קטגוריות:
| >> טעימות יין » "יין ישמח לבב אנוש" | |
ישראל פרקר "יין ישמח לבב אנוש" כתוב בפרק ק"ד פסוק ט"ו בתהילים. זהו פסוק קצר וכל כך נכון לדעתי. הלוואי ורבים יותר היו מאמינים בנכונותו, דווקא עתה בתקופה בה מתרחשים בארץ כל כך הרבה אירועים לגמרי לא משמחים. רובינו טרודים שעות רבות מדי יום לפרנסתנו ומה שמחוץ לנו הוא "להתאוורר" מדי פעם, לצחוק, ולהתפרק עם חברים. אין כמו היין כטריגר עבור משימה זו, ושיהיה ישראלי כמובן.... לאט לאט התחילו להגיע המשתתפים כשבידיהם בקבוקי יין עטופים בניר כסף כהסוואה והסתרת סוגם ומקורם. בוקי (שאולי זה הזמן לגלות שהוא בעצם ניר אברמוביץ), טרח בשיא הרצינות, והדביק על כל בקבוק תווית עם מספר סידורי, והקפיד שאף אחד לא יציץ וינסה לראות את תוויות הבקבוקים. אחרי שהודבקה תווית מספר 10 התיישבו הנוכחים סביב השולחן, עדיין רציניים וקפואים קמעה, והחגיגה התחילה. בשבילי כל מזיגה של יין לכוסות היא חגיגה, ובערב זה, זה קרה הרבה. היו שם אהוד שהגיע לאחר סיבוב במספר יקבים במשך היום, "לתרגול והכנה לטעימת הערב", יהושע, יהודה שהגיע מירושלים, משתדל לא להפסיד אף טעימת יין מעניינת, הראל, הנמצא הרבה בחו"ל לצרכי עבודתו אך היין הישראלי מעניין אותו מאוד. מיכל, עו"ד מת"א שהגיע בפעם הראשונה לטעימת הפורום הזה, והיין הוא אחד מאהבותיה, עופר ממכבים הנוהג להשתתף בהרבה אירועי יין להנאתו הרבה. הוא הספיק לבקר בימים האחרונים במספר יקבים בצפון. מירלה התל אביבית שאוהבת יין, אורי, המומחה ביינות עליהם הוא אף מרצה בחוגים שונים, ניר (יוזם הערב) ומלי, מהנדסת מתדיראן שבזמנה החופשי בין אירועי היין הרבים בהם היא משתתפת, היא גם שרה במקהלת הקיבוץ הארצי המתכוננת בימים אלה בקדחתנות להופעה בפסטיבל אבו גוש. צורתו השמנמנה של הבקבוק הראשון הסגירה את סוגו של היין הראשון. "זהו בטח יין לבן מהזן שרדונה", אמרו כל הנוכחים במקהלה עליזה ומתוזמנת, עוד לפני שהלה נמזג לכוסות. כשנמזג היין הבאמת לבן, הוא עורבל בכוסות המשתתפים במהירות וניחוחותיו נשאפו עמוקות לאפיי היושבים סביב השולחן. ניחושים הופרחו לכל עבר מלווים בביקורות. היו שאהבו מאוד את היין הקר אותו לגמו, ואחרים קצת פחות. באיטיות קילף ניר (בוקי) את ניר האלומיניום מהבקבוק לאחר שקיבל את אישור הנוכחים והתווית התגלתה במלואה : שרדונה 2002 של יקב בן חיים. הייתה קצת ביקורות על עיצוב התווית, והוצע להחליפה במשהו קצת יותר סולידי הראוי למלכת היינות, השרדונה. הגיע זמנו של היין השלישי. האדום הריחני נמזג לכוסות, קר קצת יותר מקודמו. בפה הורגשה רמת אלכוהול נמוכה יותר. טעם יותר מאוזן. מרגלית? שאטו גולן? . החברה נזכרו בטעימות קודמות ושפעו ניחושים. האווירה התחילה להתחמם, בדיחות החלו להתעופף מכל עבר. מתברר שחלק גדול מהמשתתפים גר בעבר, בחדרה ובפריפריה שלה. עיר מייצרת חובבי יין היא העיר הזאת כנראה... גם אני נולדתי בבית היולדות שבחדרה באמצע המאה הקודמת. לאט לאט חשף בוקי (ניר) את התווית. וכאן הייתה ההפתעה הגדולה: קברנה-שירז 2002 של יקב פלטר. בדיוק אותו יין כמו הקודם, אבל איזה הבדל ביניהם.... מה קרה כאן בעצם זה כבר נושא אחר לעוד כתבה הדורש תחקיר על מה שעבר על היין בשני הבקבוקים החל מאותו יום בו הגיעו הענבים ליקב בצופית. ספגתי פרוסת לחם בצלוחית השמן, נגסתי בכמה פרוסות גבינה "מסריחה", מעובשת, והתכוננתי בדריכות לשלב הבא של