מאיר כפיר

גם אני הייתי בטיול יום השישי (בחודש יוני 2004)  עם חברי מועדון אוהבי היין "אשכול", בארגונם של יהושע מקיבוץ צאלים וליטו מקיבוץ ניר יצחק, ובהדרכתו וליוויו של "איש הענבים", הלא הוא מכרינו וידידנו חיים גן.
היו שם אנשי קיבוצים ומושבים בדרום, קיבוצים ומושבים של היום עם אנשים של פעם, פתוחים לבביים מלאי שמחה ואחווה, דוברי עברית וספרדית (שפה שיש לי חולשה אליה), והיו גם אנשים עירוניים מבירת הנגב וסביבותיה.
כיף לא רגיל, להתחבר לאנשים אילו, שמנה וסלתה של ארצנו.
בשבילי זו הייתה הפעם השנייה לסיור מודרך... בפעם הראשונה, היה זה לרמת נגב בביקורי חוות בודדים שסיפרתי עליה אז. והיום בסיור יקבים "אמפורה", "רקאנטי", ויקב "ססלוב".

הסיור נפתח באיסוף איש הענבים ממבצרו אשר ביפו, ושם המתינו לנו עוד מספר אנשים, שהשלימו את הפאזל המופלא של משתתפי הסיור.
לפני שעזבנו בדרך צפונה, מילאנו את קיבתנו בארוחת בוקר בבית האיש - איש הענבים, אותו פגשנו מקרר את הבלאן דה בלאן 1998 של ירדן שתמזג לנו במהלך הנסיעה.
לאחר כוס קפה חזק, עלינו לאוטובוס, שהיה מלווינו לכל אורך היום.

נחיתה ראשונה בחוות מקורה ביקב אמפורה. התקבלנו שם עם חיוך מלבב ומעט ביישני של היינן גיל שצברג.
תחילה ביקרנו במבנה החדש ההולך ונבנה של היקב, אשר הודות למרכיב האיטלקי בעיצובו, נראה המבנה כמו יקב ישן מחבלי איטליה המשובצים ביקבים, והנוף הטבעי שאנשי היקב משתדלים לשמור תורם למראה אוטנטי של איטליה ישראלית.
גיל שהציג את מבנה היקב, מרתף החביות, ושאר המתקנים שיהוו מכלול אחד של ייצור יישון שיווק והארחה, בעיניים בורקות בצפייה להיכנס כבר לתוכו (אולי כבר בבציר הקרוב).
את מבנה היקב החדש עזבנו לטובת המבנה הקיים שם מצוי היין שאליו כמהנו – דא עקא... שמבנה זה נמצא במעלה הדרך כ-2.5 קילומטרים, ואין גישה לאוטובוס ועלינו לעשות הדרך בהסעות בשתיים שלוש מכוניות קטנות (בנגלות). לדבריו של גיל זה רק קילומטר אחד, דבר שדחף אותי לעשות זאת רגלי ועוד אי אילו אנשים שהחלו לצעוד, וככל שהתקדמנו התחוור לנו שאנו הולכים לעשות את צעדת חיינו.
בהגיענו ובהגיע כולם החל הסברו של גיל לשפוך אור על חזונו וחזונם של אילו אשר הקימו את היקב, והחרה החזיק אחריו דל האגרונום שהסביר על הטיפול בכרמים – תוך כדי שהם מחליפים תפקידים במזיגת היינות השונים מן החביות. היינות כמו שאנו מכירים ואוהבים אותם לא אכזבו – אבל לדעתי עלה על כולם השיראז, שלאכזבתינו הסתבר שלא יבוקבק בנפרד.

