קטגוריות:
| >> הצגות וטיולי יין בארץ » יין ישראלי ואומנות אחזקת האופנוע – יום שלישי | |
היום שבו חלקנו מזרון אחד מאת: לאון שוורץ ושאולי כהן אחרי שהעברנו את ליל היום השני של המסע על שפת הירדן בתוך אוהל שהותקף אין ספור פעמים ע"י יתושים צמאי דם אדם, קמנו ופתחנו את היום השלישי לסיורינו ביקבים בשש בבוקר. מוקדם מספיק כדי להגיע אל היעד הבא – ירושלים, או בלשון ידידינו לובשי השחורים – עיר הקודש. תוך רבע שעה עלינו על האופנועים ואחרי עצירה קצרה בתחנת דלק שהפכה לשירותים/ מקלחת /פינת קפה/ אתר לניקוי משקפי קסדות מיתושים מתאבדים, זזנו לכיוון כביש הבקעה. אחרי מאה מטר נמרח לי חרק ירוק על המשקף, הניקוי הקודם היה מיותר. כביש הבקעה בשבע בבוקר בתחילת אפריל די קריר אבל הנוף הירוק, כל כך טהור ונקי ורק מעבר לגבול ראינו את החלק הירדני ישן עדיין בתוך ערפל לבן. אנחנו חותכים את הקור והשקט בדהרה שמעירה ל עברנו על פני ירושלים הקפואה והמשכנו לכיוון בית שמש כדי לבקר ביקב פלַם. היקב יושב בתוך קומפלקס צבוע צבעי אדמה שכולל גם מסעדה וחנות תבלינים. מרחוק הוא נראה ממש כמו בית מהאגדות, צבעוני מפתה וטובע בתוך יער ירוק. בפתח היקב עמד ישראל פלם. ישראל עוסק בתחום מעל לארבעים שנה. את השכלתו רכש באוניברסיטת דייויס בקליפורניה ועבד כיינן ראשי ב" את שלב הטעימות פתחנו ב"שרדונה סוביניון בלאנק 2005", יין קיצי לבן שלא יושן בחביות, טעמו בתחילה חמוץ ונעים לחך ולאט לאט הוא מתפתח לפירותיות עדינה. המשכנו אל ה"קלאסיקו 2004" שהוא ערבוב של קברנה ומרלו שיושן מעט בחביות ישנות, דבר שלא משתלט על טעמי הפרי אך מותיר בפה ארומה עדינה של עץ. ממנו עברנו לבלנד (ערבוב) נוסף של "סירה-קברנה 2004". רובו מענבי סירה והוא מאוד עשיר ונעים בפה. את סבב הטעימות חתמנו בטעימה אלוהית של "קברנה רזרב 2003" שיושן כשנה וחצי. היין הזה בעל ספקטרום רחב של טעמים וארומות שמשתלבים בפה לקונצרט מושלם. לסיכומו של יקב, במילה אחת, מדהים! לאחר כמה תמונות עלינו על הנשרים שלנו והמשכנו הלאה, לכיוון עמק האלה. מיד כשנכנסנו ל"יקב עמק האלה" הרגשנו שהגענו למקום מיוחד באמת. את פנינו קיבל צ'יף, תוכי קקדו ענק שמשוטט חופשי בכל המתחם והוא בעצם הבוס האמיתי של היקב. לאחר בדיקת האופנועים שלנו שכללה נקירות מקור בצמיגיהם, אישר לנו צ'יף להמשיך פנימה. חצר היקב הכפרית משהו עמוסה בכלובי תוכים מזנים שונים שממלאים את חלל האוויר בציוצים וצוויחות. תהינו אם זה באמת המקום עד שהופיעה רויטל היפה וה אחרי חצי שעה של שיחה פורייה על סוגי נשים ודגמי אופנועים שמענו את סיפור היקב: עוד בזמן התנ"ך כל אזור עמק האלה היה מלא ביקבים וההוכחה לכך היא כמות הגתות העתיקות והאמפורות (כדי חרס) שנמצאו במקום. יוזמה של יהודי עשיר מחו"ל שרצה להקים במקום יקב איכותי וכשר הביאה אותו לשכור אנשי מקצוע ומנהלים שיקימו אותו. תהליך ההקמה ארך מספר שנים ובשנת 2002 נפתח היקב שקיבל גם כשרות מהרבנות הראשית לישראל. לאחר מכן חברנו אל היינן, דורון רב הון, תוך שאנו רואים בזווית העין אחרי שסיימנו לטעום את החלק השני ניגש אלינו דני ובירר היכן אנו ישנים הלילה ואחרי שהבין שאנו פתוחים לרעיונות חדשים הציע לנו הצעה מעניינת שתכף נדבר גם עליה... שוב התנענו את הצמד שלנו תוך שאנו גורמים בוודאות לכמה אפרוחי תוכים לבקוע מהביצים לפני הזמן, נפרדנו לשלום מכל החבורה הצבעונית הזו ושעטנו אל עבר אחד מהמקומות הכי יפים בארץ, אל עבר גוש עציון. כמה חבל שאנשים מערבבים יין ופוליטיקה. בשנים האחרונות לא