ניר אברמוביץ

טעימת יינות כרמל - עד לפני כמה שנים היה צריך לגרור אותי עם סוסים פראיים לטעימה כזו. לא עוד.

כידוע לכל, יקבי כרמל, בראשותו של המנכ"ל הנמרץ דוד זיו, פנו לדרך חדשה ודרך כך התחבבו מחדש על קהל צרכני היין הישראלי.

טעימה כזו לא הייתה מתאפשרת כיוון שליקב היה רק להציע יינות מסדרות כגון פרייבט קולקשן וסלקטד שלמרות שמן הלועזי לא הציעו דבר. כיום, סדרות הדגל - סדרת כרם והסדרה האזורית זוכות לשבחים מקיר לקיר.

מסעדת 'פרימו פיאטו' בת"א נבחרה לארח את הערב בניצוחו של עמוס רביד, מדריך היין הראשי של היקב.

המסעדה היא מסעדה איטלקית קטנה המשמשת גם כמפעל פסטה ומשווקת את תוצרתה למסעדות ברחבי העיר ולכל דורש.

עמוס הגיע עמוס בכוסות 'רידל' ובשפע בקבוקים שנמזגו ביד נדיבה.

בנוסף ליינות שיצאו לשוק, טעמנו גם שני יינות עתידיים מכרם קאיומי אשר ליד קדיתא - ריזלינג לבן וקברנה סוביניון. זוהי כרם שמבטיחה רבות, כמו כן גדלים בה ענבי שיראז ושרדונה. גם בסדרה האזורית צפויים בעתיד יינות כגון פטיט סירה ושרדונה תבור.

כטוב ליבנו ביין, התגלה עמוס כבחור מצחיק וסיפר בדיחות. לדוגמא:

שלושה ייננים יושבים בחברותא. שניים מהייננים שותים את היינות שלהם והשלישי (מיקב כרמל...) שותה כוס מים.

השניים שואלים אותו בתמיהה מדוע אינו שותה גם הוא יין  והוא משיב כשחיוך ממזרי על שפתיו: 'אני לא שותה יין כיוון שגם אתם לא שותים יין...'

 היינות לוו בארוחה עשירה שכללה: מיני פוקצ'ות, ירקות קלויים, מבחר פסטות - פטוצ'יני ורביולי ולקינוח פנה קוטה, טירמיסו וקפה.

 תודה לעמוס וליקב כרמל על ערב מהנה וכן לכל המשתתפים.

אהוד וולטר היה בין המשתתפים והוא מסכם את הטעימה:

שנים עשר יינות היו בטעימה, לבנים, אדומים ואחד לקינוח. המיקוד היה בשינויים שעוברים הכרמים, היקבים והיינות, ואין בכך לגרוע מזכות קיומם של קווי היין הסטנדרטיים, סלקטד ואחרים. היינות מפורטים לפי סדר הטעימה, ויש לציין שהאדומים נחשפו לאוויר למשך כשעה עד שעתיים (בהתאם למשך הזמן שעבר) לפני טעימתם:

ריזלינג, חצי יבש, כרם קאיומי, 2004 – טעימה מוקדמת של יין שטרם הגיע לשוק. בהיר, כמעט שקוף עם נימות צהבהבות, אף פרחוני ומבושם, ניחוחות אפרסק ומישמש. יין קליל, טעמי אפרסק לבן, מלון ומעט מישמש מלווים בחמיצות קלה. סיומת מתקתקה, מעט מעקצצת על הלשון.

סוביניון בלאן, כרם רמת ערד, 2004 – בהיר וצלול, כמעט שקוף, אף עשבוני וניחוחות ירוקים של דשא קצוץ עם בוקה פרחוני. טעמים חמצמצים, עשבוניות בולטת, טעמי אגס ירוק, תפוח ירוק חמוץ ותחושת תסיסה קלה. ט"מ ממושך ונעים.

שרדונה, הסדרה האזורית גליל, 2003 – 8 חודשים בחבית, 13.5% אלכוהול, חמאתי/דבשי ווניל מודגש – ללא ספק שרדונה בסגנון "העולם החדש". צהבהב וצלול, אף מעט חלש עם גווני מלון ואפרסק וניחוח קל של וניל. גוף בינוני, חומציות טובה, טעמי מלון ואפרסק לבן, פאפאייה ווניל עם סיומת נעימה, מעט מרירה אך מושכת. היין נראה לי מאוזן ועשוי היטב, גם אם לא אטרקטיבי לחלק מהקהל (כמוני) שמחפש מינרליות ורעננות בשרדונה.

סירה, כרם רמת ערד, 2003 – צבע סגול כהה, עמוק ואטום. אף מתובלן, פרי אדום, שזיף ומעט גווני סיגליות (אופייני לזן). גוף בינוני-מלא, אלכוהולי (13.7%), טאנינים בולטים אך נעימים, חומציות נעימה לאיזון היין, טעמי פלפל ירוק מודגשים, תבלינים ועשבי תיבול, פטל ואוכמניות מובילים לטעם מסיים בינוני ומריר במקצת. יין טוב, שהמשיך להתפתח בכוס עוד זמן מה עד תמו חייו והפך "ירוק" לגמרי בטעמיו.

