ישראל פרקר
בחודש אוקטובר 2003 הזדמן לי להיפגש לא מעט עם יינות ואנשי יקב שאטו גולן.
אני חייב לציין שאיני מצטער שהגעתי למספר מפגשים באותו נושא, שהיו צריכים להיות לכאורה זהים. חוץ מהיין ואנשי היקב לא היו המפגשים זהים כלל וכלל. תמיד לומדים עוד ועוד על נושא מסוים ככל שמעמיקים בו, וכך גם היה הפעם. סיפורים חדשים, הסברים נוספים, עוד טעימות וטעמים, כל אלה היו מנת חלקי במפגשים החוזרים עם יינות יקב שאטו גולן.
השבוע כמעט הגיע לסיומו.  יפו העתיקה, המשוחזרת, יפה כתמיד, ואנו שוב בדרכנו לבית איש הענבים, אותו בית בו שהה נפוליון בעת כיבוש יפו.
את נפוליון לא פגשנו באותו ערב, אך  הרבה יין טעמנו באווירה מיוחדת ודי ייחודית בארץ. בחדר הטעימות, בקומה העליונה, סביב השולחן הארוך  הסבו חובבי יין. בראש השולחן ישבו אורי חץ יינן יקב שאטו גולן, ודנה שי מנהלת השיווק. בקצהו השני של השולחן המתינו בסבלנות הבקבוקים הכהים של יינות היקב משנת 1999 עד היום.
אורי סיפר שהיקב התחיל את פעילותו  במושב אליעד שברמת הגולן ב 1999 , עת נפגשו שוקי שי ואיציק ריבק. ב1966 ניטעו הכרמים שהיו מיועדים לספק ענבים ליקבי ברקן. עתה רוב הענבים מסופקים ליקב כמובן.
אורי  חץ הזכיר גם  את לימודיו באורגון שם החל ללמוד  את מדעי המזון ולא הבין מאומה ביין. לבסוף החליט לעשות הסבה ממדעי מזון למדעי התסיסה. והשאר כבר הסטוריה.
במהלך הלימודים  עבד בקליפורניה ביקב בנאפה. אחר הגיע לארץ, עבד בציר אחד ביקב צרעה. חזר לארה"ב ועשה תואר שני ביין.
כשחזר שוב  לארץ, חיפש עבודה עד שהגיע לשאטו  גולן בעת בציר 2001. אורי גילה לנו שלא רצה  לעבוד ביקבים גדולים שעושים יין כשר מפני שלא רצה לעשות יין מהמשרד, הוא רצה לחוש ביין ולגעת בו בעת הייצור. ביקב כשר לא היה יכול לעשות זאת.

