קטגוריות:
| >> עם יננים בישראל » חברים כותבים על רוני ג'ימס | |
חברים המעוניינים לכתוב על רוני ז"ל מוזמנים להעביר מכתביהם אלינו. המועצה לגפן, היין ציבור הכורמים ואנשי היקבים, אבלים על מותו של רוני ג'ימס מהבולטים בענף היין. כורם, יינן ויזם. יחיד בדורו . משתתפים בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך המועצה לגפן היין
רוני ג'ימס רוני יקר עד מאד, באנו היום להיפרד ממך. אנשי יקב צרעה מכל שנותיו, כואבים וממאנים להינחם, עומדים כאן מול רגבי האדמה העוטפים אותך באהבה. באנו ללוות אותך בדרכך האחרונה ולהודות לך על שאפשרת לנו להיות חלק מחייך המגוונים, העשירים, העמוקים. כאדם גם היין הינו תבנית נוף מולדתו.... תמיד אמרת לנו כי האדמה היא המקור העיקרי לכל מה שיש ביין. היא הנותנת לו את צבעו וניחוחו, את טעמו ואת עתידו. בשבילנו אתה היית האדמה עליה צמחנו והשורשים מהם ינקנו. אתה הוא המקור ממנו צמח יקב צרעה, קיבל את אופיו המיוחד וממשיך לתכנן את העתיד ולחלום. הכרת כל גפן וידעת להקשיב לגפנים בכל חושיך. לדבר אליהם, לתת לכל אחד את הנחוץ לו כדי שייתן את המיטב הגלום בו. ידעת לנהוג כך גם עם האנשים. הכנסת אותנו אל תוך חלומך, הרעפת עלינו, כמו על הענבים המבשילים בכרם, את התבונה, הידע, הרגישות, ההתלהבות שאינה נגמרת, היחס האישי לכל אחד – והפכת אותנו לשותפים בהגשמת החלום. מולנו עלה וצמח היקב, שיינותיו הפכו למותג מהמובילים בארץ. כפי שבכל ענב מצאת את הפוטנציאל להפוך ליין משובח – כך מצאת וחיפשת בכל אדם את הטוב – בחבר לעבודה או באיש האקדמיה, יינן עמית או לקוח – בדרכך המיוחדת, הפשוטה והאנושית כל כך ידעת לחבר בין כולם – צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, אנשי רוח ואנשי אדמה. בכל כך הרבה אנשים נגעת, רוני, על כל כך הרבה אנשים השארת את חותמך. זכית לראות את חזונך מתגשם אך לא כך דמיינת את סיפור חייך תם. היו לפניך עוד כל-כך הרבה תוכניות וחלומות. והלכת. אנו מחבקים באהבה גדולה גם את משפחתך- היא משפחתנו. נוח, רוני, על משכבך בשלום ונאמר אמן. באהבת אין קץ ובגעגועים קשים מנשוא, שולה - בשם צוות יקב צרעה גם המילים מובסות על ידי המוות, ואתה נותר אילם, ברגע שאתה זקוק להם ביותר. אולי כאמצעי להתמודד עם הפרידה הבלתי נתפסת מאדם שהיה חלק מחייך, אני נע אחורה בזמן, על פני ארבע עשרה שנים של חברות. נפגשתי עם רוני לראשונה בשנת שנה מאוחר יותר, באחד התקופות הקשות בחיי, באתי ליקב לחפש מקלט. רוני פתח את זרועותיו ואסף אותי פנימה. בלי הרבה שאלות, ללא דיבורים מיותרים, הדריך אותי באשר לפעולות שיש לבצע. הייתי שוליה ביקב, יום-יומיים בשבוע, וספגתי את האהבה הטוטאלית של רוני ליין. הייתי איתו השכם בבוקר בבציר, בשאיבות היין הצעיר לחביות, בהתלבטויות של הבלנד הסופי, ועד לביקבוק. הייתי תלמיד - ורוני היה המורה. עם הזמן נהיינו חברים. ערב אחד הגעתי לדירתם הקטנטנה של רוני ורונית, אשתו, עם שקית של שרימפס. עמדנו זה לצד זה, תופסים את כל נפח המטבחון הזעיר, וטיגנו את השרימפס בשמן זית ושום. כל זה היווה רק במה לבקבוק של שטונף דה פאפ לבן נפלא. היינו מאושרים. השנים חלפו. בשנת באביב מסוים, אינני זוכר את השנה, נסענו, קבוצה קטנה של אוהבי יין, לצרפת. בין יקב ליקב, מצאנו לנו, רוני ואני, בית קפה קטן, וישבנו על מרפסת הצופה אל נוף פרובאנס קלאסי. ישבנו שם, ברגע קסום של שקט, ולגמנו קפה מבלי לדבר. רגעים שלא שוכחים לעולם. ועוד אני זוכר את החורף שבו העביר ד"ר יאיר מרגלית קורס בנושא כימיה של היין בפקולטה להנדסת מזון, בטכניון. יאיר הזמין אותנו לשבת בהרצאות כתלמידים שלא מן המניין. הקשבנו, רשמנו בחברת, וכל הדרך הביתה מחיפה, היינו מתעמקים בשאלות ברומו של עולם היין: אם נעשה ככה – ייצא ככה, אבל אם נעשה ככה וככה - ייצא אחרת. מה יותר טוב???... ואחר-כך רוני חלה. בדיוק בסוף הקורס תקפה אותו המחלה הארורה, עימה נלחם כארי שנים רבות. וזה לא סתם ביטוי מליצי. רוני היה לוחם. באחד מימי ההולדת סיפר לי על הקרב בגבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. רוני היה צנחן, והיחידה שלו נלחמה שם. באמצע חילופי האש הקשים עם הירדנים קם לידו לוחם, שנתקף בהלם קרב, והחל ללכת זקוף, הישר לעבר הירדנים. רוני קפץ, הטיל את עצמו עליו, והפיל אותו לקרקע. הוא הציל את חייו. ביום הולדת ואז התחילה תקופת בתי החולים. תקופה שנגמרת רק במוות. אמי חלתה ולאחר כשנתיים הלכה לעולמה. רוני עמד לידי ליד הקבר הפתוח, ואני הנחתי את ראשי על חזהו הרחב, שכבר היה חולה, אבל עדיין אפשר היה להישען עליו. רוני המשיך לעבוד, למרות המחלה. עוד בציר ועוד בציר. כשהפרי בכרם שלי בבר גיורא הבשיל, הזעקתי את רוני לתת חוות דעת. הוא עלה מיד, מישש את האשכולות, טעם ענב אחד ועוד אחד, ואמר: "יופי. אתה יכול לבצור. ייצא יין טוב". בשנתיים האחרונות כבר לא יכול היה להגיע. הייתי בוצר כמה אשכולות, מכניס לדלי ומביא לו, לצרעה. נשארתי התלמיד, והוא המורה, עד הרגע האחרון. בשבועות האחרונים ראיתי אותו טובע בים המחלה הארורה, ואני עומד על החוף ולא מסוגל להושיט לו יד. עכשיו בלי רוני. זאב דוניה- יקב סוסון ים
