בתקופה האחרונה – בשבועות האחרונים, בעצם – יש איזה עליהום על הטרמינל החדש, מס' 3, של הנתב"ג. מוצדק או לא מוצדק, זה לא מענייננו כאן. מה שכן, הדיוטי פרי, ובמיוחד אזור המשקאות שלו, מעניין אותנו בהחלט.

היות ובעוונותי אני טס כיום לחו"ל הרבה פחות ממה שטסתי פעם, הייתי זקוק להזמנתם של אנשי ג'יימס ריצ'רדסון כדי לראות מה באמת קורה שם, במיוחד לאור זה שהשמועות אמרו שגופי התאורה מבשלים את היין, שהמחירים לא באמת נמוכים, ועוד כהנה וכהנה.

אז ככה, לידיעת חובבי היין הנוסעים לחו"ל ולידיעת בעלי היקבים: היינות לא מתבשלים בחום התאורה. לגבי המחירים, הרי שהם אכן נמוכים מממוצע המחירים בארץ (לעיתים עד כדי שערוריה, בעיקר האלכוהול), וזה לכאורה בסדר לגבי הצרכן. זה קצת פחות בסדר לגבי הסוחרים בארץ.

המדינה, בהיותה המרוויחה העיקרית מהדיוטי פרי – חוזי התקשרות של עשר שנים שמדברים על תשלומים בסדרי גודל של עשרות רבות של מיליוני שקלים – גורמת לעניות דעתי לנזק לעסקים, נקרא להם "בתוך ישראל", כאשר היא מפנה הרבה מאוד לקוחות פוטנציאליים לקניה בחנות "שלה", ללא מיסים ובמינימום הוצאות. חנויות יין, מרכולים בעלי מחלקות יין, ולעתים גם חלק מהיבואנים, יוצאים ניזקים מכך שהרבה רכישות – לא רק של מוצרי הפרימיום – נעשות למעשה בתנאים לא שווים.

ולצרכן? לצרכן זה מצוין. מצוין, לפחות בטווח הקצר. למה? כי אם במחירים האלה, רכישת יין ישראלי מצדיקה קיומה של מחלקה שלמה בתוך ג'יימס ריצ'רדסון – שמשלמת הון עתק למדינה (לרש"ת) עבור הזיכיון – היא הייתה יכולה להצדיק את קיומן של יותר חנויות יין במקומות בתוך ישראל, ומבטיחה מבחר זמין גם למי שלא יוצאים לחו"ל בכל רבעון. ישנם כאלה – ולא מעט – בין הקהל הזה, שכן שותים יין. הדברים בולטים במיוחד לגבי משקאות חריפים, אבל גם, בהחלט גם, ביינות.

מחירי היינות נמוכים לרוב מהמחירים בחוץ, אבל לא בשעורים שלהם היינו מצפים. החנות, כחנות, אינה חנות זולה וצריך לזכור את זה. לצד מחירים אטרקטיביים של יינות יבוא, הרי שהיינות הישראליים לא מצטיינים מתמחור טוב. העדר מע"מ, לפחות היה אמור להוזיל את מחירם יותר ממה שנראה. היינות האזוריים של כרמל נמכרים במחירים לא נמוכים: המרלו גליל עליון ורמת ערד 2001 בכ- 17$ לבקבוק, מחיר שהוא למעשה גבוה מהמחיר המומלץ של כרמל (71 ש"ח). לעומת ברקן גליל סופריור 2000 שנמכר ב- 35$, הגראנד וין 2000 של קסטל נמכר ב- 25$ לזוג. מהיינות המיובאים – המודוס (בציר 98') והריזרבה דוקלו (שניהם של רופינו) נמכרים ב- 46$ וב- 22$, בהתאמה – מחירים ללא מע"מ למעשה. הקוט דה רון 2000 של לואי ברנרד, שקיבל ציונים מצוינים, נמכר ב- 10.5$ לבקבוק. דוגמאות נוספות הן שמפניות – מואה שנדון 98' ב- 50$, דום פריניון קווה 95' ב- 130$. אם לוקחים בחשבון שעל כל שלושה בקבוקים מקבלים בקבוק חינם, המחיר יורד עוד. הפרדוקס הוא כמובן, שיבוא לארץ של כמות כזאת של יין מחייב הצהרה ותשלום מיסים, אבל היי, כולם יודעים בעל פה שלא אוכפים את זה. אבי חיון, מנהל החנות, הבטיח שהתוכנית היא להעלות אתר אינטרנט שבו יהיה קטלוג של היינות והמשקאות החריפים, מה שיקל על תכנון הקניות ועל הבחירה.

