מאת: יאיר קורן

הכותב הוא עורך חדשות בכיר, הוא גם הכתב לענייני פנאי, אוכל ויין במערכת החדשות של "קול ישראל".ניסיונו בתחום היין רחב ביותר וכולל השתלמויות בארץ ובעולם, השתתפות במאות טעימות וגם שיפוט בתחרויות יין בין-לאומיות.יש לו פינה קבועה במגזין הכלכלה "צבע הכסף" ברשת ב' והוא כותב בעיתונות המקצועית.

מבקר היין האמריקני, רוברט פרקר ג'וניור, הוא אדם שהדעות עליו חלוקות - יש מי שבעבורם הוא אורים ותומים ויש מי שמזלזלים בביקורת שהוא כותב. יש בעלי יקבים בבורדו שמעריצים אותו ויש כאלה הטוענים שהביקורת השלילית שלו היא מחמאה ליינותיהם, הוכחה לכך שהם שומרים על המסורת. כך או כך, דבר אחד ברור - רוברט פרקר אינו פראייר, והוא שם את האצבע בדיוק במקום הנכון: המחירים שאתם גובים, יצרנים ישראלים יקרים, גבוהים מדי.

 וכך כתב מבקר היין המפורסם ביותר בעולם (בתרגום חופשי):

". . . מספרם של היינות המצוינים עדיין קטן מאוד, גם בסקירה הזאת של יקבים הנחשבים לטובים ביותר. . . יש תולעת בתפוח יקבי הבוטיק הישראליים (ליקוי המתפשט גם אל הגדולים). כמויות קטנות של יין מוצעות לעתים במחירים גבוהים, שאינם ממש מוצדקים. ב-15 עד 20 דולר (מחירי ארה"ב), הם יכולים להיות נחמדים ומענגים בשתייה. ב-50 עד 60 דולר רק יחידים בולטים. יש כמובן כמה יוצאים מן הכלל. יש עדיין עבודה רבה לעשות לפני שהיינות האלה יוכלו להתמודד בשוק הבין-לאומי. האפשרויות הן: להעלות את האיכות או להוריד את המחירים".

פרקר דרג כ-100 יינות ישראליים וניתוח התוצאות יצריך עוד מעט זמן. צר לי על מי שקיבלו ציונים נמוכים, וצר לי פחות על מי שקיבלו ציונים נמוכים אך מוכרים את יינותיהם במחירים אסטרונומיים. רצוי גם להפיק לקחים מכתבה שהופיעה בגיליון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מיום 21 בדצמבר: ענת מידן ראיינה את הבעלים של כמה יקבים קטנים וכתבה על "ההתפכחות הכואבת של יקבי הבוטיק". רוני ג'יימס, איש החזון מקיבוץ צרעה צוטט כך: "מי שרוצה להישאר בחיים, חייב לייצא. בארץ השוק כבר סגור, מיצינו, אין ליקבים יותר לאן להתרחב".

אם זה המצב, הנה בא פרקר וחשף את תעשיית היין הישראלית במערומיה. המציאות היא שהתעשייה שלנו מייצאת רק כ-10% מן היין שהיא מייצרת (יש, כמובן, מי שמייצאים 20 ואף 40 אחוז מתוצרתם) ופרקר בא והצביע על אחת הסיבות העיקריות לכך - מחירים לא שפויים, מחירים המתעלמים מן הנעשה בשוק העולמי. לכך אני יכול להוסיף עוד סיבות - חוסר של מאפיינים אזוריים בולטים וחוסר שיתוף פעולה בין היקבים.

למי ששואלים אותי מדוע אין ברדיו "חדשות טובות", אני נוהג להשיב: "חדשות טובות - אינן חדשות", אבל לא אצא ידי חובה אם לא אציין גם את המחמאות שנתן רוברט פרקר לתעשייה הישראלית המתחדשת:
"בשנים שחלפו, מאז הופעת הבכורה של יקבי רמת הגולן, התרחשו בתעשייה שינויים גדולים מאוד. בעוד שהענק, יקבי כרמל, עדיין מחזיק בנתח השוק הגדול ביותר, ולכרמל, רמת הגולן וברקן יחד 75% מהשוק, תשומת לב רבה עברה מהם אל יקבי הבוטיק הישראליים, תופעה שהיא חדשה יחסית".
פרקר מוסיף ש"לישראל יש תעשיית יין של ממש ומגיעה לה תשומת הלב של הצרכנים. יש יינות אטרקטיביים בעלי אופי וייחוד מסוים. רבים קלאסיים ומקסימים והטובים ביותר ירשימו כל אחד".

פורסם במגזין יין, גורמה ואלכוהול