אבנר בן

אחר הצהרים, יוני 2004 , בשפלת יהודה. השמש מאירה, אך אינה שורפת מדי. מזג אויר ישראלי שנראה מתאים לשתיית יין. הגענו ליקב שורק במושב טל שחר. את פנינו הקבילו שורות ארוכות של הגפנים בכרם, ושורה ארוכה מאד של מכוניות החונות צמוד-צמוד. נחלצנו ממכוניתנו ועלינו אל מדשאה גדולה, הנפרשת בין הכרם לבין היקב. סביב-סביב עמדו שולחנות ועליהם מוצג היין לטעימה. מעבר למבני היקב הסתתרה לה מדשאה נוספת, מוצלת ע"י עצי פקאן ובה פרוסים כסאות נוח ופלסטיק – פינת חמד המאפשרת לפוש ולשוחח, בין כוסית לכוסית.

    נרשמנו, נטלנו כוסיות והתחלנו במלאכת הטעימה. תחילה טעמנו מיינות 2001 – מרלו "טל השחר" וקברנה סוביניון "טל השחר". זו הסדרה ה"פשוטה" של היקב, יינות ששהו בחביות בנות 3 שנים במשך כשנה. משם המשכנו לקברנה/מרלו 99 ספישל רזרב – יין שנותר מההשקה הקודמת וכמותו מצומצמת. זהו יין איכותי, הנמצא כעת בשיאו וניתן לשתיה מיידית או במשך השנתיים הקרובות. יש ביין איזון נאה בין 60% קברנה ל- 40% מרלו, היוצר יין מלא וטעים. היין אינו מסונן, כך שיתכן וישארו משקעים על דופן הבקבוק, אך אין בהם לפגוע באיכות היין או בטעמו.
    עשינו הפסקה קלה לטעום מעט מהלחם הכפרי והגבינות שנלוו אליו, וגם להאזין לדברי הברכה שנשאו יוסי וניר שחם. יוסי הזכיר את ההיסטוריה של היקב, שהיה בן חמשת יקבי הבוטיק הראשונים בארץ (מירון, מרגלית, צרעה, קסטל ושורק) וציין את הדרך הארוכה שעשה היקב מאז ועד היום. הוא ציין את העברת הבעלות ביקב מדור המייסדים לדור הבנים, כך שניר, היינן, הוא גם הבעלים והמנהל של היקב. ניר דיבר קצרות, וניכר היה בו שהוא נרגש. גם הוא וגם אביו לא ציפו למאות אורחים מפרגנים, שבילו את זמנם בנעימים, תוך טעימת יין טוב, שיחה קלה והשתלבות בנוף הנפלא של שפלת יהודה. קבוצת צעירים התגודדה סביב נגן גיטרה, ולא מעט משפחות שהגיעו עם ילדיהם חגגו בפיקניק מאולתר על הדשא.

   המשכנו במלאכת הטעימה ועברנו לחתני השמחה – יינות 2000 . פתחנו במרלו 2000 ספישל רזרב – 100% מרלו שהתיישן שנתיים בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקני ועוד למעלה בשנה בבקבוק. היין עדיין היה מעט סגור ונדרשו מספר דקות בכוס ע"מ לשחרר את טעמיו. יין זה יתפתח וישתבח לפחות עוד שנה בבקבוק לפני שיגיע לשיאו ולדעתי הוא תמורה טובה מאד למחיר (80 ש"ח בהשקה). מכאן עברנו ליין הדגל – קברנה סוביניון 2000 ספישל רזרב – יין ששהה 27 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות. זהו היין האחרון משנת 2000 היוצא לשוק, והוא אחד מהמשובחים בשנה זו, אם כי מחירו גבוה מעט לטעמי (160 ש"ח). ניכר היה בו שניר שחם שקד ועמל עליו ארוכות ואף יצר סדרה ממוספרת, כאילו אומר "כל בקבוק נושא את חותמי". היין עדיין סגור מאד, ולמרות שנמזג לדיקנטר טרם מזיגתו לכוסיות, ניכר בו שמי שחפץ לשתות אותו עכשיו, נדרש לחדרר אותו למעלה משעה. אין ספק שהיין ימשיך וישביח בבקבוק ויגיע לשיאו רק בעוד שלוש-ארבע שנים. היין רווי טנינים וטעמיו עדיין חבויים מתחתיהם, מחכים להתרככות הטנינים ע"מ להתגלות, אך גם כך הוא מגלה שההשקעה הרבה שהשקיע ניר שחם בהכנתו לא היתה לשוא.
 המשכנו להסתובב בין האורחים הרבים, פוגשים חברים רבים שבאו ממישור החוף. בין המשתתפים והמוזגים היו גם ייננים של יקבים נוספים משפלת יהודה, ביניהם בלט בצבעוניותו שוקי ישוב מיקב עגור השכן, שטרח לשבח את יין שורק כאילו היה שלו.
   סיימנו את הטעימה בלגימה מהיין דמוי הפורט, שהיקב השיק לפני כשנה שנתיים. יין מחוזק באלכוהול, ברמת מתיקות גבוהה, ואין נאה ממנו לסיים את הטעימה ולתת הרגשה של געגוע עוד לפני שיצאנו לדרכנו חזרה לגוש דן.

כה לחי ליקב שורק על היינות וההשקה.