עריכה: הילה איל

ימים מספר לאחר חג השבועות, המסיים למעשה את "עונת החגים" עד ראש השנה, ולפני תחילתה של חופשת הקיץ והימים החמים, נפגשו חברי פורום "מלצרי היין הירושלמים", בצהרי יום שישי, למפגש שעיקרו פתיחת צוהר לעולם החרדים, הכשרות והקשרם ליין.

בקרב קהל חובבי היין, ובפרט חובבי יינות ישראל, מתעוררות לא אחת שאלות ופולמוסים סביב נושא זה. אחוז גבוה מהיקבים והיינות בישראל, הם כשרים, בין אם מטעמי דת ובין אם משיקולים מסחריים.

מבלי להביע דעה, כחובבת יין, ובאופן טבעי מקדישה תשומת לב מיוחדת ליקבים וליינות ישראל, נראה לי מתבקש להרחיב את הידע, בעיקר מהפן הדתי, על מנת להכיר ולהבין את מכלול זוויות הראיה.

יתר חברי הפורום, בעיקרם עוסקים בתחום היין, לרבות מלצרי יין במסעדות כשרות בעיר. חברים אלה, כל אחד עם הידע שכבר צבר, התכנסו יחד לשמוע הרצאה מקיפה בתחום, אשר אף יכולה לשמש כ"ככלי עבודה".

הנציג שנמצא "כשר" ליצירת החיבור של "מה שביניהם" – גם חובב יין וגם שומר כשרות (מעבר למגוון עיסוקיו האחרים בתחום העסקי והפרטי) – הוא רונן פרלמוטר.

רונן עורך את מדור היין השבועי – "שועל בכרם" אשר נחנך לא מכבר ולראשונה ברשת "קו עיתונות דתית" (שהינה רשת השבועונים הגדולה והפופולארית במגזר החרדי על כל גווניו). את המדור, המפורסם גם באתר "יינות ישראל", עורך רו"ח רונן פרלמוטר, שהינו חובב וכתב יין ותיק במגזר (מגזין העסקים החרדי "מנהלים נכון") ואשר ייעץ בעבר ליקבים שונים בהיבטי השיווק במגזר החרדי.

עוד ל"הכשרת" המפגש, הוזמנו להתארח במסעדת "קולינרי", מסעדה גורמה בשרית כשרה בירושלים. בל נשכח, לא יתכן מפגש יין, ללא יינות לטעימה. וכאלה, כפי שיפורט, היו בשפע. בהתאמה לנושא המפגש, היינות כולם יינות ישראל "כשרים" ובין היתר, בעיתוי הנוכחי של עונת השנה, הפעם הושם דגש על יינות לבנים ויינות קינוח.

הנוכחים במפגש:

המארח: יוני לוינגר – בעלים של מסעדת "קולינרי".

מרצה אורח: רונן פרלמוטר.

יתר החברים: ראובן פילו, גיא הרן, אליאור גלשן, סם לסרי, יוני לוינגר, דרור אנגלשטיין, אמיר ברלב, עידן מאור, אלרועי להב, עומרי פליטי, דני עזריאל. אליהם הצטרפתי אנוכי.

רשמים מהאירוע – יוני לוינגר:

לא בכדי ניפגש פורום מלצרי היין הירושלמי לשיחה על יינות כשרים במסעדת "קולינרי", המציעה כ-130 סוגים שונים של יין ישראלי כשר.

אקורד הפתיחה לציון תחילת ההרצאה היה יין תבור סוביניון בלאן גיר 2006 .

בחלקה הראשון של הסקירה, סיפר לנו רונן על ההבחנות בין "שלל" הכשרויות. ויובהר – אין כשרות אחת ומוחלטת ומונח זה משתנה בין תתי המגזר החרדי ובין המוסדות המוסמכים השונים בתחום. וכך אנו למדים על קיומם של מספר ארגונים  "נותני כשרות":

1.      הרבנות – כל עיר/מחוז ורבנותה היא.

2.      בד"צ העדה החרדית (מקובל על כל החרדים)

3.      הרב לנדא

4.      חוג חתם סופר בני ברק וחוג חתם סופר פ"ת

5.      בעלז – בד"צ מחזיקי הדת

6.      בד"צים ספרדיים – יורה דעה, נווה ציון, בית יוסף.