******************** רוני אהב את החיים בארץ אליה בא כילד קטן. הוא למד לאהוב את אדמתה בדרך הקשה. כחייל הוא נלחם עליה וכחקלאי הוא עבד עליה קשה מאוד כדי להוציא ממנה יינות נהדרים. לפני כמה חודשים הוא הגיע מנותק ממכשירי העזר הרפואיים למפגש כתבי יין. דברנו על השרדונה המוזהב הנהדר שעשה ב- 1998. "צריך להסתכל קדימה מני", אמר לי, "לא להתרפק על מה שעשינו פעם". הוא הכיר לכולנו את עכשיו מביאים אותו אל האדמה אותה כל כך אהב. מני פאר **************** 10:00 February 29, 2008
Ronnie James, the founder and winemaker of Tzora Wineries died just five hours ago. ****************
לרוקד בכרמים ממש לפני שנתיים התגנב לליבי רעיון לערוך לכבודך ערב. לא של הספד אלא של שמחה, של הוקרה. נפגשתי עם זוגתך, עם ילדך, עם כמה מחבריך והתכנית כבר החלה לקרום עור וגידים. בסוף מסיבות שונות, לא שפר עלי מזלי להוציא את הרעיון לפועל. אני זוכר את ההיסוס והמבוכה של שיחתנו. הסברתי שזהו ערב הוקרה על הדרך, על החזון, על העתיד. נפגשנו לפני כחודשיים, אצלך בחדר המשמש משרד ומעבדה, יחד עם ערן פיק, היינן שבחרת להמשיך את עבודתך. שוחחנו על הרון, על בורגון ועל הכרמים של גבעת החלוקים ושורש. שוחחנו על משפחה, על החברים ועל תרבות היין בארצנו. בכתבה שעשיתי על מהות הטרואר לעיתון גלובס בו אני כותב מזה 4 שנים כמעט, עלה שמך לא פעם. הנה חלק ממה שכתבתי אז: "אחד מנביאי הטרואר בארץ הוא יקב צרעה הוא חלוץ ההיגד הטרוארי בישראל. על קדמת התוויות החדשות של היקב לא תמצאו מילה אחת על זן הענבים, גם לא אם הוא יבש או מתוק." רוני שלנו היקר, אין לך מושג כמה תחסר לנו. בחיוך המבויש, במשפטיך התאטרליים, בנוכחות המדהימה שהיתה לך אצלנו. ועכשיו עמוק בלב. אוהב אותך מאוד ******************
קיבלתי רק עכשיו את הידיעה ולמרות שידעתי שזה יגיע זה עדיין כואב. אין ספק שרוני היה מחלוצי הייננים בארץ שעשו יינות בוטיק איכותיים והקשר בין היין לטרואר היה בנשמתו. מעבר להכל רוני היה בן אדם מדהים, תמיד שמח תמיד משרה אווירת חברות. אין מישהו שהכיר אותו שלא התאהב בו מיד כולל ספקים מחו"ל שתמיד הוא מצא עימם שפה משותפת. הייתה לי זכות להכיר ולעבוד עם אדם כמוהו, הוא יחסר לי מאוד. איציק בד ****************
לפני כשש שנים, בחודש אפריל 2002, פרסמנו במגזין 'יין וגורמה' ראיון אישי עם רוני ג'יימס, שהלך מאיתנו היום. הגדרנו את רוני כאביר תורת הטרואר, ואכן כזה הוא היה. להלן קטע מהראיון, אותו ביצעה טל יונתן: "הוא (רוני) מחזר אחרי הגפנים ממש כשם שגבר מחזר אחרי אישה שהיא מושא הערצתו ותשוקותיו. מתעצבן מבורות וחוסר רגישות וחי בהתרגשות מתמדת. רוני ג'יימס, היינן של יקב צרעה מעיד על עצמו: אני חי בתוך חלום - תחושות, ציפיות, רצונות, משאלות ותשובות". ולקראת סוף הראיון הוא מוסיף: "לעושי היין אני מאחל שיהיה להם הכוח להסתקרן ולגלות את העולם בכל פעם מחדש. שום דבר אינו קבוע מראש, בכל פעם זאת יצירה מחודשת. אני מאחל להם שיוכלו לייצר יינות מיוחדים, מעניינים ובעלי טביעת אצבע ייחודית". יהי זכרו ברוך. Sir Roni James I loved him . Everything I read about him is true. He really was real. He will live with me forever. What a joy to have known him. We are all celebrating his life. Barry Saslove
