קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » יין עם ניחוח היסטוריה | |
מאת: תמיד כשאני נוסע ברחוב הראשי של המושב בני עטרות, הנמצא לא הרחק משדה התעופה בן גוריון, אני מאט נסיעתי ומסתכל על הבתים הבנויים משני צידי הרחוב. חלק מהבתים הבנויים בסגנון לא ארצישראלי מוכר, נבנו ע"י הטמפלרים לפני כ100 שנה. הם הקימו אז במקום את וילהלמה, המושבה החמישית שלהם בארץ, אחרי שהקימו את המושבות בחיפה, יפו, ירושלים, ובשרונה. אחריה הוקמו גם בית לחם וולדהיים (אלוני אבא). לרגע נידמה לי שהילדים, המשחקים בשובבות בין המבנים הגדולים, דוברים גרמנית ואני מתחיל לחפש במבטי את העגלות הגדולות הרתומות לסוסים בהם נוהגים גרמנים חבושי כובעים רחבי שוליים כששלייקס אוחזים במכנסיהם למען לא יגלשו למטה. אני חולם גם על נשים דקות גזרה שלמותניהם סינרים לבנים, צחורים, ובזרועותיהן המחוטבות סלי קש גדולים. תוך שניות כשאני מתעורר כאילו מחלום קצרצר (כשנוהגים הרי לא ישנים וחולמים, כמובן..) אני רואה שלט "משפחת גולדמן", נכנס לחצר, מחנה את הרכב ליד מבנה בן 103 שנים שפעם היתה רפת וגם מקום מגורים של משפחת הטמפלרים שהגיעה מגרמניה, אי אז בסוף המאה ה19. כשאני יוצא מהרכב וחש בריח של יין אני בטוח שהגעתי ליקב וילה וילהלמה. אגב, אני הייתי קורא ליקב בקיצור יקב V V (וי וי). שם המסמן ניצחון כפול, שהוא יותר קל לזיכרון ולהיגויי...) ירדתי למרתף היקב, הנמצא תחת בית הזוג גולדמן, לרגל חנוכת יינות חדשים ביקב. מדי פעם הגיעו למקום אורחים נוספים ששתו בשקיקה את דברי הסבריו של מוטי על היקב ויינותיו. ההסברים לוו כמובן בלגימת היינות ובטעימת לחם כפרי טרי שנאפה מקמח מלא, ששולבו בו אגו היין הראשון שנמזג לכוס היה אמרלד ריזלינג, חצי יבש. יין מתקתק עם ריחות פירות טרופיים מהנים. היין הבא היה השרדונה ואחריו נמזג הגרנד שרדונה של יקב וילה וילהלמה. "השרדונה הוא יין חוצפני עם טעם וריחות של פירות טרופים ופרי הדר. לגרנד טעמי שרדונה קלאסיים. ענבי השרדונה הגיעו מכרם בן זמרה וענבי הגרנד ישר מכרם בכפר תבור. ההבדלים בייצור שני היינות היו בחביות בהם יושנו, בזמן היישון ובתסיסה המלולקטית השונה. השרדונה גרנד היה יותר מורכב ומעניין והשרדונה קליל ועדין." בין המגיעים לטעימה פגשתי את פגשתי שם , כשבידה כוס מלאה ביין ריחני, גם את עינת ליבל המעורה,כנראה, קצת פחות בעולם היין הישראלי. היא עוסקת בעבודתה בחקר הקשר בין אנטרפולוגיה למזון. נושא מעניין שגם ליין יש חלק נרחב בו, כידוע. על כך אני מקווה להתייחס בהרחבה בכתבה אחרת. אמרלד ריזלינג, שרדונה, גרנד שרדונה, סוביניון בלאן, מרלו, קברנה סוביניון, מדוקברנה, מוסקט אלכסנדרוני, וילהלם פורט, ופינוטאג שעדיין שוהה בחבית. כמוהו גם פורט לבן מ2005 שעדיין מתיישן בחבית. את הענבים ליינות הלבנים מביאים מכרם בן זמרה ומכפר תבור ואת האדומים מכרם בן זמרה. ענבי המוסקט מגיעים כרם הנמצא בחצר משק גולדמן ההפתעה העתידית שטרם הצלחנו לטעום הוא האלייק. זהו ברנדי ליקר שניקרא ע"ש ד"ר אליקים