7.      O. K ו- O.U, שניהם ארגוני כשרות אמריקאים, כאשר האחרון נחשב ליותר מחמיר.

אכן, גם בתחום זה אנו עדים לקיומו של עולם ה"מותגים" בעלי השם ולהשפעתם מהביקוש ורמת הפופולאריות, שהם צוברים בקרב הקהל. 
בתחום היין הכשר, חשוב להדגיש שאין יותר מידי הבדלים בהקפדות ההלכתיות, כך שברגע שניתנה כשרות מכל סוג שהוא היא תקפה ומקובלת על רוב הציבור הדתי בארץ ובחו"ל.

כבעל מסעדה עם תפריט יין רחב, אני יכול לציין שלא זכור לי שאי פעם התעוררה בעיה כל שהיא עם הנושא. כאוהב יין וגם שומר כשרות, שמתי למטרה למזער את העיסוק בכשרות ולהתמקד ביין ובתרבות היין. על סמך הנחה זו, המיקוד הוא בהגדלת מגוון היינות במסעדה, על מנת לתת פיתרון תרבותי ולא פיתרון טכני. לשמחתי קיימים שפע יינות כשרים מעולים שאכן נותנים מענה שכזה (תרבותי).

רונן המשיך את סקירתו בפירוט ההבדלים בין חרדים לדתיים מהבחינה הצרכנית. עיקר השוני נובע מבידולם הכמעט מלא של החרדים מיתר הציבור בארץ. הם נחשפים למדיות תקשורת ייחודיות להם, מבצעים קניות במקומות מיועדים רק לקהל זה ומתגוררים לרוב בשכונות/ערים חרדיות. לעומתם, המגזר הדתי הוא יותר מעורה ומוטמע בהוויה הישראלית. אין להם זהות צרכנית ייחודית וניתן להגדירם כישראליים לכל דבר, גם בהקשר ליין.

אף בקרב המגזר החרדי, קיימים לא מעט הבדלים ותתי קבוצות (חסידים, ליטאים, ספרדים, מודרניים). ניתן לומר כי מי שמוביל את צריכת היין איכותי במגזר החרדי הם אוכלוסיות עולי מערב אירופה וארה"ב, וציבור צעיר שחשוף לטרנדים מחוץ למגזר דוגמת חוזרים בתשובה (ש"סניקים וכיו"ב).

אגב, במגזר החרדי רווחת הדעה כי דווקא יין לבן הינו המשובח יותר מבין היינות.

בהפסקה, לפני המשך הדברים, המשכנו בטעימת היינות בליווי כיבוד שהוגש. היין השני ברשימה היה יין ירדן סוביניון בלאן 2006, יקבי רמת-הגולן (אף כחלק מטעימת רוחב אל מול יין תבור שנטעם קודם ויינות נוספים מזן זה ומאותה שנת בציר).

בשלב הבא הרחיב רונן על חשיבותו של היין ביהדות ועל היבטי הכשרות הנוגעים לתחום.

חשיבות היין ביהדות – כוס של ברכה

­          הרבה מצוות לאורך חיי היהודי, נקבעה ברכתם דווקא על היין (קידוש, ברית, נישואין, חגים וכו'):

­          ליין ברכה משלו ומעולה יותר. בניגוד לשאר מיצי הפירות אשר ברכתם נחותה ("שהכל נהיה בדברו") מהברכה שמברכים על הפרי עצמו ("בורא פרי העץ"), ברכת היין מעולה יותר ("בורא פרי הגפן").

כשרות היין

כמו כל דבר ביין, הכל מתחיל בכרם: מצוות התלויות בארץ (ערלה, נטע רבעי, תרו"מ, שמיטה)
השכלנו ללמוד מרונן כי לגבי מצוות התלויות בארץ קיים הבדל מהותי בחקלאות בארץ ישראל ובחקלאות שמחוצה לה :

­          עורלה – פירות שלוש השנים הראשונות לנטיעה אסורים באכילה.

­          לקט – מה שנפל לקוצרים בזמן הקציר נישאר לצדקה (סיפור רות ובועז).

­          שכחה – מה שנישכח בשדה לאחר האסיף נישאר לצדקה.

­          פאה – אחת מפנות השדה נישאר לא קצור שוב לצדקה.

­          שמיטה - שביעית – כל שנה שביעית אסור לעבד את האדמה (מותר לבצע רק פעולות שימור) וצריך להפקיר את השדה ואת כל התוצרת של השנה.

יצוין כי כל האמור אינו תקף בחו"ל (למעט שנות הערלה שנוהגת אף בחו"ל).

