דוד גונן

להלן תאור שגרתי של אחד ממסלולי-טיולים רבים הזמינים לטיול של יום ששי או שבת, בארץ:
כמה קילומטרים מצפון לקיבוץ להב שוכנת חִרְבֵּת זעק. קרוב לודאי שטרם שמעתם את השם הזה ולא ידעתם על קיומו של המקום, על אף שהוא קיים עשרות, אם לא מאות שנים. על הכביש בין דביר ללהב, צפונית לקיבוץ להב, נח לו עמק המוקף ביער להב. על גבעה בעמק, נמצאת החורבה - חִרְבֵּת זעק. על גבעה זו ניצבים שני בתי אבן, הבנויים בסגנון האופייני כל-כך לבתי אבן ערביים חרבים הנפוצים ברחבי ארצנו. אחד משני הבתים הללו מכונה בית המוכתר. ממזרח לבית המוכתר, נמצא פתח רחב של מערה גדולה, ששימשה כבית בד. בקירות המערה יש פתחים אחדים ואחד מהם הוא ראשיתה של מערכת מחילות מסתור. המעוניינים יכולים לזחול במחילות. אני ויתרתי על התענוג. הנוף הנשקף מהגבעה לכיוון צפון – הנוף של קיבוץ שוֹמְרִיה, ושל השיפולים הדרומיים של הר חברון - הרשים אותי במידה רבה יותר.

עד כאן התיאור השגרתי של מסלול הטיול. העניין המיוחד שיש במסלול זה הוא בכך שבביקור שערכתי בו גליתי במקום, להפתעתי, יקב. יקב בשם "דורינא" שאינו מתועד (למיטב ידיעתי) אפילו באתר המפורט, המוקפד והמקיף של ישראל פרקר.
יקב "דורינא" קרוי על שמה של דוֹרִינָא, זוגתו של דוּדִי. דודי ודורינא מאכלסים לבדם – ממש לבדם – את חרבת זעק; חרבת זעק היא, כיום, אחת מאותן "חוות בודדים" הצצות בשנים האחרונות, חדשות לבקרים, בגליל ובנגב (מדברים על כך שיש יותר מ-50 כאלה בנגב בלבד).
דודי ודורינא "עלו" למקום לפני כשנה וחצי, והתיישבו בו, תוך רצון להימלט מהמולת העיר, מסאונה ומהמרוץ המשוגע המתרחש בה. לדבריהם, הם שיפצו במו ידיהם שני מבנים בחורבה ופינו מאבנים ומחול אחת מהבורות/המערות שבסביבה. בור/מערה זה/זו הפכה ליקב. יקב קטן, ממש קטנטן, אך יקב לכל דבר. הענבים מגיעים אל היקב מכרם (שלא הצלחתי לעמוד על מקומו המדויק) ברמת הנגב הסמוכה.
 דודי מייצר מענבים אלה, במו ידיו, שני יינות זניים - קברנה סובינין ומרלו. היינות הראשונים שיוצרו היו, כמובן, מהבציר האחרון ואלו הם - "דורינא - קברנה סוביניון 2003" ו-"דורינא - מרלו 2003". את היינות הללו לא ניתן לרכוש באף לא מקום בעולם, זולתי במעמקי היקב המתואר כאן, קרי במערה המשופצת בחרבת זעק.

בקשנו מדוּדִי לטעום ולא הופתענו לשמוע, בתגובה, שאין טעימות ביקב........ לפיכך, הרשינו לעצמנו להוציא מאה ₪ לרכישה של שני בקבוקים - בקבוק אחד מכל זן. התיישבנו ברחבה שמעל המערה/היקב, סביב שולחנות-עץ נוחים, לטעימה ו/או שתייה של היינות, בלוויית קוביות קטנות וטעימות של גבינת עזים. הרוח שנשבה מהמדבר הייתה קלילה וקרירה והשרתה עלינו אוירה נעימה וקלילה. אוירה זו התאימה בדיוק ליינות אלה; ברוח ימים אלה - ימי הבוזו''ולה נובו, ההילולים, הג''וניור והגמיי נובו, לא ניתן לומר אלא זו בלבד - שיש כאן "נובו" נוסף. נקרא לו, לצורך רשימה זו בלבד - "חרבת זעק נובו". היין על שני זניו היה צעיר מאד, פירותי במידה רבה (אפילו מוגזמת....) ואידך זיל גמור.

אם חשקה נפשכם לטעום/לשתות/לקנות בעצמכם, תוך שילוב כל אלה בביקור בחבל ארץ יפה זה, להלן הוראות ההגעה: נוסעים דרומה בכביש קרית-גת-באר-שבע. בצומת דבירה, פונים שמאלה (מזרחה). עוברים את הכניסה לקיבוץ דביר ולאחר כ- 2 ק"מ נוספים פונים שמאלה (צפונה). סמוך לחוות היענים פונים, במזלג, שוב שמאלה. מתחת לבריכת המים הבולטת למרחוק נמצא חרבת זעק.

נובמבר 2004