימיה של היין במכון התקנים. עמרם סוראסקי, גם הוא ממרחביה, הוא ותיק הייננים בארץ שעדיין עובד. מאחוריו קרוב לחמישים בצירים ביקבים הגדולים בארץ, כמחציתם ביקבי כרמל, ויתרתם ביקבים ברקן ובנימינה. החל מבציר 2003 הוא היינן של יקב וילה וילהלמה.

בימים הראשונים של מלחמת לבנון 2006, הוזמנתי להצטרף לקבוצת חובבי יין שקבעו את מועד הביקור ביקב זמן רב קודם למלחמה. את הערב פתח היינן עמרם סוראסקי: "מה שמייחד אותנו", אומר סוראסקי, "הוא עשיית יין מתוך עניין וסקרנות ולאו דווקא למטרות מסחריות. מסיבה זו אנו עושים המון מינים של יינות: לבנים ואדומים, יבשים ומתוקים, ואף ליקרים ויינות קינוח. כל כך מעניין אותנו לעשות יינות עד שיש יינות שעשינו בכמות מוגבלת לעצמנו בלבד". מוטי גולדמן מנה בפנינו את יינות היקב: סוביניון בלאן, שרדונה, 'גרנד שרדונה', מרלו, קברנה, 'מדוקברנה' (בלנד קברנה-מרלו), אמרלד ריזלינג, מוסקט אלכסנדרוני, 'וילהלמפורט' (יין בסגנון פורט), ליקר תות וליקר מנדרינה.

פתחנו בשני יינות שרדונה בציר 2004. האחד קרוי בפי אנשי היקב 'שרדונה' ואילו השני 'גראנד שרדונה'. ההבדל בין השניים, כך מסר סוראסקי, הוא בתהליכי ייצור שונים. זה בא לידי ביטוי בזמן המגע עם הקליפות, זמן שהייה על השמרים וזמן חביות עץ. השרדונה ה'רגיל' התגלה כיין מינראלי, פירותי-פרחוני ורענן יותר מה- 'גראנד'. ה- 'גראנד שרדונה' היה חמאתי יותר ועם ארומות עץ אופייניות לשרדונה ששהה זמן רב יחסית בחביות עץ. טעימת השרדונה גררה גל של תגובות ספונטאניות מצד הנוכחים בנוסח 'אוהב לא אוהב', וכאן העיר עמרם סוראסקי הערה שמבחינתי לפחות, נפלה על אוזניים קשובות: "כאשר טועמים יין בקבוצה אסור להביע דעה על היין בקול רם", אומר סוראסקי. "מה שקורה הוא שיש השפעה הדדית בין הטועמים ואין מחשבה עצמאית. יש להעלות את ההערות על הכתב ורק לאחר שכולם מסיימים, קוראים את ההתרשמות מן הכתוב". אני אהבתי מאוד את ה- 'גראנד שרדונה'.

מרלו 2003. מספר מוטי גולדמן: "בציר 2003 הוא הבציר הראשון שעשינו לאחר הצטרפותו של עמרם סוראסקי ליקב. מאחר ולא הספקנו להתארגן עשינו מעט מאוד יין מבציר זה. מן המרלו 2003, לדוגמא, עשינו רק 300 בקבוקים. היין שהה 18 ח' בחביות עץ ועוד שנה בבקבוק. לדעתנו היין עוד לא מוכן ליציאה לשוק ואנחנו לכן לא מוכרים אותו, למעט צרכנים המבינים שיש ליישן את היין עוד שנה שנתיים לפי שייפתח". ואכן, לטעמי, מדובר במרלו עוצמתי עם כמות נדיבה של טאנינים, ארומות וטעמים שכנראה עוד ישתבחו עם הזמן. יופי של יין.

קברנה סוביניון 2002. היין הזה, יותר משהוא מעיד על עצמו, הוא מעיד על היינות האחרים של היקב. מבלי לפגוע במוטי גולדמן, שהיה היינן של היקב לפני בואו של עמרם והוא אשר עשה את היין הזה, ההבדל הוא במקצוענות ובניסיון. כאן המקום לספר אגדה סינית עתיקה על נער שראה על שפת האגם זקן בעל זקן לבן וארוך, משרטט על החול עיגול מושלם ביד חופשית. "כיצד אתה עושה זאת, סבא?" שאל הנער. ענה לו הזקן: "תנסה גם אתה. שרטט עיגול וכנראה שהוא לא יצא מושלם. מחק אותו ושרטט אחר. אם לא תהיה מרוצה מן התוצאה, מחק שוב וחוזר חלילה עד שיום אחד יצא לך עיגול מושלם. או אז תביט אל מי האגם ותקבל את התשובה". וכך היה. הנער שרטט ומחק, שרטט ומחק וכשיצא לו סוף סוף עיגול מושלם, הוא הביט אל מי האגם וראה שיש לו זקן לבן וארוך, ממש כמו לאותו זקן.

