רענן רוגל – אכול ו-CHATEAU

יום שישי השרבי של האביב. בדרך בחזרה בשעות הצהריים המוקדמות מתאבך עשן שריפות באזור הצפון, אך אנו עדיין בבוקר – מגיעים אל יונתן תשבי (לא אליהו הנביא, אלא ראשי תיבות: תושב שפיה בארץ ישראל) ביקב המשפחתי בפאתי זיכרון יעקב או בשולי בנימינה; בהתאם למקום ממנו מגיעים.
יונתן תשבי חגג אמש את יום הולדתו באירוע בו הושק הקוניאק האיכותי של היקב. ארוחת בוקר דשנה מוגשת לשולחן הגדול, המקום מלא סועדי בוקר יום ו', מטיילים ומבקרים, ולקוחות קבועים הבאים לתדלק יין תשבי במחיר שווה לכל נפש מהמכל הגדול ליכלים קטנים או לבקבוקים.

סיפורה של משפחת תשבי החל בבילורוסיה, בעיירה קטנה בשם פרז'יבה בה התארגנו החלוצים הציונים לעלות לארץ ישראל. כל משפחה התארגנה בנפרד, אך הייתה תנועת חלוצים שעלתה לפתח תקווה ב- 1882, שנת עליית הביל"ויים, והסבא של יונתן, מיכאל תשבי, עלה יחד עם אביו הזקן, שמחה.

אביו של יונתן, ישראל תשבי, שנולד ב- 1901, למד חקלאות במקווה ישראל, ובמהלך לימודיו נקרא לעבודת המשק בפתח תקווה. כשהברון רוטשילד התחיל את מפעל ההתיישבות, הצטרף הסבא מיכאל לבית הספר לעבודה של הברון כתנאי לקבלה להתיישבות וזכאות לנחלה. מהיותו איכר חרוץ הוטל על מיכאל לייסד את מאיר שפיה ליד זיכרון יעקב. יחד עם אשתו מלכה עברו למקום והניחו את היסודות לכפר הנוער מאיר שפיה – שהיה ישוב רגיל עד שנמכר בשנות ה- 40 להדסה הצעירה וכל האיכרים נטשו את המקום ועברו למושבות אחרות; רובם למושבות הברון: יבנאל, גבעת עדה, אביחיל, בית הגדודים.
משפחת תשבי הייתה האחרונה שעזבה את שפיה, וב- 1944 עברו לזיכרון יעקב, מול היקב של כרמל מזרחי. העבודה התאפיינה אז במשק מעורב. תרנגולות, פרות ופרדים היו אמצעי המחייה ואמצעי הייצור.

כשיונתן השתחרר מהצבא ב- 1961 הוא בחר לעבוד בחקלאות, שלא הייתה במיוחד באופנה. יונתן אהב מאוד את עבודת השדה וההוויה סביבה – כפי שהוא אוהב עד עצם היום הזה.
אל נושא הענבים הגיע יונתן תשבי כשהתחיל בשתלנות גפנים ב- 1964, והצליח מאוד בכך בתקופת פריחה בחקלאות. יונתן, שעלה על הגל, העמיק את האחיזה בקרקעות ורכש עוד כרמים וקרקעות באזור.

1984 הייתה שנה של משבר רציני בחקלאות. כרמל מזרחי הייתה במצב של התפוררות, והכורמים לא קיבלו תשלום עבור הענבים. יונתן נותר עם 350 טון ענבים ללא תמורה, מה שאילץ אותו לחשוב על דרכו הלאה.
באותם שנים הגיעו לזיכרון "החדשים" – תושבים חדשים, ברובם אנשי העולם הגדול ואנשי היי-טק. יונתן התחבר עם אחדים מהם, ונושא היין, שעלה כחלק מהדברים אותם הם ראו בעולם, הלהיב את דמיונו. הוא החל בניסיונות של ייצור יין בבית. "היין הצליח ואנשים אהבו אותו" הוא מספר.
בבר המצווה של הבן גולן, היום מנהל היקב, הוגש רק את היין מייצור עצמי. "זה היה מבחן טעימה ל- 300 איש, והתגובות היו חיוביות מאוד", דברי תשבי.

יחד עם חברו רמב"ם מימון נסע יונתן לאיטליה, ביציאתו הראשונה מהארץ, כדי לראות מה קורה באמת בתחום. "מצאנו חקלאים בסן ג'מיניאינו שעושים שמן זית ויין, וחיים מזה טוב".
יונתן החליט לחקות אותם, מה שהביא לנסיעה לצפון איטליה לביקור במפעלים לייצור המכונות, והעסק התחיל להתגלגל.
השנה 1985. כרמל ייצרה אז כרמל הוק ורוזה קריניאן, ויונתן תשבי מתחיל עם מוסקט לבן – אלכסנדרוני, סוביניון לבן, ורוזה קריניאן (איתו המשיכו עד לפני 8-7 שנים). יאיר מרגלית היה היינן במשך 8 חודשים, ואז נסע ללמוד בדייוויס.

שנת 1990 הייתה ציון דרך בחיי היקב. "היינו במצב לא טוב, ואז הופיע סידני בק מדרום אפריקה – בעל יקב מפורסם באזור הקייפ, שהחליט לעזור ולתמוך מבחינה כלכלית ומקצועית, ולשפר את איכות היין בארץ. סידני עשה זאת בהתנדבות, בעצתו והמלצתו של אריק שרון, אז שר התמ"ס. השידוך הצליח מאוד. התפתחה ידידות מופלאה בין שתי המשפחות, והיין שופר משמעותית עד כדי כך שהתפרסמנו עם המוסקט כספקי משפחת המלוכה בלונדון לאחר בחינה ע"י מומחית שהגיע לארץ", אומר יונתן תשבי. "זה היה היצוא הראשון שלנו, שמאז לא פסק ורק התחזק. היום אנו מייצאים 25 אחוז מהתוצרת, בעיקר לארה"ב, קנדה, אירופה, ואפילו לטאיוואן ולפנמה".

