שגיא קופר

"איך מבדילים בין יין טוב ליין סתם?"

"לפי הפקק. אם זה פקק מסתובב – זה סתם יין."

איכשהו נדמה לי שדו שיח כזה התרחש פעם ביני לבין אבא שלי כשהייתי ילד. טוב, זה היה די מזמן "כשהייתי ילד", ובימים ההם כרמל הוק, או עבדת, היו נחשבים ליין שלנו בה"א הידיעה, ויינות צרפתיים היו כולם בחזקת יראה ובל ישתה. מאז כמובן למדנו משהו. בהתחלה לימדו אותנו שפקקי שעם הם באמת הדבר הנכון, שצריך לרחרח אותם ולבדוק אותם בזכוכית מגדלת של קונוסרים. אחר כך אמרו לנו שבעצם אין מה להריח את הפקק ו"שמי בכלל עושה את זה בעולם", ושבגדול זה לא משנה מה הריח של הפקק. חשוב רק לראות שלפקק יש קצת צבע שלא מגיע עד כל אורכו וזהו. במרוצת השנים – בעשר האחרונות פחות או יותר – התחילו לדבר איתנו על פקקים סינתטיים. כמה שהם מצוינים וטובים יותר משעם טבעי, ושהיות וכל פקק סינטטי דומה לחברו, הרי שהיין שיהיה בקבוק אחד יהיה זהה לרעהו בבקבוק השכן. נהייתה מלחמה גדולה, כמו שאומר מתי כספי, וכל אחד הביא את החברים שלו, את צוות הטועמים והמטעימים שלו והחלטה ברורה אין, כמובן.

אבל בזה לא תמה הסאגה. לאחרונה התבשרנו שמניו זילנד יוצאת הבשורה של הפקקים המסתובבים.

ב- 1999, בגלל שהתאכזבו מרמת פקקי השעם ומרמת התחליפים שלהם, קמו כמה ייננים ניו זילנדים והחליטו לעשות שביתה ולעבור לפקקי הברגה  .

בהתחשב בעובדה שבניו זילנד אין ממש הרבה מה לעשות בערב, הרי שלחבר'ה האלה היה בהחלט זמן לחשוב, לערוך ניסויים וניסיונות, ולהגיע להחלטות ראויות. אתם מבינים, אם הם לא היו מחליטים לבחון את הכיוון הזה, הם היו עסוקים בהמצאת מקררי בירה סילוניים וביצירת אנימציות מבוססות אסקי.

בכל אופן, ההצעה של הניו זילנדים כמובן שעוררה גלים והביאה לזה שפתאום כולם רצו לטעום ולשתות יינות מאוקלנד וסביבתה. בהתחלה כולם צחקו, אבל לא מעט ייננים מתחילים לאמץ את העניין, כולל כמה יקבים בצרפת, שמתחילים ליצא יינות בורדו בפקקי הברגה לכמה ממדינות אירופה (ראה "דקנטר" מה- 24 למאי). החשוב ביותר בעניין הזה הוא שרשתות שיווק גדולות מאמצות יותר ויותר יינות חתומים בתבריג, מה שאולי לא נותן לגיטימציה לעניין בקרב ייננים וחובבי יין, אבל בהחלט מקל על מכירת יינות, בינתיים בעיקר שולחניים פשוטים. למרות החששות הראשוניים, סגירה בתבריג כנראה שלא פוגעת בטעם היין, לא מפריעה לתהליכים העוברים עליו בבקבוק, והיא כנראה באמת מצמצמת את כמות היינות המתקלקלים עד שהם מגיעים ללקוח. יתרה מזאת, לא צריך להשכיב את הבקבוקים האלה, הם יכולים לעמוד יפה יפה במשך שנים, בלי שיהיה צורך לדאוג אם יזלו או יטפטפו, אם כן יחדור אויר או לא יחדור אויר.

ועכשיו לפינה הישראלית: גבירותיי ורבותיי, בהיותנו ארץ קטנה מוקפת אויבים, אנחנו חייבים ללמוד מהניו זילנדים. תראו איזו מהפכה הם עשו. איך הם הביאו את העולם לטעום מהיינות שלהם. אז נכון, לנו יש את היתרון הכשרותי, אבל זה מעניין בעיקר את היהודים שביננו, וגם אז, לא את כולם. ישנו ויכוח (או שאין בעצם), שאם אפשר או אי אפשר להגיע ליין כשר שיהיה גם איכותי.

מלבד להשתפר וליצר יינות איכותיים יותר ויותר, אני מציע קיצור דרך שיווקי ממדרגה ראשונה.

הרשו לי להציע לכם לבחון את האפשרות לממן את פיתוחם של בקבוקי פלסטיק איכותיים ליין. לעזאזל עם מסורות וכאלה, אם הניו זילנדים יכולים – גם אנחנו יכולים.

מה הדרישות והתועלות שבבקבוקי פלסטיק?

אחד: אנחנו נעשה אותם לא שבירים. זה (אל"ף) יקל על היצוא, כיון שלא ישברו לנו בקבוקים במטוס או באוניה. ו(בי"ת) זה יאפשר משלוח בקבוקים בודדים בדואר, שהיום לא מוכן לשמוע ממשלוח של בקבוקי זכוכית בחבילות לחברים לקרובים. יותר מזה, בקבוק יין לא שביר הרבה יותר בטוח לקחת במטוס כשחוזרים מחו"ל. תחשבו רגע מה אתם הייתם מעדיפים: בקבוק זכוכית שביר של איזה יקב מפוקפק מבורדו, או בקבוק פלסטיק איכותי ולא שביר של יקב ליפשיץ ובניו מרמת חובב.

שניים: אנחנו נעשה אותם קלים יותר. זה (אל"ף) יקל על היצוא, כיון שעלויות היצוא במטוס יהיו נמוכות יותר. ככה, בעוד הניו זילנדים עסוקים בלהבריג את הפקקים שלהם, והאוסטרלים נאלצים להסיע את היינות שלהם באוניות איטיות, אנחנו נוכל, באותו מחיר כמעט, לייצא את היין שלנו במטוסים ולהקדים אותם לשוק. ולא רק את האוסטרלים נוכל להקדים לשוק: אנחנו נוכל אפילו להקדים את הצרפתים עם הבוז'ולה שלנו! בנוסף, (בי"ת) זה יאפשר משלוח זול של בקבוקים בודדים בדואר, בחבילות לחברים לקרובים.

בקבוקים קלים יותר גם יקלו על אל-על להרוויח יותר. תחשבו על כמה כסף הולך להם על דלק שנצרך ב"סחיבת" בקבוקי רבע ליטר כבדים מזכוכית. פלסטיק יעשה הבדל אדיר.

תועלות נוספות של בקבוקי פלסטיק שקופים ואינרטיים יהיו בתחום הטעם והריח  - שיהיו סטנדרטיים לחלוטין – ואפילו בתחום ההתיישנות של היין. בתכנון נכון של הפלסטיק נוכל לייצר אותו פורוזי יותר או פחות. כך, מהנדסי הטכניון שלנו יוכלו לדמות בבקבוק את התנאים השוררים בחבית, ולא יהיה יותר צורך בכריתת יערות עד של עץ אלון צרפתי, שלא לדבר על יצוא מטבע חוץ יקר ערך, ששערו רק עולה ועולה.

ואם היום זה נראה לכם בלתי אפשרי, או טיפשי, חכו שנתיים שלוש. איזה סיני כבר יבוא עם העניין הזה ויעשה מכה רצינית עם יינות שאטו בייג'ין.