על הקשר בין חרדים, כשרות ויין, כפי שעלה במפגש הפורום הירושלמי, נסקר בכתבה נפרדת. כל חבר פורום הפתיע ביין מעניין אחר שהביא. חלקם, כפי שיסוקר, טעמנו בטעימה עיוורת וחלקם כחלק מטעימות רוחב ואורך להשוואה.

 רשמי טעימת היינות – דרור אנגלשטיין:

יינות לבנים (3 הראשונים – טעימת רוחב):

תבור, סוביניון בלאן גיר 2006:

צבע: צהוב חיוור שמגיע לכמעט לבן שקוף.

אף: דשא קצוץ, לימון, הרבה ירוק.

טעמים ורשמים: תסיסה קלה בהתחלה שנעלמת עם הזמן, חמיצות גבוהה ומאוזנת.

רמת הגולן, ירדן סוביניון בלאן 2006:

צבע: צהוב קש.

אף: באף מזהים פסיפלורה, תפוח ירוק חמוץ, אגס מתקתק ואשכולית צהובה.

טעמים ורשמים: פירותי ובעל מרירות מסויימת (שלא התקבלה בברכה ולא הייתה קיימת בבציר הקודם של 2005), גוף מעט שמנוני וכבד.

עמק האלה, סוביניון בלאן 2006:

צבע: צהוב חיוור.

אף: עץ קלוי ואשכולית אדומה.

טעמים ורשמים: ליים ולימון צהוב, חמיצות מורגשת ומאוזנת היטב ובעל גוף קל ופריך.

בנימינה, יוגב סוביניון בלאן-שרדונה 2005צבע: צהוב קש.

אף: בהתחלה מרגישים מעט גופרית וביצים שנעלמים לאחר מס' דקות, אשכולית אדומה ואדמה.
טעמים ורשמים: בחיך אפשר להרגיש חמצמצות, מרירות מסויימת ולא טובה מופיעה בסיומת והיין מרגיש לא מאוזן ומותיר תחושת עקצוץ לא נעימה בפה.

בשלב הזה, עשינו הפסקה ועברנו לטעום שני יינות אדומים:

תשבי, SR קברנה סוביניון-מרלו-קברנה פרנק 2004:

צבע: אדום, ארגמן, נוטה לחום.

אף: מורגש הרבה אלכוהול ואצטון שמופיעים בהתחלה ובהדרגה נעלמים. בנוסף מרגישים שזיף שחור מיובש, דובדבן שחור, תאנה וצימוקים, שוקולד מריר, ורדים ופלפל שחור. ריחות מרוכזים וחמים, עם בוקה טוב, החושף פירותיות חזקה.
טעמים ורשמים: באופן כללי התחושה המרכזית היא שהפער בין האף העשיר והמבטיח ובין הטעמים והגוף מאכזבים במעט. עלתה השערה שזהו דבר שמרגישים שיתפתח בשנים הקרובות- כלומר שהיין עדיין איננו נגיש וחבל לשתות אותו כעת. על החך ניתן להרגיש גוף בינוני אך בעל סיומת ארוכה ומורכבת, חמיצות טובה והרגשה של איזון. בגוף אפשר להרגיש שהוא עדיין סגור ושבעוד מס' שנים יחשוף יותר ממה שהוא מציע עכשיו.

טעימה עיוורת, טרום השקה:

זמורה, קסטרא אדום 2004 (65% מרלו, 20% קברנה סוביניון, 10% קברנה פרנק, 3% שיראז, 2% פטי-ורדו):

צבע: אדום בורדו עמוק.

אף: תות שדה, עץ אלון וריחות חבית, אדמה, דובדבן שחור, טחב
טעמים ורשמים: גוף מלא וסיומת ארוכה ומתפתחת, ובעל חמיצות מרעננת וטובה. ההתרשמות הכללית מהיין היתה שזהו יין בינוני (והיו כאלה שטענו למעלה ולמטה). יש לזכור שהיין צעיר יחסית ובוקבק לפני מספר חודשים מועט והוא עוד לא יצא לשוק, כך שזו טעימה מוקדמת יחסית של היין. זהו בלנד מורכב של ענבים שמקורם בגליל העליון שיושן במשך 24 חודשים.

דעתי האישית היא שזהו יין שעוד נכונו לו גדולות ומלוא הפוטנציאל שלו יתגלה רק בעוד מספר שנים ושכעת הוא נגיש אך מספק חווית שתייה בינונית ולא שלמה. האף עדיין עצור וסגור, אף מרמז על פירותיות רבה, ובחך אפשר להרגיש מורכבות שגם היא סגורה, ונקווה שבעוד שנתיים או שלוש היא תפתח ותאפשר הנאה יותר גדולה מהיין הזה.

ולקינוח: יינות קינוח

 טעימת אורך – יקבי כרמל, כרם שעל 2004 ו-2005:

לקראת סיום טעמנו את שני הבצירים של כרם שעל המפורסם אחד ליד השני. ההשוואה היתה מעניינת במיוחד מאחר ומדובר בשני ייננים שונים: אסף פז על היצירה פרי בציר 2004 וליאור לקסר, על היצירה בציר 2005. ההבדלים בין שני הבצירים ניכרים ומראים את ההבדל שבין יינן ויינן, שעם אותו חומר גלם - ענבים מאותו כרם, הגיעו לתוצאות שונות. כרם שעל 2004 יותר בשל ומאוזן, מרגישים שהוא פחות חמוץ ויש לו מרירות טובה בסיומת לעומת כרם שעל 2005, שיש לו תסיסה קלה בהתחלה. יש לזכור ששני היינות כבר בני שנתיים ושלוש והם אומנם עדיין לא בשיאם ונכונו להם עוד שנים גדולות, אך לא ניתן להגיד שבציר 2005 נחשב לצעיר. טעמנו שני יינות טובים, אך שונים אחד מהשני בניואנסים קטנים ומורגשים שמשקפים יפה את מודל ההחלטות וסגנון הייננים העומדים מאחורי היין. יחי בציר 2004!

גיא הרן מוסיף: לדעתי יש הבדל גדול בין כרם שעל 2004 ל-2005. 2004 הרבה יותר מאוזן, עמוק ומעניין. 2005 שטוח יחסית, חסר לו גוף והוא בינוני ורחוק ממצוין. לדעתי כרם שעל 2004 הוא אולי היין קינוח הישראלי הכי טוב שטעמתי.

אחרון בטעימה – יקב גוש עציון, שרדונה קינוח, 2005:

גיא הרן: שרדונה קינוח של גוש עציון מעלה טעמים של קליפת לימון ומעט אשכולית, היין אינו מאוזן וחסר עומק ורוחב טעמים.

לסיכום הטעימה

 גם מי שאינו חסיד גדול של יינות לבנים נהנינו מטעימת הרוחב (סוביניון בלאן ויינות הקינוח) ועל אלה נוספו, יינות אדומים מענייניים.

בסיום המפגש, כשברחובות ירושלים מורגשת אווירת ערב כניסת השבת, יצאתי רווית ידע בעולמות שאיני נחשפת אליהם באורך החיים השוטף, אך הם נוגעים גם אלי. כל זאת, דרך החוליה המקשרת – עולם היין. עולם המוצא עצמו ואת דרכי ביטויו השונות, בקרב כל המגזרים, כל אחד ויחודו ועל פניו השונים. אך בכולם, מכנה משותף אחד: אהבת היין.