לכוסיות נמזג יין סוביניון בלאן 2002, היין הלבן הראשון של יקב שאטו גולן.
סוביניון בלאן 2002 של שאטו גולן מיוצר מ-100% ענבי סוביניון בלאן, אשר נבצרו בצפון רמת הגולן. היין תסס ויושן בחלקו במכל נירוסטה ובחלקו בחביות  עץ אלון במשך 6 חודשים על משקעיו.
היין היה עם מרקם סמיך וטעמים ברורים של אננס, אגס ואפרסק.
1104 בקבוקים יוצרו מיין ביכורים עדין זה.
ליקב יש בשלב זה רק ענבים אדומים. אורי החליט לנטוע בכרם גם את ענבי הגראנש. הפוך מכרמים אחרים בהם עוקרים זן זה.  ננטעו גם פינו נואר, קברנה פרנק, פטיט סירה ופטיט ורדו שעוד לא הניבו. הם הצטרפו כמובן, לענבי המרלו והקברנה סוביניון.
היין הבא שטעמנו היה סירה 2001.
 סירה 2001 של שאטו גולן מורכב מ- 85% ענבי סירה ו- 15% ענבי קברנה סוביניון.
היין יושן במשך 10 חודשים בחביות אלון צרפתי ואמריקאיות בנות שנה ושנתיים.
היין בעל גוף קל עד בינוני, עפיצות מתונה וניחוח של פרי שחור ועשן .
 יעברו עוד 10 שנים עד שיבינו מה באמת אפשר לייצר בכרם. אין מנוס מהרבה ניסויי וטעייה.
הנוכחים העלו הרבה שאלות בנושאי ייצור היין ואורי ענה כמעט על כולן בכבוד.
חיים גן, בעליו של איש הענבים, התעניין האם היקב ייצר בעתיד גם יינות מתווית שנייה, פחות טובים, ומה בקשר ליינות כשרים.
דנה שי, בלשון חדה ומקצועית ענתה בביטחון ללא שהייה.
אחד הדברים שעליהם היקב מתבסס זה העובדה שהוא עצמאי כלכלי באופן  מוחלט.
יש שני שותפים וזהו, דבר המאפשר חופש גדול בעשייה. הגב הכלכלי מאפשר עומק נשימה רב שנים.  קיימת הפרדה בין תחום הייננות לבין תחום הבעלות.  אם אורי בא עם דרישות מקצועיות לפתח זנים  חדשים או רוצה להשתמש בציוד מסוים  הדבר  מתאפשר לו ללא כל הסוס.
 הכשרות  ביקבים השונים באה במקרים רבים כשיש רצון להעלות את חוג הלקוחות ולהכניס יותר כסף ליקב שתזרים המזומנים חלש בו.  מאחר והיקב מתכוון להגדיל ייצור בצורה הדרגתית במשך השנים, ולא אצה לו הדרך, וכן יש לו גב כלכלי איתן,  לא ילך היקב לכיוון  היינות הכשרים. סדרות ביניים של יינות בהם לא מנצלים את האופטימום של חומרי הגלם, טיב חביות, טיב ענבים, משך היישון וכו גם לא יהיו. ביקב שאטו גולן ומשתדלים לעשות את היין האיכותי ביותר לא מתכוונים להתפשר ולעשות סדרות ביניים.
לכוסיות נמזג היין הבא, אליעד 2001.
 אליעד 2001 מורכב מ- 84% ענבי קברנה סוביניון, 10% ענבי מרלו ו- 6% ענבי סירה. היינות השונים יושנו בנפרד במשך 10 חודשים בחביות אלון צרפתי (85%) ואמריקאי (15%) ולאחר ערבובם למשך 4 חודשים נוספים.
אליעד הנו בעל גוון סגול עמוק, גוף בינוני ועשיר.  טעמיו השליטים של היין הם עשן ועור לצד שזיף שוקולד ווניל.
דנה הדגישה שהעיסוק ביקב של הבעלים הוא  הגשמת חלום ארוך ימים וכיף העשייה.
כשמקימים יקב יש המון לימוד וניסוי ולא הכל חושבים מההתחלה. אך לאט לאט משלימים את כל מה שחסר. הנהלת היקב גם החליטה להוריד את מחירי היינות החדשים כדי שיותר אנשים יוכלו ליהנות מהם.
לכוסיות נמזגו גם היינות ה"ותיקים" יותר, קברנה 2000 ו-1999. חגיגה לחיך.

עכשיו כבר מותר לגלות שאנחנו אהבנו ביותר מכל היינות את הקברנה סוביניון 1999 שהיה היין הראשון של היקב הצפוני.
אורי חץ טען שלדעתו היינות החדשים עדיין לא מתאימים לשתיה והם ישתבחו עוד שנה לפחות. אנו נוכחנו בצדקת דבריו כששתינו את יין ה1999.

הסיפורים, ההסברים, התשובות על השאלות המשיכו והמשיכו. הרי כשמדברים על יין אין קץ לסיפורים. השעון התקדם לעבר שעת חצות. ירדנו לקומת הכניסה. במסעדת הבאר החדשה הסבו אנשים שאכלו מתבשילי המקום ושתו הרבה יינות אותם בחרו מהתפריט בן מאות היינות אותו הגיש להם חיים גן.
ישבנו בכורסאות הנוחות ולגמנו קפה חזק וטעים. לסיומו של ערב מהנה ומעניין בו רכשנו עוד דעת על יקב שאטו גולן, רצה חיים גן להפתיענו ומזג לכוסנו יין בשם "וגה סיציליה". היינו אדישים לשם היין (אנחנו הרי מתמחים ביינות ישראלים ולא ביינות סיציליה...) "2500 ₪ עולה בקבוק יין זה", אמר חיים. הכרזה שהוציאה אותנו משלוותנו ואדישותנו. ברעד קל ביד הגשנו את הכוס לשפתנו וטעמנו (כמה עשרות שקלים בלגימה  קטנה אחת). ליין היה ניחוח אופייני לקברנה סוביניון, עם ריח וניל וטעם פטל. חמיצות גבוה קצת לטעמנו. משהו מיוחד ללא כל ספק.

כשחזרנו הביתה רצנו לספריה, שלפנו את ספרי היינות שלנו וחיפשנו עד שהגענו למשפט:" וגה סיציליה, הוא יין מיוחד במינו, היין הטוב ביותר, היקר ביותר והנערץ ביותר שייצרה ספרד." ואנחנו שתינו יין זה במין אדישות. איזו בושה !!!

ובכל זאת, לחיים, לחיי היין הישראלי!!!