קטגוריות:
| >> חנוכת יינות » זוהרה וברברה של כפיר | |
פתיחה וצילומים : כשהגעתי למקום היה בית משפחת כפיר בגן יבנה הומה מחברים וחובבי יין שזרמו למקום בשבת בבוקר. היה זה המשך של החגיגה שהתחילה ביום שישי, חגיגתם של שני יינות חדשים שחנך יקב כפיר- זוהרה 2004 וברברה 2005. הייתה זו הזדמנות נאותה ל יהודה זיידמן עזר להטעים את היינות ובנות משפחת כפיר סייעו רבות באירוח. שני יינות תמיד יהיו ביקב כפיר: אביחי (ע"ש אביו של מאיר) וזוהרה (ע"ש האם) אך אחוזי הבלנדים שלהם ישתנו מדי שנה. המטרה היא להגיע לטעם ולא לנוסחה קבועה. הפתעה הייתה לי כשראיתי לראשונה במרתף היקב מאות בקבוקים של יין מתיישן. היה זה בלנד נוסף שהולך להתהוות ביקב – גלעד 2005 (ע"ש הבן) שבוקבק לפני חודשיים. הוא יתישן שנה בבקבוקים. הגלעד מבוסס על זנים איטלקיים: סן ג'ובזה, נביולו, ברברה וזינפנדל. בגלל מיוחדותו הוחלט ליישנו 12 חודשים מלאים בבקבוק ובהתאם לתוצאה הסופית יוחלט אם יהיה כבלנד שלישי קבוע ביקב או שיסתיים כניסיון חד פעמי. מחירים: בקבוק ליקר עולה 40 ₪. זוהרה, ברברה וקברנה פרנק 85 ₪ . הוד 65 ₪. שירז 60 שרדונה 2005 70 ₪, ויוניה 45 ₪ רוזה 45 ₪ יערה 105 ₪ יין הקינוח הייטס ויין 85 ₪. מאת: הילה איל ביום ו' האחרון, לקראת אחר הצהריים הזדמן לי להגיע לביתם של ריטה ו קבלת הפנים הלבבית של בעלי הבית/יקב, מיד יצרה תחושת אוירה ביתית לאורחים (חלקם חברים קרובים וחלקם חובבי יין מתעניינים). בחזית הכניסה, על שולחן חגיגי נפרסה תצוגת היינות לטעימה, מעל 10 סוגים. כמות כזו מרשימה עוררה, במבט מרחוק, מחשבה מטעה שמאיר וריטה מגישים לאורחיהם יינות מיקבים שונים ולא רק מבית היוצר של היקב. בפעמים השונות בהם הזדמן לי להגיע ליקבים ביתיים לא זכורה לי כמות כזו מרשימה של יינות לטעימה. על פי רוב, משיקולים שונים – כלכליים ומקצועיים – בוחרים בעלי יקבים אלה לייצר 2-4 סוגי יין ולא "להתבדר" למגוון סוגים. ועוד, היינות שמיוצרים הם בדרך כלל "זניים" (כדוגמת קברנה סוביניון, סוביניון בלאן) או "בלנד" של 2-3 זנים. מאיר, יינן היקב, "סוטה" מן המודל השכיח ולאחר שיחה קצרה עמו גם הבנתי היטב את הסיבה. עוד טרם השיחה, די להביט במאיר ובעיניו הסקרניות, מעבר למשקפיו, כדי להבין מיהו "האדם"/"יינן" ומה מניע אותו. הכל נעוץ בהיותו של מאיר (ברקע איש הייטק) אדם סקרן וחקרן, שאינו מהסס ואף במודעות מלאה כל הזמן מחפש, תוך כדי היצירה, לבחון מה תהיה התוצאה מהוספת עוד זן ענב או משינוי סוגי הענבים. מאיר מאמין שדווקא דרך הנסיונות האלה, יקל עליו להתמקד, בשלבים הבאים, ביצור מבחר מצומצם יותר של יינות ובגיבוש הזנים שישמשו לכל סוג. כך, בקפיצת מדרגה מרשימה, החל מ-1500 בקבוקי יין בשנת 2003, מייצר היום "יקב כפיר" כ-7500 בקבוקים. ציינתי שעל השולחן הוצגו כ-10 יינות? ובכן, אלה נועדו "לא רק לראותם". עברתי לשלב הטעימה, בליווי הנחייה והסברים של מאיר.עוד אציין כי יינות היקב מחולקים ל-3 סדרות (בר, פרא, וטבע). תחילה נמזג יין לילות לבנים 2004 (85% גוורצטרמינר ו-15% ריזלינג). היין (14% אלכהול), מתאים מאוד כיין קינוח אך גם כפתיחה מרעננת ומתקתקה לארוחה. הפירותיות מלווה בעפיצות קלה, אך בסיומת נעימה. בהמשך ויונייה 2005, אשר לאחרונה הפך להיות זן בולט ביינות הלבנים של מספר יקבים מסחריים מובילים וזוכה להצלחה בקרב קהל צרכני היין בישראל. 