"שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"? מסתבר שבעמק איילון, בקיבוץ נחשון, דווקא זורחת לה שמש בהירה על שני יקבים ובשניהם מנצח על העבודה בשקט ובשלווה שלומי צדוק.

נתן ליפשיץ יצא לבדוק מה בדיוק קורה שם.

כתב וצילם: נתן ליפשיץ
פורסם במגזין "יין וגורמה"

אויר הלילה הצונן של עמק איילון, התאורה שעל העמודים והפנסים הקטנים שעל כובעי הבוצרים, הלחשושים השקטים שבין הגפנים וענבי הקברנה שממלאים את הארגזים הצבעוניים, כל אלה יוצרים אוירה מיוחדת, תחושה רומנטית משהו. הבציר בכרם נחשון מתנהל במהירות וביעילות. כעשרים איש, מתנדבים מהקיבוץ, חברים בחוג לקוחות היקב וכמה עובדים תאילנדים, כורעים מעל האשכולות או יושבים מולם על כסאות פלסטיק לבנים, מזמרות בידיהם והם בוצרים בשקיקה. עגלה צרה וצבעונית מובילה את הארגזים המלאים אל היקב. שם מרוסקים הענבים, מופרדים משדרותיהם ומוזרמים אל מיכלי התסיסה. על התהליך כולו מנצח יינן היקב – שלומי צדוק.

מטיול בעמק הלואר לקיבוץ נחשון

שני דברים שעשה שלומי שינו את חייו המקצועיים. הראשון היה טיול שערך בעמק הלואר, שם פגש את העולם המופלא של היין, את ריח הכרם ואת קסם היקב. הוא נזכר בערגה בסיור המרתק בכרמים ובמרתפים ואת הכורם שהיה גם היינן  שארח אותו.  אדם מבוגר, נעים סבר ומקצוען מנוסה, שמסורת משפחתית ארוכת שנים ניכרת בכל תנועה שעשה. שם החליט שעתידו ביין. שנים רבות הוא חלם על חווה ירוקה ועל גידולים חקלאיים, אבל ריחו המשכר של אוויר העמק וטעמו המפתה של הסוביניון בלאן בכוס שבידו, גיבשו את החלום הערטילאי לתשוקה ברורה. שלומי צדוק ידע - הוא יהיה כורם ויינן וכשהוא יתבגר הוא ייראה בדיוק כמו הקשיש הצרפתי החביב שמולו. 

הדבר השני היה כמה חודשים אחר כך כששלומי הגיע לקיבוץ נחשון. הוא ניסה ליישם את ההחלטה שקיבל שם, בעמק הלואר ועבר בין היקבים בישראל בתקווה למצוא עבודה כעוזר יינן ובינתיים ללמוד את המקצוע הנחשק. אחרי שספג דחיות אחדות, הוא התדפק על דלתו של היקב הקיבוצי הצעיר ופגש את אריאל (ארי) פדאור. בחור התאילנדי שעבד ביקב בדיוק פרש ושלומי קיבל את התפקיד. מאז הוא בנחשון וכשפדאור, המורה הנערץ, עזב את הארץ, שודרג מעמדו ביקב והיום הוא היינן הראשי שלו.

"אפילו לגדל עגבניות ולייצר קטשופ"

שלומי, יליד שכונת נווה יעקב בירושלים, הוא דור חמישי בארץ. כמו צעירים רבים גם הוא נשאב להיי טק ועבד, בין היתר, במפעל של אינטל בירושלים. שלומי אהב את החיים בהי טק, נהנה מהחברים והעבודה ואפילו הרוויח כסף טוב. החקלאות נשארה בגדר חלום רחוק, שאיפה ערטילאית לגדל משהו ולייצר ממנו משהו אחר. "אפילו לגדל עגבניות ולייצר קטשופ" הוא אומר בחיוך תמים. אבל הוא הרגיש שההי טק הוא לא היעוד שלו ועל מנת להיות שלם עם עצמו הוא חייב לשנות את חייו ולעשות יין. זה היה כמו הברקה פתאומית שבה התברר החלום. "הכל התחבר לי פתאום שם בעמק הלואר".