*************** גבעת החלוקים מכל הכרמים שמענביהם עשה יין ידועה הייתה חיבתו של רוני ג'יימס לכרם גבעת החלוקים. שמו של הכרם ניתן לו משום היותו נטוע בגבעה בגדה הצפונית של נחל שורק הקדום, על שם חלוקי הנחל, שנסחפו והתגלגלו במורד הנחל ונערמו לגבעה. אני זוכר איך בסיור כתבים בדרך היין יואב יהודה הגענו לגבעת החלוקים והתקבלנו על ידי רוני ג'יימס המוכר והחביב. במקרה חפרו בכרם באותו יום חפירה עמוקה לצורך עבודת תשתית כל שהיא. קשה לתאר את שמחתו של רוני ג'יימס על ההזדמנות שניתנה לו להציג בפנינו את שכבות הקרקע שמעליהן נטוע הכרם. ואכן, ניתן היה להבחין בבירור במרבץ חלוקי נחל שנוצר מסחף נחלים ומתחתיו משקע ימי גירי וחרסיתי. רוני ג'יימס סיפר שרק שנים לאחר שגילה את המקום ובחר בו, באופן די אינטואיטיבי לגידול כרם, התברר לו שמיטב הכרמים בצרפת, באזור עמק הרון בעיקר, נטועים אף הם על קרקע דומה. יהי זכרו ברוך. כאשר שמעה אורנה על לכתו של רוני ג'ימס מאיתנו, עם דמעות בעיניים, נכנסה למיטה ומאז לא רוצה לדבר עם אף אחד ולא לשמוע שום דבר, רק להתרכז באבלה. רוני לאורנה, חבר, מדריך מורה ובעיקר אדם. זהו סוף שבוע עצוב במשפחתנו וודאי לכל חובבי היין בישראל. Ronnie James is no longer with us. He passed away on the night that Israwinexpo closed. The euphoria of winding down after a well-run exhibition, attended by many famous wine personalities, was shattered by hearing the news. There remains a sadness and hollowness throughout the whole industry. Ronnie was a pioneer, but remained the same lovable, unspoilt character, not changed one iota by success. Thirty years as a grower, passionate about his vineyards, he supplied fruit to His wines had many successes. In one tasting conducted by Jancis Robinson MW a few years ago, his His winery was the first kibbutz winery and he was the first to concentrate his winemaking efforts on finding an Israeli terroir. In his final years , after the cruel illness hit, he managed to organize the future of the winery, through the distribution with Shaked and recruiting a new young winemaker, Eran Pick. Due to his care and professionalism, the winery harvested nearly 100 tons in 2007 and is well placed for continued growth and development. I knew Ronnie as a warm person, with an infectious sense of humor and an uncontrollable laugh. He was an enthusiastic supporter of the Handcrafted Wines of Israel concept while it lasted. He was always kind, helpful and happy to talk about wine and share his passion with fellow wine lovers. My efforts to speak Hebrew and not so occasional use of the wrong word at the wrong time, used to give him endless amusement. He was always a man of the soil. A ‘salt of the earth’ person, who became the ultimate wine man. He was loved by all who came into contact with him. The number of people currently working in the wine trade, who passed through and became touched by his passion and learnt from him, is true testimony to his legacy. It is reassuring that one of his sons continues his work in his beloved vineyards. As for Ronnie – we love you and will miss you. Thank you for touching our lives and for enriching our wine industry. Adam Montefiore ********************
על המפגש האחרון שלי עם רוני ג'יימס
בחודש אוקטובר האחרון הגעתי ליקב צרעה כדי לפגוש את רוני ג'יימס – האיש והאגדה, כדי להבין האם תפיסת הטרואר שהפכה למותג המוביל שלו ושל היקב בהנהגתו, הנה גימיק שיווקי או ממשות, ובמילים אחרות: לאמץ או לנפץ את תפיסתו. מאחר שנאמר לי שרוני אינו חש בטוב, מרואיין המפגש שונה חיש קל, ואני ישבתי בחצר מרכז המבקרים בקיבוץ צרעה לשיחה עם אחרי שעתיים עם ערן, נכנסנו אל רוני כדי לברר משהו כרונולוגי בתולדות היקב "היה לנו כרם גבעת החלוקים, והתחלתי לעשות יין ב- 1993, אבל הסיפור התחיל עם יקבי רמת הגולן שייצרו יין ראשון ב- 1983. שמשון ולנר חזר מארה"ב עם התיזה שאיכות זה הגובה. הוא בא אלי לשאול איך לגדל כרם. בעבור כמה שנים נטעתי את הכרם וקינאתי בשמשון שהשיג אותי, כי גידול ענבים זו תפיסה לאומית שהתבשלה בתחילת שנות ה- 60. כשעשיתי את היין ב- 1994 אמרתי לשמשון: אני אקח ענבים מפה, ואותם ענבים מאותו שטח אני שולח לך לרמת הגולן. נבחן איך יוצאים היינות, האם יש השפעה מקומית או השפעת היינן. שמשון סירב לחלוטין, ובזה נגמר הניסיון. עד שבא החבר שלי אזי טלר מנווה אילן ואמר לי: אנחנו רוצים לעשות כרם, אולי נעשה יין. אמרתי לו: אני יודע לעשות כרמים. הלכנו לבחור שטחים, הסתובבנו בנווה אילן ובחרתי שטחים במבנה מיוחד ששבה את לבי – שטח נהדר. אבל לא האמינו לי וקראו לפרופ' מומחה לקוט דו רון מדייויס. השטח בנוי בצורת מכתש, עם דפנות עליונות שיורדות וזורמות לתוך העמק איילון; עם אויר קר מההר ואויר שעולה מאזור המרכז – מכתש שכולא את סוגי האוויר השונים. השורות נטועות בקווי גובה של