ולעצם העניין, החנות עצמה:

היא יפה ומושקעת, גודלה כ- 120 מ"ר והניווט בה קל למדי. היין נשמר בטמפרטורה של 18 מעלות – סביר לגמרי לחנות יין – והתאורה, שפעם אכן "בישלה" את היינות, תוכננה מחדש, והיא עכשיו עמומה יותר, ואינה מקרינה ישירות על בקבוקי היין. הורדתי בקבוק אחד או שניים שעמדו על המדף הגבוה ביותר, ממש "מתחת לפנס", והתחושה בגב כף היד הייתה שטמפרטורת הבקבוק סבירה לחלוטין. אולי לא "צונן", אבל רחוק מלהיות במצוקה. עם התחלופה שיש שם, לא אמורה להיות בעיה.

היינות מסודרים במעין ארונות גבוהים, ממודפים, כשעל כל מדף אותו מבחר, פחות או יותר, של יינות כמו שבמדף מעליו. למה זה חשוב? זה חשוב, כיון שלמרות שבחנות יש משהו כמו 1,000 עד 1,200 יינות שונים, מחציתם ישראלים, עדיין יש מקום להרבה יינות נוספים, וגם למקרר ליינות איכותיים שיוכנס בקרוב, מה שמביא אותי לחלק הבא – העתידי.

התוכניות הקרובות של ריצ'רדסון הן לפתח את פינת היינות הישראליים, ובמיוחד את הבוטיק. בנוסף, מתכוון אבי חיון, מנהל החנות, להכניס לחנות שמני זית. כיום מיוצגים בדיוטי פרי יקבי בוטיק גדולים יחסית, כמו פלאם, קסטל, דלתון, אמפורה, שאטו גולן, עמק האלה ובנימינה, לצד אחרים כמו אלכסנדר, המערה, צרעה וכד'. הכוונה היא ליצור פינה מיוחדת – ובהמשך חנות גורמה ממש – שתציג, באווירה שונה לחלוטין, יינות "hand crafted" של יקבי בוטיק איכותיים, קטנים ככל שיהיו. בנושא הזה אפשר – ורצוי – לפנות לאבי. הוא בהחלט מחפש יין איכותי, וביקש פניות.

ואם הזכרתי את חנות הגורמה, הרי שזאת תפתח בהמשך, ובה יהיו, לצד יינות בוטיק, גם גבינות בוטיק שונות מכל רחבי הארץ, שמנים, תבלינים ותוצרת יחודית אחרת, שתמכר לתיירים ולישראלים כמובן, שירצו לקחת איתם מתנות לחו"ל. חלק מהיקבים – אלה שמייצרים גם שמן זית למשל, יכולים לנצל את הפלטפורמה הזאת ולעשות מבצעי מכירה צולבת (קנה את זה – קבל את זה וכן הלאה).

בכלל, ליקבים, הדיוטי פרי נראה לי מקום מצוין לחשיפה. צריך לזכור שהרבה עוברים שם – גם כאלה שלא קונים בחנויות יין מתמחות – והם עשויים להתעניין ביינות שלכם. כדאי לעשות פיתקיות על גומיה לצואר הבקבוק – מעוצבות ומודפסות כהלכה כמובן, ובאנגלית – כדי שאלה ימכרו את היין. אנשי מכירות יש, אבל הם לא ברמה של מוכרני יין בחנויות מתמחות, והיין צריך לדבר בעצמו אל הקונה.

לסיכום, כדאי לקחת בחשבון את הדיוטי פרי כמקום בו כדאי לקנות יינות יבוא, משקאות חריפים (זוג גריי גוס ב- 200 ש"ח!) ויינות מיוחדים. מבחינת יין ישראלי, המחירים הם לא ברמה אטרקטיבית במיוחד. עם פיתוח החנות, המקום יהווה חזית ראויה, ואני מניח שמבוקשת, לחשיפת היקבים הקטנים.