ישראל פרקר
אוקטובר 2003 כבר עבר את חציו, אך בחוץ התל אביבי כאילו אוגוסט. ערב חם ולח, אך לא רק בגלל מזג האוויר. חם בגלל יין, והרבה יין ישראלי.
שוב תורים ארוכים השתרכו בקופת מוזיאון ארץ ישראל שברמת אביב. שוב קרטוני כוסיות היין התרוקנו במהירות לאחר שהכוסיות נמסרו לחובבי היין עם מסירת הכרטיס.
יריד יינות ישראל שאורגן ע"י המגזין "יין וגורמה", התקיים  בערב זה בגנו המערבי של המוזיאון. אירוע מרומם  נפש בעולם היין הישראלי, שיוצר כל כך הרבה יינות איכותיים בתקופה האחרונה.
חובבי היין הגיעו בהמוניהם מכל רחבי הארץ, מילאו כוסותיהם ביין וצעדו בין עמדות היקבים ודוכני המזון, שמן הזית וספרי היין.
גם יינות היקבים הגיעו מהצפון הרחוק ועד לשדה בוקר שבדרום הרחוק לא פחות.

היו שם יינות  מהיקבים:
יפו, רמת הגולן, אלכסנדר, שורק, כרמל מזרחי, תשבי, נחשון, אפרת, המערה,  צרעה, רוזנבאום, נטוף,  ססלוב,  רקנאטי,  גשר דמיה, ברקן, שדה בוקר, דלתון, מרון, בנימינה, הרי גליל, ודה פייזן.
יקבים גדולים, מסחריים, המובילים במדינה , ויקבים קטנים, יקבי בוטיק. יקבים כשרים וכאלה המייצרים יינות לא כשרים. יקבים המייצרים יין אחד או שניים ואחרים המייצרים יותר סוגים. היו שם ערב רב של סוגי יינות  ששולבו בחגיגה הגדולה.
אני קורא לאירוע הזה חגיגה גדולה מפני שישבתי דקות ארוכות בפינות שונות של הגן וצפיתי בפניהם ועיניהם  של אנשי היקבים (שטרחו והזיעו..) וחובבי היין, שנהרו למקום, וראיתי המון שמחה בעיניהם,  שמחה לעזוב לערב אחד את עיסוקיהם, שלא תמיד הם אוהבים (אך מה לעשות? צריך להביא פרנסה הבייתה..), את משדרי הטלביזיה והחדשות,  שמביאים לאחרונה המון סיפורים עצובים, סיפורי הקורבנות המוקרבים למען השלום שכל כך רחוק ובלתי וודאי בשלב זה. הייתה זו שמחה לפגוש חברים, חובבי יין, קשת רחבה של ייננים, יצרני יין, והמון טעמים של יינות ישראלים.
לכל זה אני קורא חגיגה. חגיגת היין הישראלי.
ניתנה לנו ההזדמנות לטעום למעלה מ60 יינות ישראלים בערב אחד, אבל מי יכול? מי יכול לספוג בגופו כל כך הרבה אלכוהול בערב אחד ועוד להתבשם מהריחות המשכרים שהיו במקום, מריחות התבשילים, מחיוכם ושמחתם של אוהבי היין  ומהתלהבותם של אנשי היקבים שמזגו ומזגו ללא קץ. (לחש לי אחד מהיננים שמזמן כבר לא עשה עסקים כל כך טובים בערב אחד...)
אמרו פעם חז"ל (ואולי מישהו אחר) שמרוב עצים לא רואים את היער. הוא כל כך צדק הפעם. היו שם הרבה עצי נוי ביניהם נמתחו כבלי חשמל להם חוברו  מנורות שהאירו באלפי גוונים. היו שם גם כל כך הרבה אנשים שממש צריך היה לפלס את הדרך, לפעמים קצת בכוח, כדי ל"זכות" ולהגיע לכל דוכני היקבים. כשיש הרבה אנשים, ודוחק, והמולה, קשה (לי לפחות) להתרשם מיינות טובים. אך בכל זאת אני חייב לציין שטעמתי מספר יינות מיקבים שלא התרשמתי לטובה מיינותיהם בעבר, ופתאום איזה שינוי, איזה מורכבות של יין, איזה טעמים חדשים, שפשוט "חבל על הזמן". (בחיי, זו הפעם הראשונה בחיי שאני משתמש בצרוף שלושת המילים האלה. נו, עד מתי אפשר להישאר מיושנים ונוסטלגים? לפעמים חייבים לזרום עם הדור החדש גם בחידושי המילים...) אני בטוח שככל שגדלה התחרות ומספר היינות האיכותיים בארץ עולה, כן משתדלים הייננים להוציא  מבית מטבחם יינות יותר טובים ולהישאר בליגה הגבוהה. זה היה מורגש ומפתיע בהרבה יינות  חדשים שבכל זאת טעמתי.

                

אני כידוע לא מרבה לחלק ציונים פרטיים ליינות, כי הרי היו ביריד כל כך הרבה יינות ואיני רוצה לקפח אף אחד. אני יודע בדיוק כמה טרח כל יינן להוציא מתחת ידיו  את היין הטוב ביותר שיכל לעשות, ואני לא יכלתי לטעום את כולם (אם רציתי לחזור בשלום הבייתה לעיר היין). אך בגדול הרשו לי לחזור ולהדגיש, חשתי שיפור רב ביינות שלגמתי.
משובב וכיף היה לראות עשרות צעירים שהגיעו למקום, חלקם הצטרפו כנראה למשפחת היין הישראלי לא מזמן. רבים ישבו על הדשאים, שתו יין ואכלו ממעדני הבשר, הסושי, הצדפות, האורז והגבינות שרכשו במקום. מאכלים טובים נעשים הרבה יותר טובים בליווי יין.  אני בטוח שהם דנו ביינות שטעמו, השוו, התווכחו, הביעו דעות על היינות, לפעמים טובות לפעמים פחות טובות, דרך נאותה להשתלב באווירת הקרנבל הסופר נעימה שהייתה בערב אחד, קצת חם, קצת לח (תל אביבי אופייני..), אבל מאוד מיוחד, בגן המערבי של מוזיאון הארץ בתל אביב.
חבל שלא ראינו יותר יקבים במקום או אולי טוב שכך היה.
אם היו מצטרפים עוד יקבים לא היה מנוס, לדעתי, להעביר את הקרנבל החגיגי לגנים יותר גדולים, אולי לגני יהושע בפרק הירקון.
אגב, מתי יערך יריד יינות ישראל הבא?  רבים כבר ממתינים לו.