המכתש הסיבובי ב- 360 מעלות, ולפיכך נטועות לכיווני שושנת הרוחות השונים. זה משנה את קליטת הקרינה ונותן הרבה מאוד גוונים. הערבוב שלהם אגדה של מקום. עם כרם שורש זה אותו דבר. שוב אזי בא עם חבר טוב שלו שרצה לנטוע כרם. בשורש לא שיערתי לעצמי שנגיע לדרגות כאלה. ראיתי בהרי יכולים אוצר שהאמנתי בו – שאם אני אעשה משהו טוב, כל הכרמים והיקבים בהרי ירושלים יתמקצעו ויצליחו. לשורש הגעתי אחרי אורה, עמינדב, כסלו, רמת רזיאל, נס הרים – פתאום בא לי שורש. היו שם פלטות - ויתרנו עליהן. הלכנו למקום קשה: מדרונות תלולים וטרסות. בשלב שני הלכנו לבית מאיר. היתרון הראשון הוא בכך שזה השטח שיורד אל שער הגיא, שאף פעם לא נטעו שם. אמרו שזו לא קרקע. אחר כך חיפשנו טרסות דפוקות למטה ונטענו בהן, ואחר כך בהר אדר – והתברר שכל אחד זה משהו. בכל אחד מכרמים אלה יהיה עוד 30-20 שנה קלון שונה". את הכתבה שלי באתר אכול ושאטו סיימתי אז במילים: איזו אופטימיות, איזה חזון: עוד 20-30 שנה... קשה להאמין. והיום קשה להאמין שרוני ג'יימס איננו עוד. חבל מאוד. לרוני ג'יימס ביום הראשון של תערוכת היין Israwinexpo עמדתי בדוכן של 'דרך היין' וטעמתי את יינותיו החדשים של ערן פיק, היינן הצעיר של יקב צרעה, 'הילד', כפי שכמה מאיתנו מכנים אותו בינינו (ורק מכוונה טובה). וחשבתי לעצמי, מי בעצם הילד האמיתי ביקב צרעה. חשבתי על הילד האמיתי של עולם היין, רוני ג'יימס, שלא יכול היה להגיע לתערוכה מפאת מחלתו הקשה. על השמחה והתמימות האמיתית שניבטה מעיניו תמיד וגם בחודשים האחרונים למחלתו. על האושר שהיה קורן ממנו כשהיה מדבר על יין בכלל או על היינות שלו והאדמה שכל כך אהב. על היכולת שלו לחלוק את כל הידע והאהבה שלו עם כל אחד שהיה רק מוכן להקשיב. על הידיים שלו של איש אדמה ועבודה ועל קולו הרועם שהוסיפו להסביר מי האיש. על הסיפורים ששמעתי ממנו על טיוליו לאורך השנים בכל מקום אפשרי שעשו בו יין, שגם בחודשיו האחרונים עדיין זכר את כל הפרטים כאילו היה שם לפני דקה. על הלהט והתשוקה שתמיד הדהימו אותי, עד כמה אדם יכול להאמין ולאהוב את מה שהוא עושה. על החום, ההתלהבות, חוש ההומור והצחוק המדבק שלו. על האדיבות והיכולת הבלתי נלאית לעזור עד כמה שרק אפשר, ועוד קצת. אם יש מישהו שמתאים להגיד עליו 'מלח הארץ' זהו רוני של כולנו, אם כי רוני לא היה רק ה'מלח' אלא כל הארץ והאדמה כולה. ביום האחרון של התערוכה עצם רוני את עיניו סופית בדרכו אל האדמה שכל כך אהב. ועצב גדול נפל על כל תעשיית היין. לא בכל יום יוצא להכיר אדם שכזה, ואני מודה על ההזדמנות שהיתה לי להכיר את רוני, ולו במעט. תנחומי למשפחתו ולחבריו הקרובים. וערן, אני יודעת שתשמור את המורשת, הזיכרון והעשייה שלו ביקב, שמעתי את הרצינות התהומית שלך בכרמים, ואת האמונה בתורתו של רוני. אמץ לך גם את השמחה והצחוק של רוני והמשך 'בנעליך' שלך. מירה איתן רוני לפני מספר שנים, כאשר עבדתי בכרם צרעה, ביקש רוני מגדעון, מרכז הכרם, "להשאיל" אותי לתקופת הבציר. התשובה החיובית של גדעון עלתה לו במחיר יקר, משום שמאז שדרכתי בפתח היקב לא הייתה חזרה אחורה. הייתה זו התאהבות במקצוע ובאדם. נפלה בחלקי הזכות לחוש את התשוקה ואת מושג "הטרואר" מקרוב, בכל צעד ובכל "פעולה" בשפתו של רוני, אשר ביצענו ביקב, כפי שהם ניבטו מעבודה אינטימית יום יומית. רוני היה אדם שכל דיבורו אסוציאטיבי ונשען על חוויותיו במסלול חייו. שפתו התיאטרלית והאסוציאטיבית הילכה קסם על כל מי שבא איתו במגע. תמיד אזכור איך בזמן הבציר היה ממלא את כוסו בתירוש קברנה טרי ישר ממכונת ההפרדה, מריח ונאנח: "מלוחיה...", אותו ירק שליווה אותו מילדותו במצרים, "מה, אתם לא מריחים?" היה שואל. בעולמו הציורי של רוני, "כרם 11 מדרגה" לא יכול היה להישאר בשמו הסתמי והפך ל"גבעת החלוקים", אחד מהסמלים המוכרים ביותר של היקב, בהשראת עמק הרון האהוב עליו כל כך. כל כך הרבה תמונות נחקקו בזיכרון, של עבודת יקב שגרתית משותפת, רעש המשאבות, טיפוס לגובה מיכלי התסיסה, שעות של עבודה בהתלהבות אין קץ, הסנדביצ'ים של רונית בשעות הלילה המאוחרות, הפסקות הבירה הקרה אחרי הצהריים. תפיסת העולם של רוני בכל הנוגע ליין הייתה חסרת פשרות וללא מוכנות לעגל פינות. לא אשכח לעולם את אותו יום שבו בצרנו את הריזלינג ביום קיץ לוהט. לאחר שאספנו את הענבים מהשטח, הכנסנו, דור, אורי חץ ואני, 14 טון ענבים, ארגז אחר ארגז, בידיים לחדר הקירור, משום שפתח הדלת היה צר מרוחב המשטחים שעליהם הם הועמסו. סיימנו את היום קרוב לחצות ממוטטים לחלוטין. הבנתי אז כי רוני לא יוותר על שום פרט על מנת לייצר