הפולמוס הגדול: יין נסך וסתם יינם (בישול יין ופגימתו)

נסך – איסור שתייה והנאה מיין אשר נעשה ע"י גוי עבור שימוש כחלק מפולחן אלילים גוי.

"סתם יינם" - מקורו של עיקרון זה בהלכה הינו "יינם/פיתם משום בנותיהם". כלומר, גם יין שנעשה ע"י גוי שאינו עובד עבודה זרה או שאין חשש שייוצר עבור עבודה זרה נאסר אף הוא משום החשש להיווצרות קשרים חברתיים בין יהודים לגויים ובהמשך להתבוללות ע"י נישואין . אי לכך נקבע להלכה שלא שותים יין של נוכרים.

מכיוון שהשבת הינה אחת מהמצוות העיקריות ביהדות והעונש על חילולה במזיד חמור ביותר (סקילה), המשיכה ההלכה והקבילה בין מי שעובד ע"ז לבין מי שמחלל שבת לעניינינו ואסרה אף יין שבא במגע עם מחלל שבת בפרהסיה (אמנם בדורנו ישנם פוסקי הלכה שהקלו במקרה של יין שנגע בו יהודי מחלל שבת – הרב עובדיה יוסף שליט"א והרב משה פיינשטיין ז"ל, מחשובי רבני ארה"ב).

הפתרון ההלכתי להימנעות מיין נסך וסתם יינם נמצא בדמות בישול היין.
לבישול יין יש מספר היבטים:

­          תהליך הבישול כיום הינו תהליך פסטור קלאסי אשר בו מועבר היין דרך מערכת צינורות דקים שבנקודה אחת ולמשך חלקיק שניה מועלית הטמפרטורה ל-85 מעלות צלזיוס ומיד לאחר מכן היין מקורר בחזרה.

­          "בישול" היין (פסטורו) פוגם מבחינת ההלכה ביין ושוב הוא אינו ראוי לשמש לעבודה זרה ולכן יין שכזה מאבד את היכולת להיכנס לגדר "יין נסך" ולכן מותר לשתיה והנאת יהודי (וכן הדין ב"סתם יינם").

­     במחקר איכותני שנערך על יין אדום צעיר באוניברסיטת דיוויס בקרב מרצים ואנשי יין בכירים ובניהולו של שיקי ראוכברגר (כיום משמש כיינן הראשי ביקבי טפרברג/אפרת), לא הוכח כל קשר בין איכות היין לבין בישולו ואף לא הורגש הבדל בטעימה עיוורת בין יין מבושל לבין יין "חי".

­          אכן מצד שני, ישנה גישה בהלכה, גישתו של הרמב"ם, אשר גורסת כי יין מבושל אינו ראוי אף לברכה של מצווה וקידוש. אמנם, להלכה לא נפסקה דעה זו, אולם לשם הידור מצווה יש שחוששים לדעת הרמב"ם ומקפידים על קידוש ביין שאינו מבושל.

כך נראה כי כבר אז הבינו שיין שבושל, נפגמים טעמו ואיכותו לאורך זמן.

חידושי כשרות

בכנס הכשרות האחרון של ארגון "משכיל לדוד" שנערך בירושלים לפני מס' שבועות עלו כמה נקודות מעניינות לגבי כשרות היין שטרם נידונו עד לאחרונה:

­          שמרי יין – יקבים רבים נוהגים לרכוש שמרי יין עבור התססת הענבים ויש להקפיד על מקור השמרים שאף הם לא יהיו ממקור שאינו יהודי.

­          חלבוני הצללה – בעולם נפוצה שיטת להצללת יין (הפיכת היין העכור לשקוף וצלול) ע"י שימוש בחלבונים שונים שמקורם בעצמות בקר או חזיר. לכן על יקבים כשרים להקפיד להשתמש בשיטות אחרות ולא בזו הגורמת ,

­          איטום חביות – עד היום, כל היין הכשר המיוצר הינו כשר אף בפסח, שהרי אין מרכיבים חמץ בתהליך ייצור היין. לאחרונה, על מנת לאטום את הרווחים בין קורות חביות העץ המשמשות ליישון היין, החלו משתמשים בתערובת העשויה מקמח ומים. דבר זה יגרום ליין להיות חמץ ולאסור את שימושו בפסח.

רשמי טעימת היינות הישראלים הכשרים הרבים שנטעמו במפגש הפורום יובאו בכתבת ההמשך שתפורסם באתר.

יוני 2007