ישראל פרקר

גלי הים מכים בעוז על הרציף ושובר הגלים בנמל ת"א הישן המשופץ.  חודש יולי 2003.  ערב חם ולח.  עשרות אנשים מסבים סביב שולחנות במסעדות הסמוכות לקו המים ונהנים מהשלווה שבמקום, לא הרחק משאון העיר. אחת המסעדות  היא  מסעדת "ימה", שאני מרשה לעצמי לכנותה כמסעדת הבית של יינות "יקב אלכסנדר".
אילנה ויורם שלום, מיקב "אלכסנדר" שבבית יצחק, אירחו  במסעדה קבוצת עיתונאי יין לטעימת עומק של 14 יינות היקב שיוצרו החל משנת הקמת היקב בשנת 1996 ועד  שנת 2002.

פתח את האירוע  המיוחד, החד פעמי, עמיתן , פטרונו מ"ימה"  של "יקב אלכסנדר". הוא סיפר על הקשר ההדוק בין המקום ליקב ועל היינות המיוצרים ביקב במיוחד לסועדי "ימה":
  "היין של ימה-2001"  ו- "שרדונה  ימה-2001", יינות שיטעמו בהמשך הערב.

יורם שלום סיפר על ימי בחרותו בבאר שבע, עת אביו ייצר יין מענבים שקיבל מערבים. תהליך הייצור היה באמצעים הפשוטים ביותר והסינון היה ע"י גרביונים.
 אז, באותה תקופה, נידבק יורם בחיידק היין והשאר כבר שייך להסטוריה.
יורם הזכיר למני פאר, שהיה בן הנוכחים, שב1996 הביא לו  את יינו הראשון  לטעימה  (שניהם עבדו באולפני הטלביזיה הישראלית בירושלים) ומני עודדו ואמר ששתה  בארץ יינות מיקבים שהיו גרועים מיין זה. עידוד רציני היה זה ליינן הטרי שמאז הלכו יינותיו ותפסו מקום של כבוד בשורת יינות הבוטיק הישראלים.

ממטבחו של שיף המסעדה דודי שיק החל לעלות ריח מגרה. על השולחן הוגשו לחמים טריים, חמים מלווים בחמאה וירקות.
לכוסיות נמזג היין הראשון, שרדונה ימה 2001. טעם עדין, מתקתק, של יין לבן שבתהליך ייצורו שהה בטמפרטורות בין 8 ל12 מעלות ולא יותר.
כבר בעת המזיגה משכה את עיני התווית המיוחדת.  שמש כתומה השוקעת בים, ציורה של פנינה גולדברג.  יורם סיפר שמעתה על תוויות היינות שייצר היקב עבור ימה יופיעו ציורים של אומנים ישראלים. יקב אלכסנדר מצדיע לאומני ישראל.
על השולחן הונחו צלחות ועליהם קוביות רגל קרושה (המאכל שכה אהוב עלי...), רמז למוצאו ההונגרי של השיף. החריין, אדום וחריף, לא כל כך התאים ליין אך מאוד התאים לרגל הקרושה. ליקקתי שפתים, נגסתי בפרוסת הלחם והמתנתי ליין הבא.

את יין  שרדונה ימה החליף בכוסיות שרדונה אלכסנדר 2001, פחות שקוף, טעם הרבה יותר מלא ועשיר, ייצא לשוק רק באפריל 2004.