מבצע טעימת יינות ישראל בחנות "יין ישראלי". רוב הנוכחים זיהו את היין האדום הבא כפינו נואר. טעמו היה מריר ושטוח. אולי סיים דרכו בעולמנו. או שמא הזן לא כל כך מתאים לגידול בארץ. מה שברור שזה היה יין שלא התיישן כראוי. הסקרנות לא נמשכה זמן רב: פינו נואר 2000 רמת הגולן. אורי סיפר שביקב לטרון כבר מייצרים יין כזה הרבה שנים והדיון עבר לכמה דקות לשיחה בנושא עוד כמה יינות מיקב זה. גם ברקן מייצר יין מזן הפינו נואר, אך הוא לא נטעם הערב. שורת היינות הלכה והצטמצמה כשעוד יין אדום נמזג לכוסות. הראש התחיל כבר קצת להסתחרר. מהילה קטנה של הדם בכוס מים ניטרלה את הסחרור. הצחוקים ממשיכים מכל עבר. עופר ניזכר ומעלה ברמה מספר מקרי יין משעשעים בהם היה מעורב. רמת האלכוהול שעלתה בדמו כנראה הזכירה לו אותם. טעם היין כאלו מתובל בתבלינים שונים כמו מרווה וזעתר. החברה התייחסו בכבוד ליין הנטעם וחלקם שיבחו אותו. זה היה מרלו רזרב 2000 מיקב רקנאטי שבעמק חפר. השתמר יפה הבחור עד כה. הבקבוק השמיני כבר עבר בין החברה שמזגו מיינו לכוסותיהם לאחר ששטפו אותם כדי לא לערבב מספר יינות יחד. הצבע אדום כהה יפה, הטעם קצת חמצמץ. יהודה אהב את היין, האחרים לא בדיוק. או שאולי מירב הטעמים בפה כבר התחיל להקשות עליהם את ההחלטה והניחוש. קברנה – מרלו 1999 מיקב שורק, הכריזה התווית שנגלתה לעיננו מבין קיפולי ניר האלומיניום. ליין הבא היה צבע אופייני ליין צעיר וכל הסימנים העידו שהוא לא עבר התיישנות רבה. ריח נעים וטעם מלא במבחר פירות אדומים עם סיומת ארוכה. עוד יין שזכה לתשבחות "צוות הטועמים" חובבי היין. בקבוק אחרון מספר 10 נשאר מיותם, ותכולתו נמזגה לכוסות. הוא אחד מ33 שיוצרו בס"ה. סיפר אורי. מעניין מה דעתכם עליו. טעמנו. הריח היה ונילי חזק וגם הטעם היה טעם מרוכז של וניל. השתמשו בהרבה שבבי עץ בייצור היין. הרבה יותר מדי. היין קשה לשתייה. את היין יצרה מירה, שזהו יינה הראשון של חובבת היין המושבעת. נאחל לה להמשיך ולייצר יין ולא לשכוח שחייבים לשמר את טעם הפרי ביין ולא להאפיל עליו בטעמים אחרים. בסבב שנערך בין המשתתפים נשאל כל אחד לגבי שלושת היינות שאהב ביותר הערב. ניר סיכם במהירות את התוצאות ובמקום הראשון היה: אחריו גמלא קברנה סוביניון 1998 מיקב רמת הגולן, תם אבל לא נשלם. מצב הרוח עילאי. מחוגי השעון כבר חצו מזמן את חצות הלילה אבל עידן גליק, המארח, שלמרות העייפות הרבה שאפפה את פניו, פתח בקבוק יין קינוח עתיר באלכוהול, מרינה פורט של יקב בן חיים, ומזג לנו גם אותו. היו לו ארומה וטעם מעניינים שליוו את ריבועי השוקולד המתוקים שדאג עידן להעביר בין הנוכחים. התנצלות קטנה – צילמתי בערב עשרות תמונות מזוויות שונות. הפעם בגדה בי מצלמתי הדיגיטאלית (ידידתי האהובה) ואין אפשרות לפתוח במחשב את רוב התמונות. לחיים לחיי היין הישראלי ולאלה היודעים ליהנות ממנו.
|
.jpg)
הענקי, עמוס בפרוסות לחם לבן, שחור וכפרי, פלטות עם מבחר גבינות, פרוסות ירקות, זיתים מסוגים שונים, שחלקם היה מממולא בשיני שום ( אוף כמה שאני אוהב לנגוס בזיתים כאלה...), צלוחיות עם שמן זית ריחני וטעים וקערות מלאות בסלטי פאסטה ריחניים. עידן גליק, מבעלי החנות, טרח להכינם בעוד מועד. בהיקף השולחן ע"י הצלחות עמדו זקופות כוסיות היין שהיו עדיין ריקות, וציפו בשקיקה (כך אני בטוח, כי הרי לשם כך נבראו) להכיל בקרבם את יינות ישראל, שלא אחרו להימזג בתוכם.