יין איכותי. היה זה שיעור לחיים בדבקות בחזון. דבקות בחזון הייתה לייצר יין, בין הטובים שיוצרו בארץ, בתנאים כמעט בלתי אפשריים, בעזרת ציוד שחלקו מתחילת המאה וחלקו נבנה במקום, בהתאמה לתנאים המיוחדים. הדבר התאפשר בזכות כושר התכנון והתפעול המופלא שהיה לרוני. כל פעולה חושבה מראש, כל חבית הונחה במקום כך שלא תפריע לפעולה שצריכה להתבצע, בראיה של חודשים קדימה. השהיה במחיצת רוני לא תמיד הייתה על מי מנוחות, אולם היה זה חלק מאישיותו של אומן, אשר הקשר והיחס שלו ליין הוא הרבה מעבר למוצר, אלא יותר כאל יצירת אומנות. אי אפשר שלא להזכיר את הקשר של רוני לילדיו. איך הוא קרן מאושר כשהיה חוזר מקונצרט של גל, של ניצן ומעיין. התמיכה בעידן במסלולו העצמאי, והגאווה הגדולה בדור שבחר לחזור לקיבוץ, ולנהל את גידול הכרמים של היקב. את רוב התקופה שלי עם רוני ליוותה המחלה. כמעט תמיד היא הייתה שם, אולם תמיד, כל אימת שהועכר מצב הרוח לשמע נסיגה במצבו הבריאותי, הוא היה מגיע ומשדר אופטימיות וחום אדיר, שיצר תחושה שעוד רגע יהיה בסדר, אם כי בתוכו הוא ידע את האמת בצורה ברורה. תמיד היה קשה להאמין איך היה חוזר ליקב יום אחרי ניתוח או טיפולים כאילו לא כלום, מלא אנרגיות לעבודה, עם יכולת הרמת הקול הידועה כאשר הדברים נעשו לחוסר שביעות רצונו. לפני כמה חודשים באתי לבקרו ביקב. באותו יום רוני הרגיש טוב ונראה נפלא. אמרתי לו כמה טוב הוא נראה. אז רוני סיפר לי את הסיפור הבא: לפני כמה שנים הוא הגיע לבקר את אביו. לאביו היה עץ אפרסק בחצר והנה, בחוסר התאמה מוחלט לעונה, העץ היה מלא פרי. אביו קרא לו בשמחה להראות לו כמה יפה העץ. אז אמר לו רוני כי העץ מניב מחוץ לעונה משום שהוא סובל ועומד למות. ואכן העץ מת לאחר כמה חודשים. בצורה מצמררת המשיל רוני את עצמו באותו יום לאותו עץ. בשנים האחרונות מפעל חייו של רוני פרץ דרך וייצב עצמו בין מובילי תעשיית היין בארץ. היקב שודרג באופן מהותי, ערן הצטרף לצוות וההכרה באיכות היין גם היא הכתה גלים, עד שהגיעה לשיאה בביקורת של רוברט פארקר, בה נבחר יין ה"אור" של יקב צרעה לאחד מארבעת היינות הטובים בישראל. באופן מקאברי, ככל שהיקב המשיך בפריחתו, הלכה המחלה ונהייתה אגרסיבית יותר ולכן השמחה נמהלה כל הזמן בעצב וחרדה. עכשיו הסבל כבר מאחוריך רוני, אולם המורשת שלך תלווה את כולנו, יחד עם החום ואהבת האדם האדירה שהפצת. באהבה רבה ובגעגוע, שאול לפידות – קיבוץ צרעה לצוות יקב צרעה ולמשפחה אין בעומק הלב מילים שיכולות לתאר את התחושה הקשה. ידענו כבר חדשים ארוכים כי זה עומד לקרות, אך בכל מפגש עם רוני רק התחזקה תחושתנו שהאיש הזה לא יכול ללכת. ואכן, הוא לא הלך והוא לא ילך מאיתנו. ביום ששי האחרון הסבנו לשולחן, קבוצה מגובשת של חובבי יין, לטעימת יינותיו של יינן צעיר ומבטיח, שדיבר על הקרקע, הגובה, הטמפרטורה ועוד. הוספנו לדיון כמה הערות ממשנתו של רוני מבלי שידענו שכבר באותה שעה הוא לא היה איתנו. ההיכרות שלנו עם רוני התחילה עם הקמת היקב והתפתחה לקשר של ידידות מתמשכת. הביקורים ביקב צרעה אף פעם לא היו רק לשם רכישת יין. הם היו כדי לפגוש את רוני וגם כדי לקנות יין. עקבנו לאורך השנים אחר התפתחות היקב, בילינו שעות מרתקות עם רוני, למדנו ממנו והערצנו את אהבתו הבלתי רגילה למקצועו / אמנותו ואת מרצו הבלתי נדלה. כששמע, באחת הפגישות, כי אנחנו משתתפים בתערוכת הייטק, ושוקלים כיבוד לקוחותינו ביין, הוא לא חשב פעמיים. הודיע לנו מייד כי יעמיד לרשותנו חבית, אשר עליה יעמדו הבקבוקים ובחור מהיקב, שיהיה איתנו בימי התערוכה וימזוג את יינות צרעה ללקוחותינו. רוני לא הסתפק בכך ולהפתעתנו הופיע אישית, באחד מימי התערוכה, בביתן שלנו כדי לוודא שהכל פועל כשורה. ערכנו איתו סיור בין תצוגות ההייטק בתערוכה. הוא התפעל ובדרכו הפילוסופית, מייד חיפש את הקשר בין האמנות שלו לקדמה הטכנולוגית הבלתי ברורה וניסה להשוות את ההתלהבות של מפתחי ההייטק להתלהבות של יצרני היין. הוא ראה אנשים לבושי חליפות ועניבות ואמר שזה לא מקובל בקיבוץ, אבל הוא חושב שירכוש לעצמו חליפה. אף פעם אי אפשר לדעת מתי יהיה לזה שימוש, הוא אמר. המשכנו להיפגש ולהנות מחברתו של רוני בהזדמנויות רבות. אי אפשר היה להתעלם מכוחו האדיר והשראתו על צוות היקב. הפגשנו אותו עם אורחים מחו"ל, חובבי יין מושבעים, אשר פגשו כורמים וייננים נלהבים בעולם, אבל אף פעם, אמרו, לא הייתה להם חוויה כמו המפגש עם רוני. וכמה מילים לערן - מבין כל הייננים הצעירים, שחזרו לארץ לאחר לימודי המקצוע, והשתלבו במהפכת האיכות של תעשיית היין הישראלית, אתה זכית בכבוד