י. ישראלי

יום סרט ליין הישראלי

לאחרונה התבשרנו שיש תקציב לעידוד יצוא היין הישראלי. מליון ו- 200,000 דולר. עכשיו, כשיש לנו כל הכסף הזה, אנחנו יכולים להתחיל לפנטז מה נעשה איתו כשסוף סוף הוא יגיע...

כמובן שאנחנו יכולים להתחיל להתלונן על זה שהסכום הזה הוא טיפה בים וכל זה, אבל אם נהיה לרגע לא רציניים לחלוטין, אולי נוכל בכל זאת למצוא מה לעשות איתו בצורה יעילה.

גבירותי ורבותי, אנחנו צריכים לתת לקהל מה שהוא רוצה. הקהל העולמי רוצה בידור, והסוד הוא בקולנוע. באמת, תראו מה "דרכים צדדיות" עשה ליקבים בקליפורניה? תראו לי שם יקב אחד שאפשר להזמין אצלו טעימה לשנתיים הקרובות. כוכבת אחת עם עיניים אקזוטיות, כמה בדיחות טובות ומתח מיני ראוי, ויש לכם מתכון להצלחה.

אגב, הצרפתים ראו מה שהאמריקאים עשו, והם מיד הולכים להפיק סרט עלילתי שגם הוא פונה בדיוק לאותו קהל. אני מדבר על הפקה של "שנה טובה", הספר של פיטר מייל על בחור צעיר שהולך להיות יינן בפרובאנס. לקחו את רידלי סקוט, הוא בטח ייקח את ראסל קרואו האוסטרלי, וכולם יהיו שמחים וטובי לב. יש למישהו ספק מה הסרט הזה – אם יהיה מוצלח – יעשה למכירת הרוזה העולמיות? הבורדולזים ואנשי בורגונדי יאכלו את הלב. החבר'ה לא ידעו מה לעשות בכל עודפי היין שלהם. לעזאזל, אם הסרט הזה יזכה באוסקר, יתחילו לבקבק שם שאטו מרגו עם תוויות של שאטונף דו פאפ.

אז מה שאני מציע, הוא ללכת לקרן לעידוד הקולנוע או איך שקוראים למוסד המכובד הזה, ולהציע להם לממן סרט שיתרחש ביקבי ישראל. היות ועכשיו יש כסף לעידוד היצוא, אפשר לקחת קצת ממנו וביחד עם הקרן לקולנוע, אולי אפשר יהיה לעשות משהו קיצי, קליל ונחמד, שיביא אנשים ליין. מה שצריך זה תסריט טוב, שניים שלושה כוכבים ובמאי, רצוי אוסטרלי, אבל לא חובה.

צרות של עשירים

מדי פעם אני קורא כל מיני דברים, ואומר לעצמי שמזל שתעשיית היין שלנו לא ענקית. למה? הנה, תראו את הדוגמא הזאת.

בימים אלה ממש, התבשרו 18 היקבים הגדולים בעמק סאן חואקין שבקליפורניה, שהם צריכים להוריד את רמת פליטת האתנול שלהם. למה רק הם? כי מתוך 109 היקבים שבאזור הזה, הם אחראים ל- 95% מזיהום האויר.

עכשיו, מה זה "זיהום אויר"? זה לא שהם פולטים לאויר כל מיני שאריות של גופרית, אמוניה או מתכות כבדות כמו בתעשיות אחרות. זה אפילו לא שהם מזהמים את מי התהום עם שאריות של חומרים אורגניים. הצרה של החבר'ה האלה - גאלו, קונסטליישן ושות' – היא שהם פולטים אתנול שנוצר תוך כדי תסיסת היין, ושהאתנול הזה, שהוא גז חממה, עושה צרות בסביבה. האמת, אומרים האמריקאים, שהאתנול זאת רק חלק מהצרה, ויש גם חומרים וחלקיקים אחרים, אבל זאת הצרה העיקרית שם. העובדה, אומרים אנשי איכות הסביבה, היא שיש התאמה בין התקופות שבהן יש חריגה מתקני האוזון, לבין התקופה שבה עובדים היקבים במלוא המרץ: 90 – 120 יום, עם 75% מהעומס בתקופה שבין ספטמבר לאוקטובר. מעניין.

אצלנו בארץ זה לא יכול לקרות, כי אנחנו קטנים מדי. לא יכול להיות שיקב גדול שממוקם בתוך עיר גדולה במרכז הארץ יגרום, למשל, לצרה הזאת. אם כבר יגרום, בכמה בסך הכל יהיה מדובר? כמה טונות בודדות של אתנול, קצת חומצות נדיפות ופה ושם איזו שארית של סודה קאוסטית או משהו כזה או אחר? שאלה יהיו הצרות שלנו. חוץ מזה, שיגמרו לטפל בכל המחלבות שתקועות במקומות אסטרטגיים בערים ובמפעלי המים ששותים את שמורות הטבע שלנו, ושאז יבואו לדבר איתנו. נראה אותם. בינתיים נחכה שערך הקרקע יעלה.

מה דעתכם, הגולשים?
האם אתם מצטרפים לדעתו של י. ישראלי ?  או אולי דעתכם שונה?