נתקלנו בביקורות רציניות בעיתונות על יקבים שממוקמים ביהודה ושומרון, וזה לא שאין שם יקבים מעולים, קחו לדוגמא הדרך המשובשת ומלאת המהמורות לגוש עציון שבימים כתיקונם ניבטת אלינו מתוך חרך הירי של ג'יפ הסופה, פשוט מדהימה עם אופנוע. כל כך מדהימה עד שהביצים שלנו שכחו לשקשק גם כשעברנו בפאתי הכפר הערבי ג'בעה. הנוף ההררי השקט, עצי הזית והכרמים השתולים בצידי הדרך נותנים תחושה של שלווה, ורק המסגד ומנגד הבתים בעלי הגגות האדומים שאנו חולפים על פניהם מדי פעם מזכירים לנו שזהו חבל ארץ שעדיין שנוי במחלוקת. אל יקב גוש עציון הגענו בעיצומן של ההכנות והניקיונות לפסח ולכן גם בית הקפה שפתוח בדרך כ מכאן ועד לפתיחת יקב הדרך הייתה מאוד קצרה. שרגא, משקיע מסתורי מחו"ל ו במהלך הטעימות ראינו אצל שרגא ניצוץ של ילד מתלהב בעיניים, אהבה שעוד תתפתח להצלחה מסחררת. רובו של בציר 2005 עדיין לא מוכן ולכן טעמנו ממנו רק את ה"שרדונה" שלא בילה בחביות, היין הזה מאוד עדין וקל לשתיה. אם יזדמן לכם דייט בקרוב אתם מוזמנים לפתוח בקבוק. בנוסף טעמנו גם את ה"קברנה 2001" שהפתיע בריח מתקתק ולא אופייני אך לעומת זאת טעמו נשאר אופייני לזן. החלטנו הפעם לחרוג מהרגלנו וטעמנו גם את שכר הפטל שבעצם בזכותו הוקם היקב. השֱכר היה בעל ריחות משכרים ועזים וטעם חמוץ שהפך לאט לאט למתקתק. שכר עד כדי כך טעים שלא הצלחנו לעמוד בפיתוי ורכשנו שני בקבוקים. לאור התעניינותנו ביינות העתידיים, הביא לנו שרגא טעימה מיין "קברנה פרנק" שעדיין שוהה בחביות. קצת קשה להעריך מה תהיה התוצאה, אבל מה שבטוח הוא, שנהיה לנו מעניין בפה. נפרדנו לשלום משרגא ומהאזור היפהפה הזה ונסענו לירושלים, אל הבית שלי כדי להסיר את שכבת הג'יפה בת שלושת הימים. הרמנו טלפון לדני בעל ההצעה המעניינת מ"יקבי עמק האלה" והודענו לו שבמקום לישון ב"סטף" קיבלנו בקושי עברנו קילומטר אחד והנשר האדום עוקף אותי ומסמן לי לעצור, מבט אחד על האופנוע שלו הבהיר לי הכל, מסתבר שבמהלך היום אחד הבמפרים בדרך העיף לשאולי את הפנס הקדמי לזווית כזו שמזעיקה את באטמן. מכיוון שרכבתי על הכביש הזה המון בעבר, ובגלל חוש הריח המפותח שלי, התחלפנו בכלים והמשכנו בנסיעה חצי עיוורת הזויה משהו עד ליקב. הפעם, במקום הצ'יף פגש אותנו השומר התאילנדי שמכיר בעברית שלוש מילים בדיוק: שלום, יין ולהתראות. אחרי חצי שעה של טלפון שבור עם אודי ודני הסכים השומר לפתוח לנו את השער. מתוך המחסן הוא הוציא מזרון אחד והכניס אותנו אל מרכז המבקרים. מרוב ייאוש לא ניסינו אפילו להתקשר אליהם. אחרי חמש שניות בדיוק קלטנו שאנחנו לא ממש חייבים ללכת לישון. - *יין היום: איך לא? "קברנה סוביניון 2003" של יקב עמק האלה. כי היין הזה היה פשוט מעולה, לא סתם הוא זכה במדליה בטקס אשכול הזהב. כי מכוס לכוס גילינו בו טעמים חדשים וגם כי עובדה שגמרנו את כל הבקבוק. לדעתנו היין יתאים יותר לשתיה עם אוכל כבד כמו קדירת בשר או חמין אבל גם ניתן יהיה ליהנות ממנו מאוד בלי שום תוספת. אפריל 2006 |
ארץ ישראל. בשנת 
כניסה אותנו אל המבנה. לאחר סרט תדמית קצר על תולדות היקב ניסתה רויטל לעצור את מטר השאלות שלנו באמצעות כוס יין, מה שלא כל כך הצליח, עובדה שהוציאה אלינו את דני ולרו המנכ"ל שניסה לברר מה פשר הבלגן בחצר. אל דני הצטרף גם 
תחילת הביקור, "שרדונה 
לל היה סגור. יקב גוש עציון הוא חלק ממרכז מבקרים גדול יותר ששם לו למטרה לחנך לאהבת יינות הארץ, ומנהל אותו שרגא. בכלל, שרגא בעברו היה מנהל בית אבות ובאחד הימים כנראה כתוצאה משתייה מרובה החליט 