הגדול, להיות ממשיכו של היינן הנערץ, מחלוצי ועמודי התווך של התעשייה הזאת, איש חזון ועבודה, אוהב אדם ואדמה. ברור לנו כי לכל יינן סגנון משלו, אבל אנחנו משוכנעים שתדע לשמר את העצמה האדירה של רוני בצורה כזאת שתמיד, ממש תמיד, כאשר נטעם את יינות צרעה, נרגיש כי רוני ג'יימס עדיין איתנו. אופירה ורן בירון 02 מרץ 2008 מילות פרידה כמעט חצי יובל שנים שדרכינו הצטלבו באופנים שונים. בשבוע שחלף פגשתי את שולה בתערוכה והיא כמו באה להיפרד בשימך מכל החברים המכרים והאוהבים אותך ואת פועלך. עוד בהיותך חבר במועצת אגודת הכורמים, בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, חלמת על הקמת "יקב אחוזה" משלך בקיבוץ. שיתפת בחזונך את חבריך ובקשת מהם להצטרף ולתמוך במהלך זה. ראית קילומטרים קדימה. משלא נענו לבקשותיך החלטת בנחישותך לפסוע לבד בחלוציות אופיינית ולסלול את הדרך ליקבי הבוטיק, שעשרות אם לא מאות מהם, כל אחד לפי גודלו ומיקומו, באו בהמשך. בשיחות רבות שהתנהלו ביננו שמרביתן נסבו על נושא יין ועתידנות הקשורה ביין, ידעת למקד את הבעיות שהתעשייה מתמודדת איתן: אהבת האדמה, צניעות ודרך ארץ. אלו לא מליצות. האמנת בכל מאודך בחשיבות הקשר בין היקב ואדמתו, בהתנהלות עם "רגליים על הקרקע", בכבוד האדם. אהבתי אותך גם כשהיית איתי בדרכך שלך בשעות קשות שלי ושל משפחתי. אתה אדם יוצא דופן שעזב את פני האדמה בטרם עת. הכבוד, רוני, שהבאת לך, למשפחתך ולמדינתך ישאר חקוק לעד ומורשתך תיזכר ותשנה עוד שנים רבות. למעלה מחכים לך חברים טובים. אנחנו נתגעגע. באהבה ובהערכה רבה *************** רוני שהכרתי. את רוני הכרתי באקראי, עת באתי אל קבוץ צרעה יחד עם חבר לטעום טעימת חבית. הטעימה כוונה ליין שיוצר על ידי יינן מתחיל אשר חיפש חוות דעת על יינו. נתקלתי בו במה שנראה היה כבית מלאכה, או מחסן, ובמדריך המיכון איש צרעה שעסק אותה עת בריתוך מיכל פלדת אל-חלד. היין היה מרתק ומיוחד, אך יותר מהיין הופתעתי להכיר אדם חריג ומיוחד. מאז נפגשנו מספר פעמים, אותן ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת. כל פגישה הותירה משהו וחרתה זיכרונות עמוקים של אדם אמיתי, שראשו, פיו וליבו חד הם. ידען ולמדן, אשר אינו בוש מלהקשיב לדעות האחר בעת דיון ומדי פעם להוסיף מילה של בדיחה והומור חד או מלטף המלווה בצחוק מתגלגל ומדביק. בכל הפגישות עימו ובמיוחד בסיור, שערך לי לפני שמונה שנים בחלקות נווה אילן ושורש, התגלה בפני אדם נחוש והחלטי המאוהב בכרמיו, החותר בכל דרך להשיג, או להדגיש את המיוחד בכל כרם ואת המייחד חלקות אלה מהאחרות באותו כרם. ההתרשמות הייתה שמדובר באדם סקרן החותר אל מטרה כמעט בלתי מושגת, או כמי שמחפש את ה"טרואר" החמקני בכרמיו. בכל חיפושיו ותצפיותיו לא הסתפק ועשה ימים כלילות בלימוד דרכים כיצד לכלוא בבקבוקי היין את מאפייני הייחוד שבענבי כרמיו. חובבי היין, ביניהם אכלול גם את עצמי, הוקירו ומוקירים את יינות היקב, שיסד והקים למעשה במו ידיו. אכן אדם מופלא ואיש רודף אמת פנימית. פגישתי האחרונה עימו לפני מספר חדשים, פגישה שהייתה אמורה להיות קצרה בשל מצבו, התארכה מעבר למשוער ובה נכח בנו, דור, האחראי על הכרם. באתי להציג בפניהם את תוצאות עבודתי לאפיון הייחוד הקרקעי, הגיאולוגי, המיקרו-אקלימי והטופוגרפי של כרמי יקב צרעה. כל משך ההצגה הקשיב רוני לדברי, מדי פעם העיר הערות והאיר עיני בפרטים שהיו ידועים לו מבחינות בכרם ומטעימות שערך. הערותיו אוששו בחלקן את ממצאי ובחלקם גרם לי להישלח כדי לחפש את המשמעות והסיבה לאותם הבדלים בין הצפי אליו הגעתי לבין הידוע לו. יצאתי מאותה פגישה מלא הערצה לאיש. כל הדרך אל ביתי נקרה בי התחושה, שאדם כזה כבר תואר בפני בילדותי. נזכרתי בסיפור חלום, שכתב בוקי בן יוגלי, על אדם הנקרה לשדה ונטה לישון. כשהתעורר מצא עצמו מוקף באנשים הקשורים בטבורם אל האדמה ממנה הם יונקים את חיוניותם. אנשים אלה, שנקראו "אדני השדה", היו תבנית חלקת הקרקע אליה היו מחוברים. רוני לא כאותם "אדני השדה", אף שהיה מחובר פיזית לחלקות הכרם, בעבותות של אהבה, חשיבה, יצירה וגעגועים למשהו ערטילאי הגובל בשלמות. תולדות רוני מזכירים את הכתוב על נח, שהיה תחילה איש האדמה ורק לאחר מכן נטע כרם. רוני הכיר תחילה כל רגב, קפל קרקע, מדרון ופינת קרקע בסביבתו ורק לאחר מכן קבע את מיקום נטיעות הכרמים אליהם כיוון. אכן רוני שהכרתי היה אדם מופלא, איש "טרואר" מלשון קרקע כבמקור התלמודי, בכל רמ"ח אבריו ובכל שס"ה גידיו, נטוע ברגליו בקרקעות הכרמים וראשו נישא אל המושלם אי שם בשמים. חבל על שניטל מעימנו.
