רבקה פומרנץ

את  ברי ססלוב פגשתי לראשונה לפני כעשור ביקב שורק.

הגעתי ליקב עם בן זוגי בשעת צהריים ומצאנו אותו יושב בחברת עובדיו, סועדים את לבם.  התחלנו לדבר על יין והשיחה קלחה. ולמרות שהוא היה עסוק בביקבוק – הוא הקדיש לנו מזמנו השיב על שאלותינו, הסביר, הבהיר ובשום אופן לא נתן לנו להרגיש שאנו לא רצויים. שאין לו פנאי.

היינות שברי ססלוב הוציא מתחת ידיו תאמו את טעמנו והפכו בני בית על שולחננו. עד היום שמור במקרר היין שלנו בקבוק ועוד חצי בקבוק מהתקופה ההיא, מבציר 1995. 

לימים הקים ברי ססלוב יקב משלו ואנו המשכנו להגיע אליו, לטעום מיינותיו. נהננו מכל ביקור ביקב, אהבנו את היינות, נשארנו לקוחות נאמנים.

עברה כמעט שנה מאז ביקורנו האחרון אצל ססלוב  ובבוקר שבת של אמצע אוקטובר, החלטתנו לנסוע ליקב.

הדבר שעורר את סקרנותי ודרבן אותי לנסוע לקיבוץ אייל, מקום היקב, היה אביב MARRIAGE 2003  יין שקראתי עליו ורציתי לטעום ממנו בחברת הססלובים.

את פנינו ביקב קבלה נילי ססלוב - אשה תוססת, מקרינה חום, עיניה בורקות כשהיא מדברת על הכרם שלהם  בקדיתא או על היין. נילי קבלה כל מבקר במאור פנים והטעימה אותנו ביינות מרניני חך. 

התחלנו עם טעימת אביב MARRIAGE ומיד חשתי שקבלתי תמורה מלאה עבור נסיעתי אל היקב.

היין – מור וקנמון. כפי שהסבירה לנו נילי, זו חתונה ים תיכונית של זני יין איכותיים: מרלו, קברנה סוביניון ושיראז – כל אחד תרם ממאפייניו הייחודיים - וחתונה זו הולידה יין  עם נוכחות, בעל גוף, שצבעו מעורר התפעלות. טעימה  מן היין אינם מסגירים את גילו הצעיר – בציר 2003 - ואת העובדה ששהה בחבית בסך הכל במשך ששה חדשים. ניחוחותיו של פירות יער והפה מלא שוקולד, וניל וציפורן.

איזה יופי, אנחנו מפטירים עם כל לגימה. השידוך ממש מוצא חן בעינינו.

המשכנו עם מרלו 2003 מאותה סדרה,  ועם קברנה סוביניון מסדרת אדום, אותו העדפתי על פני המרלו. קברנה עם כל המאפיינים של הזן ובעיקר של היינן; הנאה לעיניים שמחה לחך.

                      

 עודנו עומדים ומשוחחים על היין וגבר לא מוכר לנו נכנס ליקב, אץ נחפז לחפש דבר מה במחסן.

"אתם מכירים את יקב אבידן?" שאלה נילי. " תכירו זה רוני מיקב אבידן. הם העבירו את היקב מרעננה לקיבוץ אייל והם שכנים שלנו."

התפתחה שיחה קצרה – האיש מיהר לקחת את המכשיר שקבל מיקב ססלוב בהשאלה, והזמין אותנו לבקר ביקב.

ביקב אבידן היין לא קופא על השמרים

אפופי ניחוחות היין של ססלוב, פתחנו את הדלת של יקב אבידן ונשאבנו הישר אל לב ליבה של העשייה. שלמה, צינה, רוני, אורנה – מבעלי יקב אבידן ושתיים מן הבנות של אורנה ורוני עמלו בשני מקומות, כשצינור – שהזכיר לי צינור של כבאים – חיבר בין שתי נקודות הפעילות.

התסיסה של הקברנה, כך הסבירו לנו, ששהה במיכל על קליפותיו מזה כחודש, הסתיימה. עכשיו מעבירים את היין לתסיסה המלולקתית.

אורנה החזיקה בצינור ודאגה שהיין יישאב ממנו.  בקצה השני, ליד ה – PRESS,  עמלו שלמה והבנות וסחטו מן הקליפות עד טיפת היין האחרונה. ואז נפתח ה – PRESS   וגוש צפוף של גפת נגלה במלוא הדרו. וכך המשיכו אנשי היקב בעבודתם, כל פעם נסחטה כמות מסויימת, וכל פעם האנשים החליפו ביניהם תפקידים.

לא יכולנו לעזוב את המקום. המראה היה מרתק. האוירה נהדרת.

טעמנו מן היין לאחר התסיסה הראשונה, טעמנו את קליפות הענבים המוקשות, מוללנו בין אצבעותינו קליפות שנסחטו עד תום, קרי הגפת והרגשנו שזכינו בחוויה מופלאה.

בין לבין, הזמינו אותנו לטעום מיינות יקב אבידן – יינות מעניינים עשויים בידיים אוהבות, וסיפורים מעניינים בצידם. אך על כך – בפעם אחרת.

    

 צילומים חגי פומרנץ