ישראל פרקר

הפעם חרגתי קצת מהרגלי ויצאתי לרעות ערב אחד בשדות זרים. 10 ייננים שהגיעו מכל רחבי הארץ  התכנסו לערב מעניין בחדר המבקרים של יקב  עמק האלה כאורחיהם של דני, אודי, סיגל ודורון אנשי היקב ומנהל יקב צרפתי קטן ומכובד.

היו שם כאורחים  הייננים ליאור לקסר מיקבי כרמל, יאיר ואסף מרגלית מיקב מרגלית, מיכה ועדיה מרמת הגולן, איתי להט ויותם שרון מיקבי ברקן, גולן פלאם מיקב פלאם, גבי סדן מהרי גליל, ארקדי פפיקיאן ומנהל הייצוא של רמת הגולן יוסי בוזנח.

טבעי הוא שבמקום בו נמצא  צוות בכיר כזה של יוצרי יין ישראלי אהיה גם אני, מלא סקרנות להשוואה בין יינות  יקב קטן ומצליח מאוד בצרפת מול יינות ישראל.

כולנו הגענו לעמק האלה כדי  לטעום 8 יינות פינו נואר  ו 4 יינות שרדונה שהביא מבורגונדי שבצרפת Martin Prieur  מבעלי היקב Domaine Jacques Prieur   , שהגיע לביקור קצר בארץ כאורחו של דורון רב-הון יינן יקב האלה, שעבד ביקב זה בעת לימודיו בצרפת. בשנת 1999 נתן המגזין Wine Spectator ציון 98 ליין היקב Corton Bressandes Grand Cru 1996.  זה כמובן אומר הרבה על איכות יינות היקב.
ליקב זה כ210 דונם של כרמים המחולקים לחלקות קטנות, שלכולן יש שם. שמות החלקות  מצוינים על תוויות הבקבוקים.
מרטין נעזר  בהרצאתו על יינותיו במפה גדולה ומפורטת בה סומנו כל הכרמים והחלקות.  מכל חלקה מתקבלים יינות ייחודיים בהתאם לסוג האדמה , הניקוז, גובה המקום וכו. היינות שונים לא רק בטעמם אלא אף במחירם. טעמנו למשל, יינות שעולים  בשערי היקב 13 יורו  או 40 יורו וגם כזה העולה 150 יורו.
מרטין הסביר לי שהמחיר נקבע על פי הביקוש העולמי. מחלקות מסוימות הביקוש ליין רב וכמות הייצור קטנה, דבר המעלה מאוד את מחיר היין.

התחלנו בטעימת יינות הפינו נואר האדומים,  רובם מבציר שנת 2002.  אודי קפלן, מנהל היקב המארח, פתח את הבקבוקים שעמדו בשורה ישרה על דוכן הבר ומזג את היינות לכוסות במקצוענות.

לכל היינות היה צבע אדום כהה וטעמי וניחוחות  פירות יער (לדעתי), אך ניכר הבדל גדול בין טעמי  יינות החלקות השונות.  ההפתעה הייתה שלדעת רוב הטועמים היו דווקא  חלק מהיינות הזולים יותר טובים מהיינות היקרים. היינות היו מאוזנים עם נטייה קלה לצד החומצי. הם לא הזכירו לי את טעמי הפינו נואר הישראלי, וידוע לכל שמגוון יינות זן זה בארץ הוא קטן יותר. ניתן לומר בהחלטיות שהצרפתים יותר עשירים בטעמם מאלה הישראלים. היה מעניין מאוד אם לכוסינו היה נמזג לצורך השוואה מיידית יין פינו נואר ישראלי של רמת הגולן, הרי גליל או תשבי  למשל. 

על השולחן הארוך היו  מבחר גבינות משובחות ופרוסות לחם טריות במגוון צבעים.

נגסתי בהם מדי פעם, ולגמתי מים כדי לדלל קצת את רמת האלכוהול שהלכה וגדלה בדמי.
הייננים הישראלים התעניינו בשיטות העבודה ביקב Domaine Jacques Prieur    וקיבלו תשובות מלאות ויסודיות.

בחלקו השני של הערב טעמנו 4 יינות שרדונה. היו אלה יינות מבצירי השנים 2000 עד 2002. אני אהבתי במיוחד את יין בציר 2000 בגלל הפירותיות שבו ורמת החומצה שהתאימה לאשר אוהב חיכי. לא אמרתי זאת בקול רם מפני ששמעתי שרוב היננים המקצועיים אהבו דווקא את זה שמבציר 2001 ועולה 28 יורו בשערי היקב. היה שם כזה מבציר 2001 העולה 150 יורו שדווקא לא זכה לתשבחות הגבוהות ביותר כפי שצריך היה לזכות לפי מחירו הגבוה ורמת נדירותו.

אני חייב לציין שקל מאוד היה לזהות ולחוש  שהיינות מיוצרים בצרפת (והם נחשבים לטובים) והם שונים,  לדעתי, מרוב יינות השרדונה הישראלים שהם בעלי ניחוחות וארומות  פירחוניות  ברמה גבוהה ונעימה יותר. (לא כל הישראלים...).