*************** את רוני ג'ימס אהבתי. הוא היה גדול מהחיים ואהב את החיים. באחת משיחותי עמו, ספרתי לו כי אני שייך לקבוצה של מספר חברים שנפגשים אחת לכמה שבועות ושותים ממיטב יינות העולם. רוני אמר שיש לו חלום אחד שטרם נתגשם והוא לשתות פעם בחייו, "שאטו פטרוס" – זה הוא אמר, אחד המשאלות בחיי שטרם הגשמתי. שבוע לאחר מכן ארגנתי ערב טעימות שהשאטו פטרוס 1986 מככב בו. רוני אמר שגם אם יהיה קשה להגיע לאחר יום טיפולים בבית חולים הוא לא יוותר על ההזדמנות לטעם מהזהב הנהדר הזה. ואכן כעבור מספר שעות נשמעה דפיקה בדלת והאיש כולו קורן משמחה, שצבעו החל להאפיר מהטיפולים הקשים, התייצב לטעימה עם בקבוק יין צרפתי אחר מהאוסף הפרטי שלו. לראות אותו לוגם בהנאה ומצקצק בכל פיו כשהוא שותה מהיין עליו חלם הייתה חוויה. תוך דקות ספורות הוא השתלב בתוך קבוצה של אנשים שלא קל לחדור לתוכה והרגשנו כולנו כי אנו בחברת ידיד גדול של יין טוב – לא חשוב מקורו. עם כל אהבתו ליין המקומי בקרתי אותו גם בבית החולים ברגע קשה, כאשר הרופאים פתחו וסגרו ואמרו שאין מה לעשות. הם התייאשו- הוא לעולם לא. הוא המשיך במאבק איתנים עד שהמחלה הכריעה אותו סופית. אני שמח שניתנה לי האפשרות להיות חלק מחוויה חד פעמים עם רוני האיש המופלא והמקסים. הוא יחסר לנו!!
*******************
מה שבלב לא יוכל לצאת אל הדף. אף פעם לא הבנתי את מילותך רוני, אבל כן הבנתי את כוונתם. מעולם לא הבנתי את פרוש דבריך רוני, אבל הפנמתי את תכנם. החיים קצרו מלהכיל את נבואתך אך הדרך אליה נסללה. הרי בחירתך והקרבתך מעולם לא הייתה בשבילך רוני, אלא בשביל ההולכים בדרכך. הריקנות שבחסרונך תתמלא בנכונות להקריב, בדיוק כמוך הקרבה באהבת האדם, יהודים וערבים אחד הם. הקרבה באמונה בתמימות, לא עוד זלזול בפשטות. ההקרבה בהשענות על חושינו אנו, ולא על ניצנוצי זרים. וההקרבה בהיאחזות האיתנה באותו שריג, שברירי למראה, המהווה פתח לעולם האוטופי בו התבוננו יחד. מטבע הדברים הוא כי דמותך מתעצמת בהולכך מעימנו. המימדים גדולים מיכולתי להפנים. אתה תחסר לי חבר ולא נותר לי אלא להבטיח כי את אשר הבטחתי, אקיים. דמעה מחלחלת אל מעמקי השחור אשר הבנת טוב בהרבה מכולנו. יין שחור, מרומם ומאיר על רגעים קצרים מתנת האלים. סלע יצוק הייתה לי במערבולת של אכזבות לא מעט סלע יצוק תישאר, פה חבר, נטוע, יוצר, דרך טבע, לעד.
***************** שלום רוני, נפרד אני היום מחבר יקר בצער עמוק ובדמעה גלויה. במשך תקופת הכרותנו ראיתי בדרכך מודל לחיקוי. אהבתי את כנותך, פשטותך. אהבת האדם שבך נסכה בי רוגע. אני תיקווה כי מפעל חייך ימשיך וישגשג אנחנו נעשה כל שביכולתנו רוני לא לשכוח. תם ולא נשלם סיפורך רוני. שלום
***************** רוני אני כמשגיח כמה שנים ביקב, הייתה לי הזכות האדירה לפתוח לך כל בוקר את הדלת, ולראות את הברק המיוחד שלך בעיניים, והקריצה, ואיך לא, את המשפט הקבוע שלך "אני מחכה לך כבר מחמש בבוקר", ואז לרוץ איתי לתוך היקב, ובנשימה ארוכה לנסות ולבלוע את כל הריחות גם יחד, ובמשפט כל כך אופייני לך "בא נעשה יין, עזוב אותי מכל הגרוטאות האלה". סיפור אחד נחקק בליבי על הטוּב והדאגה לזולת, היה פעם שרכבנו על "טוסטוס" יחד הדבר הכי עצוב, שבעצם איבדנו חבר..., אשר תמיד נתן לכל אחד את ההרגשה הכי מיוחדת, הכי חמה, והכי מתעניינת, ואפילו ייעוץ ומילה טובה שתמיד הייתה שגורה בפיו הוא לא חסך אף פעם. מרגש היה לראות, איזו שמחה היה משרה ביקב, אפילו בזמנים שממש היה קשה לו לנשום או ללכת. תמיד כולם היו נאספים סביבו כדי לשמוע את פיו מפיק מרגליות, ואת הדרמה שהיה משלב בכל סיפור שהוא. אני מחזיק ידיים לכל המשפחה ה-באמת מיוחדת על שאיבדתם איש כה יקר. וכמובן לצוות היקב שגם הם איבדו חלק משמשפחה. ובברכה של מי ייתן, ותצליחו להגשים את חלומו של רוני בשלמות. הכותב בדמעות של געגוע, דודו סילברסטון
**************** במותו עיניו היו עצמות אך ליבו נשאר פתוח (מתוך הסרט "מתים לחיות") לפני מספר חודשים פנו אלי בבקשה לכתוב כתבת פרופיל על רוני ג'יימס. ברגע הראשון שמחתי