אבי הלוי

נידמה לי שזקני כפר ויתקין, שבעמק חפר, לא זוכרים ערב כזה מאז הקימו את היישוב שלהם בשנת 1933, וזו אינה מליצה. פגשתי כמה מהם בערב הטעימות שהתקיים במוצאי שבת, תחילת ספטמבר 2004, ביקב ויתקין. אנשי דור החלוצים האלו בוודאי לא חלמו שבכפר שלהם יוקם יום אחד בראשית שנות האלפיים יקב בוטיק קטן אך מפתיע. כארבע מאות חובבי יין וחברים נענו להזמנתם של דורון בלוגולובסקי, אשתו שרונה ואחיה היינן אסף פז, והגיעו לחגיגת הטעימות שהתקיימה בסככה שליד הרפת, סליחה, היקב... (הסבר בהמשך).

ליד שולחן קבלת הקהל ומסירת הכוסות ישבו האמהות של דורון ושרונה ורשמו את האורחים למועדון היקב. המשטח שמתחת לסככה היה מלא מפה לפה באורחים שטעמו את יינות היקב שהוגשו מצוננים היטב מתוך דליים המכילים מים וקרח. זוהי הפעם הראשונה שאני רואה הגשה נכונה, לדעתי, של יינות בטעימה בארצנו החמה. הלא כולנו למדנו שיש ללגום יינות אדומים בטמפרטורה של 18 מעלות. לכן, לא פעם שאלתי את עצמי מדוע מגישים לנו בטעימות יינות בטמפרטורה של 24 מעלות ואף יותר מזה. הלא אם היין קר מדי אפשר לחכות שיתחמם מעט בכוס ואז לשתותו, ההיפך אינו אפשרי.

הגעתי לאירוע עם חבר ומיד התנפלנו על הויתקין הלבן 2003 שהוגש מקורר היטב מתוך דלי הקרח שהזכרתי קודם לכן. זהו יין לבן יבש אך פירותי שמורכב משני זני ענבים: 60% ויונייה ו- 40% פרנץ' קולומבר. הענבים  נבצרו בכרמים באזור ירושלים הנטועים על אדמת גיר. היין מרענן ונעים מאוד לחך.

אחריו טעמנו את ה- ריזלינג 2003. יין שמזכיר את הריזלינג הגרמני, ההוא שכתוב עליו TROKEN והוא בכלל לא יבש. זהו יין ארומטי עם חמיצות נעימה. יש בו מתיקות מעטה, כזו שמאפשרת גם לאוהבי יינות יבשים ליהנות ממנו. יופי של יין לליווי פירות ים.

בקצה הסככה נמצא היקב בתוך מבנה שהיה פעם רפת. נכנסתי לבקר את דורון שעמד שעון על אחד המיכלים והסביר לאורחים על תולדות היקב. דורון סיפר שבשנות השמונים, כאשר עבד בענף השיש ונסע הרבה לאיטליה, נחשף לתרבות שתיית יין. בשנות התשעים התוודע גיסו, אסף פז, לעולם היין. בתום לימודיו בפקולטה לחקלאות ועבודתו במכון היין ברחובות, נסע ללמוד תואר שני בייננות בבורדו שבצרפת. עם שובו, עודד אסף את דורון להקים יקב ולייצר יין בעצמו. גם שרונה, אשתו של דורון שהיא אדריכלית במקצועה, התגייסה לעניין, סיירה ביקבים בצרפת ואיטליה והכינה תכנית שיקום למבנים הישנים שהיום מהווים את מתחם היקב.

בחוץ, מתחת לסככה החגיגה בעיצומה. חברה של המשפחה דאגה כל העת להוסיף לחמים וגבינות לשולחן הכיבוד הארוך. החלטתי כעת לטעום את ה- פינו נואר 2003. לא חיפשתי ולא ציפיתי למצוא ביין הזה את מאפייני הזן המוכרים לי מיינות בורגון. בכל זאת הופתעתי ללגום שוב יין קל ופירותי עם קצת טעמי קפה ואולי גם וניל. גם היין הזה הוגש קר והיה טעים מאוד. מתאים למאכלי דגים ןפירות ים.

כעת הגיע תורו של הקריניאן  2002. את היין הזה טעמתי כמה וכמה פעמים בשנה האחרונה ובכל פעם נהניתי מחדש. זהו יין אדום יבש מענבי קריניאן שנבצרו בכרם מבוגר ללא השקיה באזור זיכרון יעקב. הגפנים מניבים שם יבול נמוך של פרי מרוכז והיין כהה ועשיר. איני יכול חשוב על משהו מתאים יותר מקבב על האש בצירוף ליין זה...
 

 לא את כל היינות שהוגשו בטעימה טעמתי, אך הייתי אומר שמה שמאפיין את היקב הזה הוא רעננות היינות והתאמתם לחך הישראלי המחפש לצנן את גרונו בערבי הקיץ החמים. רוויים ושמחים שמנו פעמינו לחזור לביתנו.
תודה לדורון ושרונה. תודה לאסף. עלו והצליחו והכינו לנו יינות טעימים גם לקיץ הבא...