בן כפיר

אני לא יכול להגדיר בדייקנות מדוע אני כל כך אוהב לבקר שוב ושוב ביקב תשבי. אולי זה יונתן תשבי והשורשיות האיכרית שלו, אולי הסיבה היא גולן תשבי והצניעות, הביישנות ופשטות הליכותיו, אולי אלו היינות הטובים שהמשפחה הזו מכינה בזיכרון יעקב כבר עשרים שנה, אולי האירוח ביד נדיבה ובלב פתוח ואולי זה פשוט המכלול כולו.

תהא הסיבה אשר תהיה, ביקרתי שם שוב בחברתם של כחמישים אנשי תקשורת מהרדיו, הטלביזיה, העיתונות הכתובה ונציגי אתרי אינטרנט למיניהם באירוע מוקפד ומופק היטב לרגל השקת שלושה יינות נוספים בסדרת Estate.

הקהל הרב שהתקבץ בחדר הטעימות שמע מיונתן תשבי סקירה מרתקת של תולדות המשפחה, על הלבטים שלפני הקמת היקב ועל אירועים משמעותיים שחלו במשך עשרים שנות קיומו. היום יקב תשבי הוא היקב המשפחתי הפרטי הגדול בארץ ותפוקתו כתשע מאות אלף בקבוקי יין בשנה, כולם כשרים. כרבע מן התוצרת מיוצאת לחו"ל והשאר נמכר בארץ בחנויות יין מתמחות ומסעדות רבות. חלק קטן מאד משווק דרך רשתות השיווק הארציות.

את הנחית הטעימה נטל לידיו גולן שסיפר על ביקורו בניו זילנד משם הוא "ייבא" יינית צעירה שמחליפה את אסף פז. גולן גם יישם ביקב שבזכרון יעקב את שיטות הייננות שראה בניו זילנד להתססת היינות הלבנים של 2003 והתוצאה ניכרת מיד באיכות שנמזגה לכוסות.

את הערב פתחנו בתשבי אסטייט ריזלינג לבן 2003. 100% ענבי ריזלינג מכרם שבגוש עציון. יין קל, ארומטי לצריכה עכשווית. הענבים נסחטו, הופרדו מהקליפות והותססו במכלי נירוסטה במשך שלושה שבועות בטמפרטורה של 10 מעלות. זה היין שהכי פחות אהבתי מבין שלושת החדשים אך אין זה אומר שהוא יין לא טוב. השניים האחרים שנמזגו לכוסות היו טובים יותר.

היין השני תשבי אסטייט סובינון בלנק 2003. 100% ענבי סובינון בלנק משני כרמים שונים האחד בגבעת עדה והשני בכרם בן זמרה. תפוקת כל כרם הותססה במיכל נירוסטה נפרד באותה שיטה כמו בריזלינג. גולן השתמש בשני סוגי שמרים שונים והבלנד הסופי נתן תוצאה מענינת של כעשרת אלפים בקבוקי סובינון בלנק באיכות שכמותה לא הצליח היקב להפיק מאז 1998. אוסף הריחות המכה באף ממש מפתיע וגם הטעם עשיר ומעניין. למרות שליין חסרה חדות הוא אחד היינות שהכי אהבתי מסוג זה של ענב שנדמה כי לאחרונה הוא מציף אותנו מכל עבר. לא התאפקתי ורכשתי ארגז. יש לי הרושם שיין זה יככב אצלי הקיץ כ"יין הבית".

היין השלישי שהוגש לנו לטעימה לראשונה היה תשבי אסטייט פינו נואר 2003. 100% ענבי פינו נואר מכרם שבגוש עציון. יין צעיר וקל זה שהה חמישה חודשים בחביות עץ צרפתיות גדולות מהמקובל בנות 300 ליטר כל אחת. גולן אמנם אמר כשהציג את היין ש"העץ שבו הוא על יד היין ולא מעליו" אך למרות שהיין מוכן לשתיה כבר עכשיו אני חושב שהוא יהיה טעים עוד יותר בשעה שכל מרכיביו ישהו מספר חודשים יחד בבקבוק.

עם גמר הטעימה ישבנו לשולחנות האוכל שנערכו בחצר הפנימית מתחת לגפן המשתרגת. יחד עם רוח ערב קלילה הוגשה לשולחן המנה הראשונה של דג סלמון ברוטב מעט מעושן. טעימה אחת מן הדג שכנעה אותי להחליף את היין הלבן שבכוסי בפינו נואר החדש שזה עתה הוצג בפנינו. יין אדמדם זה היה בן לוויה הולם יותר למנת הדג כיוון שהבוקה העשיר והפרחוני של הסובינון בלנק כלל לא תאם את מכלול הטעמים של הרוטב.

השיחה סביב השולחנות קלחה בנושאים שונים תוך כדי תנועה בלתי פוסקת של הקהל אל בר הסלטים ואל הגריל העשיר והטעים שם פיקח אבשלום אטיאס על הבשרים. אחד הנושאים שעלו ליד השולחן היה עיצוב התוויות החדש. לי אישית מפריעה חוסר היציבות והיעדר הקביעות בכל ההיבטים של חיינו בארץ. מסעדות נפתחות ונסגרות עוד לפני שאני מספיק לבקר בהן, שפים נודדים ממסעדה למסעדה עוד לפני שהספיקו להתרגל לחום המטבח של המקום הקודם ויקבים שמעצבים כל הזמן את תוויות היין שלהם. אולי זו ההיסטוריה הקצרה שלנו כאן בארץ, אולי חוסר השקט הכללי אבל משום מה לא שמעתי ששטו מרגו החליף את תוויות היין שלו במאות השנים האחרונות. אולי כדאי לגלות גם ליקבים בארץ שטיב היין נמדד באיכות שבתוך הבקבוק ולא בעיצוב התוויות.

אל הקינוחים כבר הגענו מובסים. לקראת השעה 11 בלילה פרשו חלק מהמוזמנים שהגיעו בהסעה מתל אביב ואילו אנו המשכנו לשבת וליהנות מערב נעים בחברת משפחת תשבי. אילמלא חלק מאיתנו צריכים לקום לעיסוקיהם הבוקר הרי שהיינו ממשיכים לשבת שם עוד זמן רב.

לגלות לכם את האמת? אני כבר מצפה לאירוח הבא של תשבי.

מאי 2004