קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » זורבה הבודהה | |
פורסם במגזין " איציק זאוברמן הוא איש של שני כובעים. את האחד לובש איציק שעושה יין יקר ומיוחד. השני שייך למהננד, כך הוא מוכר בחוגי המדיטציה. איש רגוע, כוס יין בידו והוא חי ומלמד את תורתו של אושו, אותו גורו הודי נודע. בין מדיטציה לריקוד אושו הקדיש את חייו להעברת מסר המדיטציה וחיבר בין הטכניקה העתיקה של המדיטציה לאדם המודרני. קצב החיים היום שונה לחלוטין, טען אושו ולכן יש צורך בשיטה שונה להעברת המסר. הוא ראה בבני האדם התגלמות של שני מרכיבים משלימים: המרכיב הרוחני-האלוהי והמרכיב הגשמי–היצרי. בודהה ההודי סגפני מדי וכדי להגיע לשלמות הוא זקוק לזורבה היווני. הוא כינה אנשים שהלכו בדרכו 'זורבה הבודהה', אדם שיכול ליהנות מהשפע הארצי כמו זורבה היווני ובו בזמן לחוות את השקט הפנימי של הבודהה. איך אפשר לשכוח את אנתוני קווין שמגלם בסרט את דמותו של זורבה היווני, בקבוק משקה בידו וגופו מתנגן בריקוד טבעי שבא מעומק הנשמה. או את הפסל הקפוא של מי שהביא לעולם את אחת האמונות החשובות. ספק פילוסופיה, ספק פסיכולוגיה, ספק דת, הבודהיזם מפעיל שינוי תמידי ומספק מפתח להתרחשות היומיומית. וכך כשהגעתי לגדרה פגשתי את הבודהה שנפטר מהעולם והגיע לנירוונה לפני יותר מ- 2500 שנה ואת זורבה היווני גיבור ספרו של ניקוס קאזאנצאקיס. 'הליכה בדרך' זאוברמן אינו רציני וקפוא כפסל וגם לא בדיוק פועל מכרות, רוכל, קדר או נגן של טברנות. ובכל זאת הזיק שבעיניו מסגיר אותו. כמו זורבה הוא יודע לחיות, ממצה עד תום את החופ זה זמן שהוא למעשה בפנסיה – "יש לי מספיק" הוא אומר. כמה שנים טובות של ניהול חברות מצליחות נתנו לו את אורך הנשימה הדרוש. אורך הנשימה הזה בא לביטוי באחוזה משפחתית מטופחת, בבוסתן מרשים של עצי פרי, בבריכת שחיה צלולה, בבית מדהים עם מטבח שרק מבקש שיבשלו בו וביקב משוכלל להפליא. הוא קבע לעצמו את כללי המשחק והוריד את קצב החיים. הדרך היא המדיטציה - "תשומת לב, ממוקדת, ממושכת, התבוננות פנימית מרוכזת ועמוקה של האדם אל תוך עצמו, המשמשת בין השאר להשגת שליטה במחשבות. דרך להכרת אלוהים ויכולת להכיר אמיתות שאינן תלויות בנתוני החושים". איציק זאוברמן מאמין שהתוצאה החשובה של המדיטציה היא ההתמקדות. המקצוע של זאוברמן הוא לחיות את החיים. היין הוא תחביב. בעצם כל מה שהוא עושה הם תחביבים, כך גם הסדנאות שהוא מעביר, הבישול והמדיטציה. "מקובל להניח שמקצוע זה עניין רציני והתחביב קצת פחות וכך מצליחים להרוס את הכיף והיצירתיות. אני מאוד רציני בתחביבים שלי", הוא מעיד על עצמו. מתייחס למשחקים במקצועיות ובלי הנחות איציק נולד בבת ים וחי בגדרה כבר עשרים וחמש שנה. שתים-עשרה מתוכן הוא עושה יין בבית. בתחילה לתצרוכת עצמית, "קראתי, שאלתי, התעניינתי ניסיתי והתנסיתי. אני מאמין בהתנסות אישית. חבית או שתי חביות במרתף היא דרך הלמידה הטובה ביותר". לזאוברמן לא דחוף להחליט האם הוא יקב בוטיק, או אדם שמכין כמויות לא מסחריות של יין משובח בבית. הוא גם לא מוכן למצוא את עצמו מקוטלג. "אני