איך מוותרים על 20,000 ש"ח בחודש לטובת שכר מינימום? שתיקה ארוכה, ואז תשובה אולי לא מפתיעה למי שמכיר את האיש. "סדר עדיפויות, מה שאני רוצה מבחינת כסף זה שיהיה לי למשכנתא, לחינוך לילדים, להוצאות הבית ולנסיעות לחו"ל. וידעתי שזה שכר הלימוד שלי. אמנם אקבל שכר נמוך בהתחלה אבל אלמד לעשות את מה שאני רוצה ומרגיש, וכך היה!"

בשנת 2000 הוא התחיל גם ללמוד קבלה. "הקבלה עונה על שאלה מפורסמת וקשה – מה הטעם בחיי?" בתקופה ההיא זו היתה לגביו שאלה אקוטית והוא מצא את התשובה המתאימה לו במרכז 'בני ברוך', מרכז ללימוד והפצת חכמת הקבלה. "קשה לי להגדיר את התובנה הזאת, היא יותר עניין של תחושה אישית וקשה לי לתרגם אותה, כשתרגיש, תדע", הוא אומר. אגב, שלומי עוזר להם לעשות יין וכך, במבנה מקורר על גג ביתם בפתח תקווה, מתיישן לו 'יין המקובלים'.

השנה הגורלית

שנת 2000 הייתה אם כן השנה הגורלית של חייו. אמו האהובה, שהיתה דמות דומיננטית בעולמו, נפטרה והותירה אותו בטראומה. ואז בא הטיול לעמק הלואר וההבנה שעל מנת למצות את עצמו עליו לעשות את מה שמעניין אותו באמת. החיבור ליקב נחשון ו"הדבר הטוב ביותר" הוא אומר - "פגשתי את אשתי".

בתחילה חשבו שלומי ואשתו, הילה, לבנות את ביתם בנגב. חוות בודדים נראתה קוסמת כמו האפשרות לגדל גפנים ולייצר יין. אך כשהתחיל לעבוד בנחשון נגוז רעיון החווה. אז הוא הקים לעצמו יקב קטן ליד הבית וקרא לו 'בן חנה' על שם אימו, כמובן.

בימים אלה נאלצה משפחת צדוק לעזוב את ביתם ועד שהבית החדש במושב גפן, (כמה צפוי) יהיה מוכן, הם שוכרים בית בנחשון. יקב 'בן חנה' על מיכליו וחביותיו מתארחים באופן זמני ביקב שבקיבוץ. כאן שלומי עשה את הבציר וכאן היין תוסס במיכלים נפרדים ויעבור בבוא הזמן לחביות משלו.

רוצה לעשות יין ישראלי

למה שני יקבים? "אף פעם לא למדתי ייננות בצורה מסודרת, כל מה שאני יודע זה מה שלמדתי כאן בנחשון. נחשון הוא יקב מסחרי, הוא חייב להוציא מוצר בכל שנה ואני מרגיש שאני חייב לנסות ולבדוק את עצמי כל הזמן. אני רוצה מקום משלי שבו אוכל לנסות עירובים מעניינים ולבדוק זנים ואזורי גידול חדשים ומיוחדים". יקב 'בן חנה' הוא אם כן מעבדת הניסויים שלו. כך ניסה לעשות יין מענבי הנגב. וכשאני מרים גבה ותוהה לגבי טיבם של הענבים הללו, גם הוא מסכים שהם לא האיכותיים ביותר. הנגב הוא מקום יפה והשרידים הארכיאולוגיים מוכיחים שבעבר הרחוק אכן גידלו שם ענבים והפיקו יין אבל אין תיעוד לגבי איכותו של היין הזה. בינתיים השנה הוא כבר לא עושה יין מענבי הנגב. שלומי מאמין, שטיפול שונה בכרם כמו למשל: נטיעה פחות צפופה, הדליה אחרת שתשאיר את הגפן בצורת שיח ובעיקר בחירה נכונה של הזנים, יכולים להפיק ענבים טובים בהרבה. "למה קברנה ומרלו?" הוא שואל, "למה לא לחפש לנגב זנים אחרים לחלוטין?"