קברנה סוביניון 2003. קברנה סוביניון קלאסי משנת בציר הנחשבת לשנת בציר טובה. צבעו אדום רובי כהה, הוא שופע ריחות וטעמים של פרי שחור בשל עם 'נגיעות' ירוקות. מקור הענבים מכרם במושב כרם בן זמרה ומוטי גולדמן, שהוא כאמור חקלאי במקורו, סיפר כיצד הוא מגייס את הידע שלו בענבי מאכל, כאשר הוא בא לבחור כרם שיספק לו ענבי יין. כאן התפתחה שיחה על ההבדל בין עבי מאכל לענבי יין. מסביר עמרם סוראסקי: "ההבדלים הם מנקודת ראות של הצרכן. דבר ראשון, גודל הענבים. בענבי מאכל רוצה הצרכן ענבים גדולים ואילו בענבי יין בדיוק להיפך. ככל שהגרגיר יותר קטן ויש יותר קליפה ופחות מיץ - כך יותר טוב. ענבי המאכל צריכים להיות מתוקים מאוד ובעלי חמיצות נמוכה ואילו עינב היין צריך להיות חמוץ מאוד בו זמנית עם מתיקות גבוהה".

קברנה סוביניון 2004. יין צעיר שבוקבק כמה ימים לפני הטעימה. למרות זאת חשבו מוטי ועמרם שיש מקום לטעום אותו, למרות שייתכן והוא סובל עדיין מ"הלם הביקבוק". לאחר דברי הקדמה אלו ציפיתי ליין סגור והלום אך הנה הפתעה. הקברנה 2004 של וילה וילהלמה הוא יין מדהים. צבעו אדום שחור, ריחו מלא עוצמות של פירות אדומים שחורים והוא מורכב ומהנה מאוד. יש להניח שהזמן יעשה לו אך טוב. מוטי גולדמן מעריך שיינות 2004 של יקב וילה וילהלמה עולים באיכותם על יינות בציר 2003, על אף שבציר 2003, נחשב, כאמור, לבציר טוב, בעיקר בצפון הארץ.

'מדוק קברנה' 2003. ה- 'מדוק קברנה' הוא יין הדגל של יקב וילה וילהלמה. בלנד של  75% קברנה סוביניון ו- 25% מרלו. מה מביע השם 'מדוק'? עמרם סוראסקי מסביר: "מכל אזורי היין בעולם יש לי הערצה מיוחדת לאזור המדוק בבורדו שבצרפת, ובפרט באזור פויאק. שאיפתי היא לעשות יין בסגנון מדוק, כלומר בלנד שרובו קברנה סוביניון והיתרה זנים אחרים, במקרה שלנו – מרלו. מה שמייחד את אזור המדוק ביחס למקומות אחרים שבהם עושים בלנדים, הוא שסוחטים ומתסיסים את סוגי הענבים המרכיבים את הבלנד ביחד כבר מהשלב הראשון." לטעמי המדוק קברנה 2003 הזכיר מאוד את הקברנה סוביניון 2003, במיוחד לאור העובדה שהמרלו של וילה וילהלמה הוא עוצמתי לא פחות מקברנה. יין טוב. מורכב ומאוזן יפה.

'מדוק קברנה' 2004. יין שבוקבק לפני כמה חודשים ומאז נח בבקבוקים. היין הזה קיבל מדליית כסף בתחרות היין הבין לאומית שהתקיימה בארץ בחודש יוני. ביין הזה באה לידי ביטוי ההערכה של מוטי גולדמן שאכן יינות בציר 2004 של יקב וילה וילהלמה עולים על אלו של 2003. היין היה מורכב יותר מקודמו ועשיר יותר בטעמים. יש להניח שהוא עוד יתפתח ויעניק יותר מעצמו ככל שינוח ויתיישן בבקבוק. מקור הענבים מכרמים במושב כרם בן זמרה שצמחו בקרקעות מסוגים שונים ומוטי גולדמן משער שזה גם תורם למורכבות. יין מצוין.

לסיכום, הייתה זו עבורי הצצה מעניינת ליקב שהחל כנראה את דרכו באופן חובבני ועלה לאחרונה על מסלול מקצועי. ידו של יינו ותיק ומנוסה כמו עמרם סוראסקי ניכרת היטב ביינות. את הביקור סיימנו בטעימה של יינות קינוח שונים החל ממוסקט, המשך ביין בסגנון פורט וסיים בברנדי. יקב מעניין, אנשים מקסימים, יינות טובים. שיהיה בהצלחה.

אוגוסט 2006