מאת: שגיא קופר

לפני כמה זמן שלח לי אחד מסוכני חברות התעופה ידיעה לעיתונות שסיפרה כיצד החברה שהוא מייצג – קתאי פסיפיק – זכתה בכבוד גדול. מסתבר שיש בעולם מי שנותן נקודות עבור "מרתפי יינות מעופפים", ויותר מזה, יש גם חברות תעופה שמחזיקות מרתפים שכאלה. היה מדובר ברשימת יינות ששמותיהם ארוכים מכדי לפרט כאן (רשימות ארוכות יש פה, לא לדאוג), מלאים מינוחים ומונחים צרפתיים ובאופן כללי הם מסוג היינות ששומרים במרתפים מווסתי לחות וטמפרטורה של אספני יין עתירי ממון.

החלטתי לעשות מעשה ולברר מה קורה בסצנה המקומית שלנו. זכרתי במעומעם שלפני שנה, ואולי קצת יותר, הייתה איזושהי תחרות על בחירת יינות ישראליים למטוסי חברת התעופה הלאומית. מי בדיוק זכה כמובן שלא זכרתי, אז פניתי לאנשי יחסי הציבור של כל החברות, כולל הלאומית-הפרטית.

בינתיים ישבתי וניסיתי להיזכר מה שתיתי לאחרונה בטיסות שלי לחו"ל. אלה כבר היו לפני זמן רב למדי, אבל בכל זאת.

מה שזכרתי היה משהו מסדרת סלקטד של כרמל, אחר כך משהו מיקבי חברון, או משהו בסגנון הזה, ולאחרונה – בנימינה. ואולי בנימינה היה ב"ארקיע"?

לאחר כמה דקות צלצל הטלפון שלי, ובצד השני שאלו אותי בפליאה: "מה זאת אומרת איזה יין אנחנו מגישים?"

נזהרתי בדברי, לא להשתמש בביטוי "רשימת יינות". "נו, אמרתי, מה אתם מגישים לנוסעים. יין עם הארוחה."

"אני לא יודעת," אמר הקול בצד השני, "אבל אני מוכנה לברר."

ובכן בארקיע מגישים דלתון - במחלקות העסקים -  קברנה סוביניון או מרלו או שרדונה מסדרת רזרב, ובמחלקות התיירים - כנען אדום/לבן. בנוסף מגישים יינות של בנימינה: יין אדום – מרלו, יין לבן - אמרלד ריזלינג.

היינות באל על נבחרו בשנת 2003, והשמועות אומרות שהדברים עומדים להשתנות בקרוב. שם מגישים מגוון גדול למדי של יינות ישראליים במחלקת העסקים, ואילו במחלקת התיירים, באופן די מוזר, המבחר דל ללא פרופורציה: יין אדום (מרלו)  ויין לבן (אמרלד ריזלינג) של יקבי בנימינה, בבקבוקים אישיים.

הרשימה שנבחרה בשנת 2003 בודאי עודכנה מאז, לפחות בכל מה שקשור בשנות בציר של היינות הלבנים:

במח' עסקים: יינות אדומים כמו ‏מרלו ירדן 2001 של יקבי רמת הגולן, ‏מרלו פרייבט קולקשן 2003 של כרמל מזרחי, קברנה סוביניון 1999 מרום גליל של יקבי סגל (מפתיע, האחרון).

יינות לבנים: ‏שרדונה 2004 של יקב הרי גליל, ‏אמרלד ריזלינג "ישראלי" 2004 של יקבי אפרת.

יין מבעבע: ‏בלאן דה בלאן ירדן של יקבי רמת הגולן. יין קינוח: ‏מוסקט ספיישל רזרב של יקבי בנימינה.

במח' פלטינום (המחלקה קיימת בטיסות ארוכות טווח לניו יורק, בנגקוק, הונג קונג וטורונטו) – היינות זהים לאילו המוגשים במח' עסקים, ויש יין נוסף שהוא ‏קברנה סוביניון 2001 של רקנאטי.
בראשונה מציעים יראון 2001, מרלו תבור אדמה 2003 של יקבי תבור, ‏קברנה סוביניון ירדן 2001 של יקבי רמת הגולן, ‏קברנה סוביניון רזרב 2001 של יקב דלתון, סוביניון בלאן 2002 של יקבי ברקן, ‏שרדונה מרום גליל 2001 של יקב סגל, ‏ריזלינג לבן גמלא 2004 של יקבי רמת הגולן, ‏בלאן דה בלאן ירדן של יקבי רמת הגולן, הייטסוויין ירדן 2002 של יקבי רמת הגולן וכד'.

ובישראייר? שם שולטים יקבי רמת הגולן שלטון ללא עוררין: בטיסות הארוכות – ניו יורק ובנגקוק – שרדונה גמלא, הר חרמון אדום, גמלא קברנה סוביניון או מרלו. הבלאן דה בלאן מוגש גם הוא בעסקים. במחלקת תיירים מסתפקים הנוסעים בשיאון לבן או אדום.

שגרתי? מוכר? לא בדיוק מלא יצירתיות אנולוגית?

אפשר להסכים, למרות שכמה מהיינות בהחלט טובים, אבל אל על וחברותיה הן לא קתאי פסיפיק, למרות שכולן חברות פרטיות. האילוצים שעומדים בפני מי שבוחרים את היינות לטיסות הם לא פשוטים: מחיר, אפשרויות אריזה שונות (בקבוקים אישיים) ודרישות כשרות, הם מעבר לכל. ברור שיקב שמספק יין לחברת תעופה יהיה חייב להיות מסוגל לספק כמויות גדולות יחסית של בקבוקים, כולם עד אחד – כשרים.

למרות זאת, המבחר של יינות בוטיק כשרים הוא כבר די גדול. היה יכול להיות נחמד אם חברות התעופה שלנו היו יכולות להיות פלטפורמה לחשיפת יינות בוטיק ישראליים, או יינות שאי אפשר למצוא אותם בהכרח בחנויות יין בארצות הברית. תארו לכם שמדי פעם הייתה יוצאת חברת תעופה זאת או אחרת במבצע חשיפה ליינות שכאלה, כחלק ממאמץ מאורגן, לאו דווקא מסחרי. אולי היה נכון להפנות חלק מתקציב קידום היצוא (כשיהיה) לדברים מסוג זה. הצרה היא שבהיקפיי הייצור של יקבי הבוטיק הכשרים שלנו, מלאי היין, אפילו למחלקת עסקים, היה מסתיים כבר בטיסה חזור, כנראה.

אפריל 2006