השנה מתמקד, אם כן, יקב 'בן חנה' בענבים מהרי ירושלים מהזנים גראנש, קברנה פרנק, קברנה סוביניון ופטיט ורדו. אין מרלו! המרלו הטוב כבר נמכר ושלומי לא השיג ענבים שענו על ציפיותיו. "אז איך תעשה בורדו?" אני מתריס בפניו והוא מגיב באינסטינקט תקיף, "אני רוצה לעשות יין ישראלי, לא בורדו" ועל המרלו הוא לא מצטער, פשוט ממשיך הלאה ומשתדל לעשות את הכי טוב והכי מעניין עם מה שיש. בינתיים הוא עוד לא יודע בדיוק מה יעלה בגורל הענבים שתוססים ביקב אבל יש לו זמן, עוד חצי שנה ידע. החלום שלו הוא לערבב כמה שאפשר יותר זנים. ב"בן חנה" עושה שלומי בסביבות 3,000 בקבוקים בשנה ובנחשון בסביבות 20,000. וכך יקב 'בן חנה', האח הקטן, ימשיך להפיק יינות ניסיוניים בכמויות של כחמישית מהתפוקה של יקב 'נחשון' שהוא כשלעצמו אינטימי וצנוע.

מנסה, תוהה ולומד.

דרור ניסן הוא מנהל יקב 'נחשון' והוא חי בשלום עם שני הכובעים של שלומי. הוא מבין את הרצון שלו לגלות דברים חדשים ולנסות זנים ועירובים מעניינים. אולי הוא שמח על כך שיש לשלומי שסתום להוציא את ההרפתקנות שלו ומשאיר את נחשון עם יין קצת יותר סולידי ואולי הוא סתם מפרגן ליינן הנמרץ שלו. "מבחינתי ההתפתחות האישית של שלומי היא לטובת יקב 'נחשון', ההצלחה שלו היא ההצלחה שלי". עד לפני שנה שלומי נעזר בארקדי פפיקיאן, 'הפרופסור', כפי שהוא אוהב לכנות אותו. בשנה האחרונה הוא לבד אבל יש לו חברים רבים והוא לא מתבייש להתייעץ. את הכרם הוא למד מארי, שהיה שלושים שנה חקלאי ומומחה למטעים. יש מדריכים טובים במשרד החקלאות ובעיקר הוא מרגיש, מריח ונושם את הכרם, פשוט כי הוא שם. הוא מרבה להסתובב בין הגפנים והשנה הוא מודה שהוא הרגיש את הכרם לראשונה והתחבר אליו בשלמות. "אני לא קורא לעצמי יינן" אומר שלומי "אולי עוד עשרה בצירים ארגיש בשל. בינתיים אני רק לומד. לומד את החביות ולומד להתסיס, לומד את האזור ולומד לגדל את הענבים הכי נכון. אני מקווה שהבת שלי כבר תהייה ייננית".

חברות אמיצה

יקב 'נחשון' שבעמק איילון ליד לטרון נוסד בשנת 1996 על ידי אריאל פדאור, אז מנהל המטעים של הקיבוץ, שנטע 40 דונם כרם וחתם על הסכם לקניית הענבים עם יקבי 'ברקן'. הכרם המטופל בקפידה נטוע במקום מצוין, התנאים הטופוגרפיים, סוג הקרקע והמיקרו אקלים, הרוחות והקרירות של העמק הנמוך, משביחים את הענבים. לימים הורחב שטח הכרם והיום גדלים בו מרלו, קברנה סוביניון, קברנה פרנק, סירה וארגמן. משנת 99 הם עושים יין רק מהענבים שלהם.