100% ענבי ויוניה מהרי יהודה. יין היין הבא שרדונה 2004 – יין לבן יבש, ללא ישון בחבית, ושימוש בשבבי עץ ביצורו. ארומות פרות טרופיים עם חמיצות קלה (אננס, קרמבולה ולימון). מרענן, עם סיומת מעט מרירה, אך מאוזנת ומתאים לשתיה עכשיו. מאותה משפחה, שרדונה 2005, לאחר 8 חודשי ישון בחביות עץ אלון צרפתי. בשונה מאחיו הבוגר, מורגשת בו ארומת השמרים והקליה, יחד עם מתיקות פרי וחמאתיות קלה. ואכן זו דוגמא יפה לדרך בה מאיר, כיינן, בוחן בכל שנה דברים חדשים להשוואת התוצאה. במעבר, לפני היינות האדומים, נטעם יין רוזה – גליה 2005 – זהו יין רוזה יבש, המורכב מ-70% ענבי ריזלינג, מהרי יהודה, ו-30% פטיט סירה מהשפלה. עם 12% אלכהול. היין בגווני ורוד בהיר מגלה ארומות פרי אדום ועם גוף בינוני עד מלא. וכפי שמאיר הגדיר את היין כ"טעם של יין לבן" עם "צבע יין אדום". בשלב הזה, טרם תחילת הטעימה של סדרת היינות האדומים, התבקשה הפוגה קלה של כיבוד ומפגש עם אורחים אחרים, בגינת בעלי הבית. ממנה, בליווי של מאיר, ירדנו למרתף הבית – ושם נגלה לפנינו היקב. מרשים לראות איך בבית פרטי קם לו יקב על כל אביזריו (מיכלי נירוסטה, חביות עץ, מרתף אחסון בקבוקים, וטרינה עם כוסות יין וקראפים וכל יתר הכלים הדרושים במגירות וארונות). כאן המקום לשבח את המשפחה כולה, ריטה והילדים, שכולם תומכים מלא ביצירה וב"אומן" בעשייה. מהמרתף חזרנו למעלה להמשך הטעימה. תחילה שיראז 2004 – יין אדום יבש, בעל צבע אדום בהיר יותר מהאדום העמוק של השיראז הקלאסי. לאחר 12 חודשי יישון בחביות, מתגלות ארומות פרי אדום בשל ופלפל. 14% אלכהול (כפי שאופייני ליינות מסוג זה), ומעבר לענבי שיראז תוספת של 10% קברנה פרנק ו-4% קברנה סוביניון, מתגלה כיין לא כבד, אך מלא וקטיפתי. יין מהנה מאוד לשתיה כבר עכשיו אך יתאים ליישון לפחות לשנה וחצי הקרובות. יותר קל באופיו יין הוד 2004 עם 64% קברנה סוביניון ו-36% מרלו, לאחר 12 חודשי יישון בחבית. יין עם סיומת בינונית ומתקתקות נעימה. לאחר כברת דרך זו (כאמור, ביקב ביתי ולא מסחרי) מקום של כבוד ניתן ליינות הצעירים ביום חגם: תחילה זוהרה 2004. השם לא מסגיר כלום ביחס לזני היין, ולדעתי, גם לאחר הטעימה, שום ניחוש לא יאבחן בצורה מלאה שמדובר ביין עם לא פחות מאשר שישה זני ענבים: סנג'ובזה 23%, נביליו 23%, מרלו 21%, קברנה פרנק 18% והיתר, פחות או יותר בחלקים שווים קברנה סוביניון ושיראז. זה אולי מוכר ואופייני לאזורי יין בצרפת, אך לא זכור לי בישראל שטעמתי יין רב-זני שכזה. גם כאן, הסקרנות והחקרנות של מאיר מתגלה ביצירה. היין המפתיע בטעמו, ולא רק בהרכבו, עבר יישון של 18 חודשים בחביות. הצבע אדום כהה עמוק. ארומות פרי בשל ומעט דומדמניות, עם גוף בינוני-מלא. נגיש לשתיה כבר עתה, אך לדעתי, ראוי יותר לישון למספר חודשים. אחריו, אחיו, המצטרף האחרון למשפחת יינות "יקב כפיר" ברברה 2005. השם, כמובן, מסגיר שזהו יין המורכב מ-85% ענבי ברברה, מכפר יובל והיתר קברנה סוביניון. לאחר 12 חודשי יישון בחבית, מגלה ארומות פרי יער ומתיקות בגוף בינוני. על אף שלא טעמתי את כל סוגי היין שהוצגו ואם לא די בכך ינואר 2007 |