על ההזדמנות שנקרתה בדרכי, שטומנת בחובה ערך מוסף גדול: פגישה אישית עם רוני, הכרת צדדים נוספים שלו, היכרות עם בני משפחתו וחבריו הקרובים בקיבוץ. זה נשמע לי רב-עניין לספר את סיפור חייו. אך לאחר מחשבה נוספת דחיתי את ההצעה. בזמנו, תרצתי את סירובי בקשיים טכניים. אתמול, בדרך לבית העלמין, הבנתי שבתוך תוכי חששתי שמפגש כזה הוא בעצם פרידה מהאיש שהערצתי. ואני לא רציתי להיפרד מרוני. אתמול, יחד עם בני משפחתו ורבים מחבריו ליווינו את רוני ג'יימס בדרכו האחרונה. מרגע שנתבשרתי שרוני הלך מאיתנו, וחרף העובדה שידעתי כל העת על מחלתו וכמו אחרים הייתי צריכה להיות מוכנה לבשורה קשה זו – הופתעתי. איך זה יתכן שהמחלה הכריעה את האיש החזק הזה, הלוחם לבלי חת? במהלך הנסיעה להלוויה, אפופת צער על האובדן. המחשבות נחשבות מעצמן, ולנגד עיני עוברות הפגישות עם רוני: כל פגישה הותירה את רישומה. כל אחת מהן חוויה שהעשירה והפרתה. כבר במפגש הראשון שלי עם רוני מצאנו מכנה משותף – האהבה של כל אחד מאתנו ליינות לבנים. שנים רבות עברו מאז אך את השיחה ההיא לא שכחתי. חזרתי אז מביקור שני או שלישי ביקבים שבאלזס וסיפרתי לרוני על היקבים שבהם בקרתי ועל היינות שטעמתי. סיפרתי לו על היקב שאת יינותיו אהבתי יותר ומיד התברר כי רוני מכיר את הבעלים של אותו יקב היכרות קרובה וכי הוא חבר של הבעלים והיינן ואף הוא מאוד אוהב את יינותיהם. דברנו על אהבתנו את הריזלינג אך בעיקר את הגווירצטרמינר. פה המקום לציין שרוני עשה יינות לבנים נפלאים כבר לפני שנים רבות, תקופה שבה רק החל הגידול במספר היקבים ובמספר שוחרי היין בארץ – תקופה שהבון-טון הכתיב צריכת יין אדום. אך רוני, כמו רוני, הלך לפי האינטואיציה שלו וזו לעולם לא אכזבה. את הנפת דגל הטרואר על ידי רוני כבר הזכירו רבים, גם כאן רוני לא נטה אחר אופנות אלא אך ורק אחר נטיות לבו, הבנתו ואמונתו. רוני, שהיה איש צנוע וכאמור לא נטה אחר אופנות, נהג בכל טעימת יין להביע את סלידתו מתיאורי היין ה"פלצניים" שכתבי ומבקרי היין משתמשים בהם. לו לא היה בכל התיאורים האלה כל צורך. הוא היה איש שורשי עם רגליים על הקרקע. התעצבתי על מותו של רוני ג'יימס וחיפשתי דבר מה להתנחם בו, מעבר למורשת שהשאיר אחריו, ומצאתי. רוממה את רוחי המחשבה שבסופו של דבר רוני עשה יין כדוגמת אותם יינות שבחבל אלזס, עליהם נהגנו לדבר בפגישותנו - "אור" - הגווירצטרמינר שזכה בהכרה והוקרה. מנקודת מבט זאת רוני, תחסר לנו מאוד. תהא מנוחתך עדן.
***************** רוני ג'ימס איש יקר את רוני הכרתי בשנת 1997 כאשר תאוותי ליין גרמה לי לחפש את היין הבלתי רגיל והשונה ממה ששתיתי עד לאותו רגע בו פגשתי ברוני בחנות ספיישל ריזרב בחיפה. הלהט שבער ברוני יכול היה לפרנס חמישה אנשים והתשוקה לגפן הייתה מאירה את עיניו והידע שזרם ממנו היה בלתי נדלה. לזכותו של רוני אפשר להגיד שהיה פתוח לדברי ביקורת והיה מוכן לשמוע לא רק אנשי מקצוע אלא גם כאלה ששותים יין להנאתם. כל בקבוק שיצא מהיקב היה בו את הטאץ' הנפלא של רוני והרגישו שלב אדם שאוהב יין השקיע את נשמתו. בפגישה שלי עם רוני שהייתה לצערי האחרונה לפני שנה עוד צחקנו על בקבוקי העבר ודיברנו על העתיד. הלוואי שממשיכי דרכו ימשיכו מסורת מופלאה שנגדעה באיבה. יהיה זכרו ברוך! איילת קרבצקי, חיפה
******************
את רוני פגשנו לפני 12 שנים. חזרנו משליחות של מספר שנים בחו"ל. כאוהבי יין התענינו במה שקרה בארץ באותן שנים בהן לא היינו. מפה לאוזן שמענו על יקב קטן בקיבוץ צרעה ויינן שעושה נפלאות. הפגישה הראשונה עם רוני הפכה לידידות מופלאה שסחפה את כל בני משפחתנו. שעות רבות בילינו בטעימת יין וסיפורים בלי סוף. זכור לי עד היום יין הקברנה סוביניון בציר 1998 שעשה רוני, לדעתי אחד היינות הגדולים שנעשו בארץ. רוני היה אדם ויינן מזן מיוחד. רוני לא עשה יין בכל פעם שנרים כוסית של יין צרעה נזכור את האיש המופלא הזה. דליה ודב פלג, גבעתיים
**************** רוני, *********************
חברים המעוניינים לכתוב על רוני ז"ל מוזמנים להעביר מכתביהם אלינו. |