למרות שתחומי האחריות מוגדרים, כולם כאן עושים הכול. ביחד הם מטפלים ביין וביחד הם עובדים בכרם. דרור מנהל את הצדדים הכלכליים והפיננסיים, שלומי אחראי על היין, כלילה מנהלת את חנות היקב וארטיט התאילנדי החרוץ מחזיק למעשה את הכרם. הוא גם המומחה לניהול הלוגיסטי וקובע למשל את מיקום החביות. החברות היא אמיצה עד כדי כך שארטיט, הנראה צעיר מארבעים וחמש שנותיו, מרשה לעצמו לקרוא לשלומי וונסאי, שזה בתאילנדית אחי הקטן.

מה טועמים פה?

ליקב שלוש סדרות: היינות מסדרת 'עלמה', קלים ופירותיים, מיועדים לשתייה יומיומית. בעבר היו בה ארבעה יינות שונים היום אחרי שהיקב החליט להתייעל נשאר בה רק 'פושקין', היין הפחות יקר של היקב, 39 ש"ח בלבד. בכל שנה משתנה ההרכב שלו. 'פושקין' 2004 עשוי מ-60% קברנה סוביניון, 30% מרלו, 4% קברנה פרנק ו-6% ארגמן. היין התיישן כשמונה חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות.

'סלע' היא הסדרה האמצעית של היקב. יש בה שני יינות מפתיעים ומגוונים. העירוב הצרפתי נולד במקרה, בבציר 2002,  משאריות של יינות מזנים שונים - מרלו, קברנה סוביניון, קברנה פרנק וסירה. "היה צריך לעשות משהו עם כל היין הזה" אומר שלומי. הניסיון לערבב את כולם עלה יפה וכששלומי טעם את התערובת הזו הוא החליט "ללכת על זה". שיפץ, שיפר ועידן. כך נולד הבלנד הצרפתי שחזר לככב גם בשנים 2003 ו-2004. גם הרכבו המדויק של היין הזה משתנה מדי שנה. היין התיישן במשך ששה עשר חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות.

עוד בסדרת 'סלע' -  מרלו-קברנה, בלנד המורכב מ- 50% מרלו ו- 50% קברנה סוביניון שהתיישן שנה וחצי בחביות.

המטרה בסדרה הזו היא לנסות להגיש לשולחן יינות שונים, קצת יותר מיוחדים ומתאפיינים בעירובים לא מקובלים. היא אולי דומה במשהו לסוג היינות ששלומי עושה ביקב הפרטי שלו. אבל בעוד שהניסיונות ב'בן חנה' כוללים ענבים שהוא רוכש מאזורים שונים ומזנים מיוחדים, הרי שכל היין בנחשון מופק מהענבים שגדלו בכרם של הקיבוץ.

סדרת הדגל

'איילון' היא סדרת הדגל של היקב, יינות מורכבים וכבדים. בכל שנה שלומי בוחר מחלקות הכרם מספר קטן של שורות שבהם הוא משקיע מאמץ מיוחד. מצמצם את היבול, מרסן את ההשקיה ו'מתעלל' בגפן כדי שתוציא את הענבים המובחרים ביותר. מהם עושים את האיילון. בדרך כלל היין נמצא בחביות, חדשות ומשומשות של יצרנים שונים, בסביבות שנתיים. והיינות יוצאים לשוק שנה אחרי שהוכנסו לבקבוק.

איילון קברנה מרלו, הוא בלנד של 60% קברנה סובניון ו-40% מרלו שמעורבבים מיד בתום התסיסה. היין משנת 99 זכה במדליית כסף בתחרות 'לה סומליה' והיין משנת 2000 דורג בטעימת יינות ישראל של 'יין וגורמה' בין עשרת היינות הטובים בישראל עם ציון 91. כרגע על המדפים קברנה מרלו מבציר 2002.

איילון מרלו, יין עמוק שמעורר זכרונות מסנט אמיליון, מורכב מ- 96% מרלו ו- 4% קברנה סוביניון. כרגע על המדפים היין מבציר 2001.