אוהב לעשות יין", הוא אומר, "מבחינתי אין הבדל בין עשיית היין להשתתפות בקבוצות של תרפיה. הוא מכוון גבוה, עושה הכי טוב שהוא יכול, לא חוסך ולא מתפשר. הוא הציב לעצמו מטרה יומרנית משהו והוא לא מתבייש להגיד שהוא רוצה לעשות את היין הכי טוב בעולם. אז הוא עושה יין ברצינות, ממש כפי שהוא עושה כל דבר אחר. "אם ל היקב יקב זאוברמן הוא קטן אך משוכלל, מודרני ונקי מאוד. בכל פריט ציוד הושקעו מחשבה רבה, תכנון קפדני וכסף רב. יש בו שלושה מכלי נירוסטה בנפח של חדר החביות מבוקר טמפרטורה אבל הלחות בו נמוכה. מכאן שההתאדות גבוהה והשיקול, שאינו כלכלי, אומר שכך המים נעלמים, נשארים בחבית חומרי הצבע והטעם והיין הופך עשיר יותר, סמיך יותר ומרוכז יותר. חביות האלון צרפתיות, של יצרנים שונים והשילובים ביניהן מעשירים את הטעמים ביין. יש לו בסך הכל 22 חביות והוא מכיר כל אחת מהן באופן אישי. הוא עוקב ורואה מה קורה בכל רגע בכל חבית, מקפיד ומשגיח. "אני לא מוותר, אולי בגלל זה אני שומר באובססיביות על כמויות קטנות, כשאני עושה מעט אני יכול לתת את מלוא תשומת הלב. אני לא מפחד להעלם מהשוק, אין לי מחויבויות ואין לי שיקול מסחרי דומיננטי. אולי תהייה קבוצה של מדיטציה ואחליט לנסוע לחו"ל, מותר לי. ככל שאתה גדל, השיקול המסחרי הופך דומיננטי ושיקול ההנאה הולך ופוחת. א "היחסים שלי עם היין הם יחסים ארוכי טווח, ממש כמו בחצר של הבית שלי. יש כאן הרבה עצים, אין כמעט עץ פרי שאין פה בחצר. שלא כמו עם פרחים, היחסים ביני לבין העצים הם לאורך שנים. טיפול ארוך טווח, גיזום והשקיה, העץ מקבל הרבה תשומת לב לאורך שנים. ממש אותו הדבר עם היין. אתה עושה לימיטד אדישן ואתה יודע שאתה הולך לבלות אתו לפחות שלוש שנים. הוא יכול להיות בחבית שלוש שנים תמימות ולהגיע לאחוזי אלכוהול גבוהים ביותר. בבציר 2004 למשל יש 17.1% אלכוהול. הסוד והתורה "שאלו אותי למה היין שלך טוב ותפס שם, מה הסוד? מה אגיד להם, שאני יינן יותר טוב מאחרים? יש כל כך הרבה ייננים מצוינים שיש להם יותר ידע ויותר ניסיון מאשר לי. התשובה היא, "ונקודה נוספת - יין מרגיש. התפיסה שלי אומרת שאתה לא ניגש לעשות פעולה אם לא בא לך. אם אתה זורם ונהנה זה עובד. אם לא אז בשביל מה? אם אתה לא בא ממקום של רצון לבצע משהו, כמעט ודאי שהוא לא יצא טוב. אסור לעשות שום דבר בלחץ, יש לשמור על מצב רוח מרומם בכל שלבי התהליך. ליין צריך לבוא בכיף. וכך גם החברים שעוזרים לי, רק מי שבא לו בכיף מגיע לעזור. היין יודע אם באת אליו בכיף ואם מישהו מפקפק בתחושות של היין שיסתכל על זה אחרת. שיחשוב פשוט על הטעויות שיעשה מתוך שלא בא מרוכז, בלב שלם ובנפש חפצה". יינות כבדים עתירי אלכוהול יש לו כרם קטנה שמשמשת בעיקר לניסיונות, אבל את הרוב המכריע של הענבים הוא מביא מכרמי יוסף. בשלב הזה מפיק זאוברמן על המדף היום עומד המרלו 2002 שלו. יש בו כ- 12% קברנה סוביניון. יין צלול למרות שאינו מסונן. צבעו אדום סגול כהה. ניכר בו פרי אדום שחור, טאנינים רכים וחמיצות עדינה. יין עשיר עם גוף בינוני מלא. איציק חושב שהגיע לשיא עם המרלו שלו בשנים 