תם תורם של היינות האדומים, הכוסיות הוחלפו בכוסות רחבות בטן והתחיל מרוץ היינות האדומים של יקב אלכסנדר:
שירז 2002 , טעימה מהחבית. 10% ענבי קברנה הוספו לבלנד. ענבי השירז, נסיון חדש ליקב, הגיעו מכרמי דיר רפעת שליד בית שמש. יין סמיך, חמאתי ובעל טעם מעניין.
סלט איקרה מעושנת החליף את צלחות הרגל קרושה. לידו לחם טרי ומהביל. טעם של עוד ועוד... (הבעיה היא הכפתור במכנסים שמתחיל להסגר בקושי...)
היין של ימה 2001 – בלנד מעניין של קברנה ומרלו, יגיע למסעדה באוקטובר 2003.
אחריו סנדרו 2001 -  שם החיבה של אבי יורם. 70% קברנה 30% מרלו. יין צעיר וקליל. מוכן לשתיה מיידית, אני לפחות אהבתי אותו מאוד.
האדומים הבאים הגיעו בקצב מסחרר. מירב טעמים וריחות, צבעים ושקיפויות:
אלכסנדר מרלו 2000
אלכסנדר קברנה 2000
אלכסנדר הגדול 2000 – יין הדגל של היקב.
הראש מתחיל להסתחרר. אנחנו לא יורקים יין ישראלי. מריחים, לוגמים, מגלגלים בפה, מתרשמים מהטעמים ובולעים... לגימת מים עוזרת לנטרל בין הטעמים של היינות השונים.
נוגסים בשיפוד בשר טלה רך וטעים וממשיכים לרדת בשנות ייצור היינות:
אלכסנדר מרלו 1999
אלכסנדר קברנה 1999
סליחה, מישהו זוכר איפה אני גרררר ובאיזו קומה ...
אלכסנדר קברנה 1998 – מה שאני כן זוכר, שאהבתי אותו מאוד. אך מה זה חשוב, איפה אוכל להשיג יין "ישן" כזה שהשנים עשו לו טוב?
אלכסנדר קברנה 1997- טעם לוואי מתחיל להתגנב לפה. היין מתקרב לסוף חייו. שש שנים עברו עליו. אני משוכנע שאחיו הבוגרים שנעשו עם ניסיון רב יותר יאריכו חיים יותר מאחיהם ה"קשיש".
אלכסנדר קברנה 1996 – גמר, גמר המסכן את חייו. זכר (זצ"ל)  ליין הראשון, ההיסטורי שנוצר ביקב אלכסנדר של אילנה ויורם שלום.

יורם סיפר שבשנת 2002 עיבד כ 11 טון ענבים וב2003 התכנית להפוך 22 טון ענבים ליין.
יורם גם סיפר על יוזמתו המיוחדת שבקרוב תצא לפועל. במדרשת רופין, שבעמק חפר, יפתח חוג לתרבות היין בן 40 שעות אקדמיות שיאושרו ע"י המועצה להשכלה גבוהה.
 ראש החוג יהיה פרופסור עמוס הדס. סוף סוף חוג אוניברסיטאי  מיוחד ליין גם בישראל.

ארוע הערב  המיחד כמעט תם. הרגשנו כל כך צמאים ותאבים לעוד יין .. ויורם עזר לנו להרוות צימאוננו.
על השולחן הוגשה עוגת שוקולד מרוכזת וטעימה . לכוסות הקטנות  נמזג יין ברונו, יין בסגנון פורט, 20% אלכוהול שהתיישן בחביות עץ במשך 42 חודשים  בתנאים מיוחדים. ברונו היה סבו של יורם שגם אותו החליט הנכד להנציח ביין, יין קינוח טעים.
כל כך הרבה יינות וטעמים, ליקב כל כך צעיר, ועוד בערב אחד.

את המכונית שלי בקושי מצאתי בקצה מגרש החניה. את הבית בראשל"צ עזרו לי חברים לאתר. את המיטה הזוגית בחדר השינה מצאתי מהר, מהר מאוד.
חמש שניות  חלפו מאז הסרתי בגדי ואני כבר במרכז חלום.  אני נמצא במרכז כרם במושב (בעמק חפר כנראה) המניב זנים שונים של ענבי יין, לגפנים בשורות הארוכות  הרבה סוגי הדליה, מסביב סטודנטים ליין וחברים אוהבי יין מרימים כוסיות ושותים ושותים, שותים ונהנים.  המוזג הוא איש בעל חזון מרכיב משקפים. הוא עמד דיבר והסביר כל כך הרבה דברים  שכבר שכחתי מה אמר... השעון הטורדני העירני באמצע החלום המשכר. הגיע הבוקר, חייבים לרוץ לעבודת האלקטרוניקה. יין זה רק לשעות הערב, מין שילוב של מציאות וחלום...