אוסטשינסקי שעמרם סורסקי היינן מכבד מאוד. פלחי המנדרינות לייצור הליקר הושרו בברנדי ולא באלכוהול רגיל כפי שעושים עם שאר הליקרים הידועים. אגב, גם ליקרים מתות שדה ודובדבנים מייצרים ביקב וילה וילהלמה. הגיע זמנו של הקברנה סוביניון 2004 להימזג לכוס, שנשטפה בקפדנות ע"י המורה בעל היקב. 24 חודשים שהה הין בחבית לפני שבוקבק. חלק נוסף של יין זה ממשיך להתיישן ויגיע ל30 חודשים בחבית. "זה חלק מהלימוד שלנו. אנחנו חושבים שהיינות שלנו, יין מדוקברנה 2004 של ו.ו מכיל 75% קברנה סוביניון ומרלו 25%. היין יושן בחביות חדשות בלבד במשך 18 חודשים. זהו שוב יין מורכב רב טעמים וארומות. שמעתי מסביב קולות חלשים של אורחים הרגילים בלגימת יינות קלים שאמרו שהיין כבד מדי ומורכב בשבילם... "כדאי קצת לחממם את היין ע"י אחיזת הכוסית בבטנה הרחבה" מייעץ מוטי, "זאת על מנת שיצאו החוצה יותר ארומות והטעמים. מתרשמים יותר מהלגימה השנייה ביין זה ונוספים עוד רבדים בפה. זהו יין הפותח תאבון נפלא. אחרי ששותים נהיים רעבים". מסקנה – זהו יין לאוהבי יין מורכב ומלא ולא יין לאוהבי דייאטות ויינות קלילים. המרתף הנאה והמטופח בו מוצגים יינות היקב שייך לבית המשפחה שנבנה ע"י הטמפלרים בשנת 1934. את המשך הביקור המהנה ביקב המשכתי בלגימת יין הקינוח מוסקט אלכסנדרוני בעל עושר טעמים (שהבולט ביניהם הוא טעם מי הוורדים) וארומות. מוטי: "עמרם הוא אלוף העולם עם קרוב ל25 מדליות זהב למוסקט מתערוכות שונות. המדליות ניתנו ליינותיו כשעבד ביקבי ברקן ובנימינה. המוסקט שטעמנו יוצר מענבים שנבצרו בכרמים שבבני עטרות ובכרמי יוסף בשנת 2004. היין הבא הוילהלם פורט מרלו. זהו יין ארומטי מאוד, כבד ועשיר בטעמים. כמעט לסיום טעמתי שוקולד, סליחה, את ליקר הדובדבנים המתוק שבלט בו טעם חזק של שוקולד שכל כך אהוב עלי. סיום אמיתי ביליתי עם הכוסית בה שהה ליקר תות שדה שיוצר מתותים בשלים וארומטיים שנבצרו (נקטפו) בשדות רמת השרון. "בחרתי את התותים שהתאימו לנו ביותר לעשיית הליקר, תוך בירור קפדני." לא שוכח לציין מוטי. יצאתי מהיקב והתחלתי לחפש את גברת ליקרוט, אשתו של הנס, זה היקה עם השלייקס. היא בטח עסוקה כרגע בטיפול בשבעת ילדיהם, או בחיפוש מתמיד אחר בעלה אשר כנראה בוגד בה עם גברת שמידט. או אולי היא בדיוק באמצע חליבת הפרות.... חשבתי לרגע כשלא מצאתי אותה בחצר. שכחתי פתאום שאני נמצא בעצם בתחילת המאה ה21 ולא בתקופת הטמפלרים, ומה שבאמת חשוב זה למהר הביתה לסעוד יחד עם בני החיל, שחזר מחופשה בצבא, את ארוחת הצהרים של יום השישי שהכינה לנו אשתי היקרה, רונית. לחיים, לחיי היין הישראלי !! פברואר 2007 |
זים, ע"י מוטי. גם שמן זית מקומי ולבנה תוצרת בית יכלו המהדרים לטעום בין כוסית לכוסית. 
שהם בעלי גוף מלא ומורכב, חייבים להתיישן הרבה זמן בחביות. היין מבקש את היישון הזה בכדי להתרכך ולהתעדן. הכוונה למשוך את הזמן בין הבציר לשיווק. הקברנה שלנו מגיע משלושה כרמים בהם כנות גפן שונות וקרקעות שונות המשפיעים כל אחת בצורה אחרת על טעם היין" 