מיקב אמפורה פנה האוטובוס דרומה ליקב רקאנטי, ושם התקבלנו על ידי דורון רנד מנכ"ל היקב, ולטענתו גם מפעיל המלגזה ועוד אי אילו תפקידים שממלאים את זמנו, עם הסבר מקיף על היקב יינותיו השיווק וגם אי אילו הלכות כשרות, החל בחדר היינות המבוקבקים, המשך בחוות מיכלי הנירוסטה המרשימה עם הסבר על דרך הגעת הענבים ועיבודם, ומשם לחדר החביות הקר. שם המתינו לנו כוסות עם יין מן החבית מזן הברברה – היין מבטיח ומאוד נעם לחיכי, אבל בעיה קטנה הייתה בו – הוא הוגש לנו קר מאוד כמעט כמו יין קינוח, והיה צורך לחממו בידינו והזמן לא הספיק לזה – נמתין ליין הזה בבקבוק, בהנחה שיבוקבק בנפרד. משם פנינו לעבר חדר המילוי והתוויות עם מכונת המילוי המרשימה, וסיימנו במרפסת היקב בקומה השנייה עם לחמים ירקות גבינות והרבה יין.
מכל אשר טעמתי שם רוצה אני לציין את הסוביניון בלאן עם חמיצות מספקת ופריכות טובה, חיפשתי בו את העשבוניות שהתאהבתי בה בסוביניון בלאן ולא מצאתי – אבל בסך הכל יין נעים וטוב למחירו.
כמו כן רצוני לציין את השרדונה רזברד שהיה טוב – אבל עם מעט מדי חבית לטעמי. אכזבתי ואכזבת חלק מן האנשים הייתה מחסרונו של היינן שאת שמו שמענו רבות ועדיין לא ראינו את פניו ושמענו את קולו – לואיס פסקו.

מה נראה לכם שהייתה התחנה הבאה?
כן! צדקתם – יקב ססלוב עם נילי וברי שקיבלו אותנו בחיוך רחב ובלבביות, עם הרבה יין טוב מתוצרת היקב גבינות ברקנית מכפר יחזקאל בעמק יזרעאל ולחמים ממאפיית לחם ארז שסודרו על שולחנות עם מפה לבנה בחדר המיכלים של היקב.
על שולחנות אלה הועמס גם האוכל שהביאו איתם מארגני הטיול שכללו ירקות וגבינות, מתוצרת קיבוץ צאלים, ועוד אי אילו דברים טובים.
והיין.... התחיל לחלחל בנו... תחילה היין "סגול" (אם אני לא טועה בציר 2001) שעד לא מזמן ניתן היה להשיגו רק בדרך היין, והיום גם ביקב עצמו.
יין נעים לשתיה מתובל במגוון תבלינים. אחריו הגיעו המלכים "אדום 2001" שבימים אילו מוכנס לארגזים. יין זה טעמתי לא מזמן עוד כשהיה במיכל הנירוסטה לשם ייצוב לפני ביקבוק, וברי אמר שעוד נכון ליין הזה זמן יחסית גדול לשהות שם, ולכן הוא מוציא אותו למכירה עתידית, רכשתי ממנו 6, ועכשיו מסתבר שהרווחתי בגדול, כי היין החליט ליישר קו ומהר, ועתה הוא מוכן טרם הזמן שחזו לו.
המלך הבא היה "רזרב 2000" – יין נהדר, שנחשף לראשונה ביריד הקודם שהתקיים במוזיאון הארץ, יין עם טעמים נפלאים שהלהיב רבים. לא יצאנו בלעדיו, ואני צירפתי עוד שניים לאילו ששוכבים בביתי זה זמן.

טעמנו גם את יין השרדונה 2002 ויסמין 2002-2003 שהיו נהדרים.
אכן, קבלת האורחים דבריו של ברי על היין, תורתו ודרך העשייה המיוחדת לו – עם הרבה אהבה, וניצוץ בעיניים, עם הרבה דקויות של שף המגיש לך ארוחה שכל מרכיביה הם חוויה גסטרונומית, ואוכל לנשמה... – היו חוייה!
לשמוע את ברי מדבר, זה לשכוח מהיין המתגלגל בכוס שבידך, ולהטות אוזן שמצטלצלים בה פנינים. לשמוע אותו מדבר על העבודה המשפחתית ביקב, על בנותיו ונילי השומרת את ניהול היקב ביד רמה – זה מראה לך שאכן היין נעשה באהבה.

אכן זו הייתה חוויה נהדרת, לעשות את כל הסיור הזה בחברתם של אנשים נפלאים, שנוהל על ידי מארגנים שדאגו לכל פרט, ונתמכו בחיים גן שלא חוסך דבר כדי להנעים לאנשים את האווירה, ומשלים מדי פעם את המידע שחסר לפאזל שמרכיב את התמונה כולה. ולהאזין לגיל ודן מאמפורה, דורון מרקאנטי, וברי מססלוב, לשמוע את כולם מלאי חזון ומציאות, יין ותשוקה, עם ניצוץ בעיניים וחיוך נסוך על פניהם....
אכן זה מלבב.