איילון סירה, יין מורכב שעשוי כולו מענבי סירה. 2002 הוא הבציר הראשון וכבר זכה השנה במדליית זהב בתחרות אשכול הזהב.

איילון קברנה סוביניון הוא ספינת הדגל של היקב. היין מבציר 2001 זכה במגזין 'יין וגורמה', במקום השישי בדרוג היינות של השנה שעברה וקיבל ציון 91 וכך כתבו עליו הטועמים: "צבע אדום רובי עמוק ומעט חום. באף עולה ניחוח של פרי טוב, בשרני ומלא, ריח עמוק אך פשוט, מתובלן עם נגיעה של מנטה וגוון מזרחי. הפה נקי מאד, המון נפח ונדיבות של פרי, רך ושופע מאד, ניואנסים קלויים מרשימים כמעט ואלגנטיים. טאנין רחב ומעודן, הרמוני ומאוזן. סיומת ארוכה, טרייה ומאוזנת, של פרי בשל, ספק ריבתי עם תבלינים מתקתקים. יין פתוח ומוכן, אך יש לו עוד מה להגיד, נושק לאלגנטיות ומרשים מאד".

בשנת 2003 התסיס שלומי בנחשון יין בסגנון פורט מענבי ארגמן. ב– 7% אלכוהול הוא עצר את התסיסה בעזרת תוספת של כוהל והעביר את  היין לחביות עץ ישנות של שאטו מרגו. שנה הוא היה בחבית, חצי ממנה בשמש, שם ההתאדות הפכה אותו מרוכז ומלא. בשנה שעברה הוא לא הכין יין בסגנון, אבל השנה הוא מתכנן לחזור אל היין הזה ואולי לערבב אותו עם היין של 2003.

"פעם כל זה יהיה שלך"

דרור מחזק את ידיו של שלומי "לאט לאט לומדים להכיר את עצמנו, את הענבים ואת היכולות שלנו. מנסים להוציא כל שנה משהו טוב יותר". הם כרגע בהסתכלות בעיקר על שוק היין וההשתלבות שלהם בו בעזרת חברת טרואר. "החלום של היקב הוא לייצר בסביבות 40,000 בקבוקים של יין משובח בכל שנה. הם מתכננים "לגדול לאט עם היין" לשמור על אופי של בוטיק, לא להיות יקב תעשייתי גדול, אבל לייצר יין כפרי עם כיוונים ניסיוניים בסביבה נעימה. מכאן שעל המקום הזה יהיה להתבסס כמרכז תיירות. יש כאן את כל התנאים להתפתחות תיירות ובקרוב ישפצו וירחיבו את סביבת היקב, יכפילו את שטח החנות, ישפרו את הריהוט ויבנו כאן מוקד משיכה למטיילים ולחובבי יין. ושלומי מוסיף עוד חלום קטן משלו, שזה יהיה מקום שמלמד אנשים על יין, שיעודד אותם לטעום יותר יינות, להבין אותם וליהנות מהם.

בכרם של נחשון לא גדלים בינתיים זנים לבנים ולכן, למגינת ליבו של שלומי, הם עושים רק יין אדום, "אני מת לעשות יין לבן כי קשה לי בקיץ לשתות יין אדום. אני מאוד אוהב יינות לבנים, זה פשוט טעים לי. אז דיברנו השנה גם על יין לבן, אבל לצערי אין לנו את הציוד המתאים".

מבחינה אישית שלומי מאוד רוצה להתפתח. להעמיק ברוחניות ובלימודי הקבלה, הוא רוצה שמשפחתו תהיה הכי מאושרת בעולם ושהיין שלו יהיה הכי טוב שהוא יכול לעשות. "אני יודע היום שלעשות יין זה היעוד שלי, זה כנראה התפקיד שלי בעולם", ככה פטליסטי כזה.

"פעם כל זה יהיה שלך" אמר לו פדאור בתערוכת היין הראשונה שבה השתתף כעוזרו, אמר ולא ידע מה אמר.

אוקטובר 2005