2001 ו – 2002. "התחושה שלי היא שמה שאני יכול לעשות יותר טוב זה בשוליים. הענב מרלו ידוע כרך, נשי אולי אפילו אנמי וכשראיתי שבשאטו פטרוס יודעים לעשות ממנו יין עוצמתי רציתי גם ובאמת משכתי אותו לשיא. הוא דורש טיפול מוקפד והרבה סבלנות. אני אומר שהמרלו הוא הבסיס שלי ובלימיטד אדישן אני משתולל. מושך אותו לכל השיגעונות שלי". ובאמת הקברנה במהדורה המוגבלת עשוי "אני אוהב יינות כבדים עתירי אלכוהול. לא מצאתי בארץ יין כבד כמו שאני אוהב אז אמרתי אעשה לבד ובאמת, קברנה כזה לא עשו עד היום בארץ". הוא מתחיל בענבים איכותיים במיוחד עם נתונים מיוחדים של בשלות וחומציות שמחירם פי שבע ממחיר ענבים רגילים. ממשיך בהובלת הפרי בקירור ובהרבה אנרגיה ועבודה ידנית ברמת האשכול הבודד. למעשה הוא משכיב את האשכולות הנבחרים על משטחים מיוחדים. יוצר תנאי מיקרו אקלים של קור ויובש קיצוניים. יש שנים שבהן הם מונחים אפילו חודש וחצי ויותר בשכבה אחת מאווררים היטב. "זהו תהליך רגיש שדורש המון תשומת לב ותשלום של עשרות אלפי שקלים לחברת החשמל". "בדרך כלל עושים בקבוק יין מקילו ענבים בערך, כדי להכין בקבוק יין אחד מסדרת הלימיטד אודישן אני מעבד שלושה וחצי קילו של ענבים, תהליך משוגע, עבודה מטורפת. "כל דבר ביין הזה מסובך, אפילו השמרים. תסיסה רגילה נמשכת עשרה ימים עד שבועיים, כאן זה יכול להיות חודש או חודש וחצי. בסופו של התהליך אתה מקבל עיסה כמו יציקת בטון". "בהסתכלות שלי הלימיטד אדישן הוא מהפכה בתחום היין" אומר איציק. "נכון שהוא דורש המון עבודה וגם במחירו הגבוה הוא עדיין לא כלכלי אבל הוא ימשוך אותי ואחרים לעשות דברים מעניינים. יש חשש גדול ומובן מעשיה של משהו אחר. אין הרבה תעוזה ורוצים ללכת על בטוח. אולי אני מציב אתגר ליקבים הגדולים והבינוניים שיעשו קצת משהו אחר ויוצא דופן מחוץ לזרם העיקרי". עוף מוזר זאוברמן הוא 'עוף מוזר' אבל תעשיית היין מחבקת אותו. "בסך הכל אני כנראה מספיק קטן שרוב האנשים מפרגנים לי, גם יקבים אחרים. אני לא מתערבב יותר מדי ולא מאיים על אף אחד. קטן שעושה חייו של זורבה הבודהה מגדרה מרוכזים, אם כן, סביב יין ומדיטציה. הוא מעביר סדנאות לקבוצות שנמשכות לפעמים גם יומיים או שלושה. הוא עסוק בפגישות טיפוליות שבהן הוא משתמש בטכניקות שמשלבות תרפיה ומדיטציה. פעם בשנה הוא נוסע להודו כדי לטפל בעצמו. ובלי ספק הוא גאה מאוד |
ש הרוחני והגופני שמעניקים לו החיים, מבודהה רכש את השלווה.
ין ספק שכשאתה מגיע לנקודה שבה אתה הופך מסחרי נחלש הקשר עם היין ואני לא נמצא שם בכלל". זו הסיבה שהוא חושב שיקב בוטיק אינו חייב לגדול.
בשיטה מיוחדת הדומה לשיטת ייצור יין האמרונה האיטלקי. על המדף היום הלימיטד אדישן מבציר 2001. יין כבד מאוד, עוצמתי חזק ומרוכז. צבעו כמעט שחור ויש לו גוף מלא ו- 15.4 אחוזי אלכוהול. הרבה פרי ועץ. בשנת 2001 הוא עשה רק 575 בקבוקים מהסדרה. "גם אם אתאמץ מאוד לא אגיע ליותר מ- 1000 בקבוקים בשנה, זה נורא קשה. אפשר לישן אותו 10 – 15 שנה ואין בעיה. כדי ליהנות מהיין יש לפתוח אותו לפחות שעתיים לפני השתייה" הוא ממליץ. 