יקב תשבי התפתח וגדל, והגיע לייצור של כמיליון בקבוקים בשנה. יונתן מעיד כי המפנה המשמעותי ביותר קרה כשהבן גולן לקח את המושכות אחרי שלמד ייצור קוניאק בצרפת במזקקות רמי מרטן, וייננות באוניברסיטה בניו זילנד. היום גולן הוא היינן הראשי ומנהל היקב, ואילו יונתן מתמקד בייצור ובלקוחות.

אזורי גידול – לא זנים
כשהוא נשאל על סוגי היין המיוצר ביקב, יונתן תשבי מעדיף להתמקד באזורי גידול ולא בזני הענבים.
התשבים פיתחו אזורי גידול מיוחדים שהם זוקפים לעצמם: כרמים ברמת הנגב בשדה בוקר – שם היו החלוצים באמצע שנות ה- 90, בכפר יובל ובגוש עציון. היום הם מתרכזים בגוש עציון – ענבים אדומים ולבנים - כאשר המעורבות שלהם באזור גדולה: כל הענבים בגוש עציון הם של יקב תשבי, תוך שותפות פעילה ביקב גוש עציון שהשנה פתח את שעריו בצורה רשמית. לתשבי יש שם 200 דונם כרם מזנים שונים, והמשפחה חושבת להעמיק שורשים בגוש עציון.

ואיך רואה יונתן תשבי את הטעם הישראלי?
"אני קצת חריג בנוף היין הישראלי", אומר יונתן. "מהיותי חלוץ היקבים הפרטיים בארץ, לא שיניתי אף פעם את דעותי, ואני הולך עם קו מסוים, לטוב או לרע, עד הסוף. אני טוען שבארץ ישראל הקרקע, מזג האוויר, האנשים, הטמפרמנט והטעם, קשורים ומשולבים אלה באלה. קשה להפריד ביניהם. כך שיין ישראלי טוב הוא הכי טוב לצרכן הישראלי – לא חשוב מאיזה יקב הוא, אם עשוי מענבים מובחרים ובצורה מקצועית. יין ישראלי הכי מתאים לישראלים, כפי שיין צרפתי מתאים לצרפתים. אני טוען שהאקלים משפיע על האנשים כפי שמשפיע על הכרמים. איני מתנגד ליינות זרים, אך היינות הישראלים מתאימים לנו. מי שקורא את המפה רואה שכולם עושים סיבוב וחוזרים ליין ישראלי: מתאים, ידידותי לאנשים, ועובד טוב עליהם", דברי איש היין הוותיק. "שתיתי יינות מכל העולם, אך ליין ישראלי קווי אפיון ידידותיים יותר מיינות בחו"ל".

תשבי קושר זאת לעוד היבט: ליינות הישראלים הכשרים לא מכניסים לצורך ייצוב היין חומרים זרים העשויים משמן דגים או ביצים או שומן בעלי חיי. "יש לזה יתרון, כי יין רגיש מאוד לריחות ולחומרים זרים. לכן, מגבלת הכשרות, לכאורה, הופכת ליתרון מסוים".

"ההצלחה שלנו ביצוא לארה"ב, בעיקר בניו-יורק, היא בזכות האיכויות", אומר יונתן. "מלכתחילה נכנסנו לחנויות לאו דווקא לאזור הכשר. אחרי עבודה של מספר שנים רואים תוצאות כשיין ישראלי נכנס לקטגוריה של יינות העולם. יש הצלחה שמדהימה אותי במסעדות היוקרה של ניו-יורק. זה שאנשים בעולם שותים יין שלי, גורם לי להרגיש גאווה כישראלי. לא רק שאני, תשבי, עשיתי את זה, אלא שישראל מייצאת גם יין, תרבות ודברים טובים".
במסגרת הגאווה הישראלית קיבל יונתן תשבי לפני מספר חודשים מכתב אישי ממלכת הולנד, בו היא מודה לו על יין תשבי טוב ששתתה, ומאחלת לו הצלחה רבה".

אמנם יונתן תשבי מעדיף לדבר על אזורי גידול ולא על זנים, אך הוא אומר כי "אי אפשר להישאר תמיד באותה קטגוריה. עולם היין מתקדם. מתוך מחשבה זו פיתחנו לפני 5-4 שנים כרמים בגוש עציון עם ענבי ריזלינג, פינו נואר, לייט הרווסט - בציר מאוחר של ריזלינג, ופרנץ' קולומבר".

האם השוק לא נעול על קברנה סוביניון ומרלו?
"פינו נואר הוא יין חדש לצרכן הישראלי, שרק מתחיל להכיר אותו", אומר יונתן תשבי. "אני משוכנע שיין שעשוי כהלכה יהפוך מהר מאוד ללהיט. לדעתי, פינו נואר בארץ יהיה תוך חמש שנים להיט, כי אינו איזה גימיק בר חלוף של אופנה, אלא זן שהולך לאורך שנים. זו שנה שניה שאנו מוציאים פינו נואר. אני מאוד מרוצה מהרמה המקצועית. היין קיבל חביות מתאימות וטיפול טוב".

ויונתן תשבי מסכם: "כל שנה הענבים קובעים את האופי של היין, לא היינן. זה המאפיין של יין תשבי".

אפריל 2005