קברנה סוביניון, כרם בן זמרה, 2002 – אדום כהה, מבריק וצלול, האף אלכוהולי בהתחלה ומתמתן בהמשך, פרי אדום וניחוח אלון, פטל ודומדמניות עם בוקה נעים של פרחי שדה. גוף בינוני עד מלא, טאנינים עגולים אך טעמי העץ משתלטים מדי על הפרי (דומדמניות ואוכמניות). סיומת בינונית.

קברנה סוביניון, כרם זרעית, 2001 – אדום גארנט כהה ואטום, אף מפותח וארומות פרי יער אדום ושחור ותבלינים. גוף מלא, אלכוהולי במידה, טאנינים מודגשים אך מובלעים היטב במרקם, פרי מאוזן – פטל ודומדמניות עם וניל קל. טעם מסיים ארוך ומהנה – היין מהווה קפיצת מדרגה ביחס לקודמו.

קברנה סוביניון, כרם זרעית, 2002 – אהבתי פחות מגרסת 2001. הצבע דומה, האף מפותח ופרחוני, מזכיר את קודמו. הפער הוא בטעמים – הטאנינים יבשים יותר ויש יותר מדי עץ לטעמי, למרות שנוספו גווני שוקולד ומוקה (מהעץ). הסיומת קצרה יחסית.

קברנה סוביניון, כרם קאיומי, 2004 (מהחבית) – הוצג ע"י עמוס כיין בתהליך, תוך בקשה מובנת להתייחס אליו בהתאם. אדום כהה וצעיר, עם נימות סגלגלות, אף שוקולד וקפה, פרי יער שחור ומעט וניל. טעמים מלאים ומורכבים, כבר בשלב צעיר זה של היין, מתפתחים היטב בכוס, פרי שחור, אוכמניות בשלות, פטריות ואדמה. מרגישים מעט את השמרים (מן טעם לוואי קל), ליין יש פוטנציאל נהדר!

קברנה סוביניון, רמת ערד, Private Collection, 2000 (מגנום) – יין "עולם ישן" קלאסי, סגנון נקי ומהוקצע: אדום מושך וצלול, אף בולט עם ארומות פרי אדום, אדמה וקפה, מעט טבק, עץ ווניל (אני הבחנתי במעט חומצות נדיפות, VA, אבל ייתכן ואני רגיש). פה כבד, חומציות רבה (ניתן להסיק על משך חיים ארוך הצפוי למחזיקי היין), טאנינים יבשים, פרי קל, טעמי פטל, דובדבן ודומדמניות. סיומת בינונית.

קברנה סוביניון, כרם רמת ערד, 2002 – אדום בוהק, כהה, אטום ומרשים! אף מפותח, ארומות פרי יער אדום ושחור, תבלינים ועשבי תיבול אופייניים לאזור. גוף מלא ומאוד מאוזן, טאנינים עגולים, משיים, טעמי דומדמניות ואוכמניות, פטריות ושמץ של קפה על שולי הלשון. סיומת ארוכה ומרשימה ליין "עולם חדש" במופגן. טעמתי בעבר לא מעט שיראזים אוסטרליים בסגנון דומה.
אישית, אהבתי עוד יותר את רמת ערד משנת 2000 – מאוזן ומורכב מאחיו הצעיר.

כרמל, Limited Edition, 2002 – לטעמי כוכב הערב! היו שטענו לפני שזה הטוב מיינות כרמל, ואני מצטרף לחוות דעת זו. בלנד בורדולזי, צבע ארגמני אטום ושובה עין, ארומות עזות של פרי אדום, שוקולד ומוקה וגווני תבלינים ברקע. גוף מלא, אלכוהול בולט אך מאוזן היטב מול עוצמת היין, הטאנינים המוחלקים, החומציות הנעימה והטעמים החייתיים, פרי יער אדום, שוקולד כהה, ואדמה. טעם מסיים ארוך ומהנה ליין המורכב והמעניין הזה. להערכתי יישמר לפחות 10 שנים מהבציר. (אגב, מי שראה את הסרט "מונדווינו" יוכל להיזכר, בהקשר זה, לטענה כי יש היום לא מעט המכוונים עשיית יין לטעמי מבקרים, ספציפית רוברט פרקר...)

מוסקט אלכסנדרוני, בציר מאוחר, 2000 – צהוב דבש, אף בשל מדי, ארומות מתוקות, אפרסק, מלון וליצ''י. גוף בינוני, מרקם סמיך (מדי, לטעמי), טעמים בשלים, חסרה חומציות מאזנת. טעמי מלון ופאפאייה, מנגו ודבש. סיומת קצרה.

בסיומו של ערב לא הייתה מחלוקת – יקבי כרמל נמצאים במקום אחר מאשר לפני שנתיים, מקום טוב לאוהבי היין! יינות טובים, בעלי אופי, מייצגים אזור (כן, טרואר) ויד של יינן. מהפכה טובה עוברת על ענק היין המקומי, ואת תוצאותיה מרגישים לחיוב אנו, הצרכנים.

אפריל 2005