אבי הלוי

מושב שחר הנמצא בחבל לכיש, לא הרחק מקריית גת, התברך בשני יקבים המספקים לחובבי היין בארץ מספר לא קטן של יינות איכותיים. לאחרונה ניתנה הזדמנות לחובבי היין הישראלי להיפגש עם אנשי שני היקבים ולטעום את יינותיהם.

יקב רמים ערך אירוע השקה וטעימה ליינותיו החדשים, במרכז המבקרים שלו ביקב שבמושב שחר.
אנשי יקב לה טרה פרומסה העמיסו את יינותיהם על רכבם והצפינו עימם לחנות יין ישראלי שברמת החיל, בת"א, שם הם הוצגו לקהל שוחרי היין.

ניצלתי את ההזמנות והשתתפתי בשני אירועי הטעימה:

 יינות חדשים ביקב רמים

יום שישי, תחילת יולי 2004, כבר כמעט צהרים ואני בדרכי למושב שחר, שנמצא בחבל לכיש, אי שם בין קריית גת לאשקלון. זהו הסופשבוע השני שהיקב פתוח למבקרים לרגל השקת היינות החדשים של היקב. הדרך עוברת בין שדות ירוקים שבקרוב יצהיבו ושלטים שהוכנו מבעוד מועד כוונו את דרכם של הבאים אל המושב ובהמשך אל אזור החממות שם ממוקם יקב רמים.

מחוץ ליקב קידמה את פנינו שמשיה ירוקה שהצלה על 'תחנת הקליטה והרישום' של הבאים. טלי, אשתו של ניצן שהוא היינן ומבעלי היקב, מוקפת בארבעת ילדיהם החביבים רשמה את הבאים למועדון הלקוחות של היקב, גבתה 25 שקלים, ונתנה לכל מבקר כוס שתשמש אותו בטעימה. מי שקנה יין אח"כ קיבל זיכוי בגובה התשלום הנ"ל.

היקב ומרכז המבקרים שוכנים בשני מבנים שביניהם חצר קטנה ומטופחת. ביקב לא ניתן היה לבקר הפעם כדי שלא תהיה פגיעה בכשרות היין (יינות יקב רמים משנת בציר 2003 ואילך הם כשרים) אך השהייה במרכז המבקרים המושקע הייתה חוויה שלעצמה. באולם יפהפה שקירותיו צבועים בצבע כתום, פוזרו ספות ישיבה מעץ מרופדות בכריות ישיבה. נורות נסתרות הפיצו אור כתום והמזגנים פעלו בעוצמה. בדלפק הטעימה עמד דורון אהרון, מנהל השיווק והציע לנו את יינות ההשקה שעליהם עוד נדבר בהמשך.

נערות חינניות בלבוש מסורתי סבבו בין האורחים והציעו מטעמים קוצ'יניים ממטבחה של בושמת אליהו, בת המשפחה, שמנהלת עסק של קייטרינג ואירוח קוצ'יני מסורתי. היו שם ריבועי פשטידת אורז וקוקוס, עיגולי לחם אורז עם תבשיל עדשים צהובות, קרקרים מקמח חומוס ועליהם תבשיל תפוחי אדמה עם גרגרי חרדל, קציצות תפוחי אדמה, קציצות ירק ועוד כל מיני מאכלים צבעוניים וטעימים.

את הטעימה פתחתי ביובל 2002. זהו בלנד קברנה מרלו (כמעט חצי חצי) בעל צבע אדום-סגול וריח פירות בשלים. היין שהה בחביות עץ במשך 15 חודשים והוא מכיל 14% אלכוהול. גם יובל 2001 היה שם אך את הצעיר אהבתי יותר. היין די מוכן לשתיה ומתאים למאכלים קלים יחסית. נהניתי ממנו בלווית לחם כפרי וגבינות משק שהוצעו לקהל באחת מפינות האולם.

ניצן הסתובב בין האורחים כאורח בעצמו. ניכר היה בו שהוא די נבוך מהחשיפה והפרסום להם זוכה היקב שאותו הוא מטפח מזה חמש שנים. מדי פעם התגודדו סביבו כמה אורחים וקיבלו הסבר על היקב ויינותיו. ניצן, שהוא הוא ד"ר בכימיה פיזיקלית וביו טכנולוגיה, הסביר לי מאוחר יותר על תהליך שפיתח לייצור יין קרח. תהליך זה מחקה את מה שקורה בטבע אך בפרק זמן הרבה יותר קצר. נחזור לנושא זה לכשנגיע אל יינות הקינוח.

היין הבא שטעמתי היה המרלו 2002. 100% מרלו מענבים שגדלו בכרם השיך ליקב ונמצא בגליל העליון, ברכס רמים. שם היקב "רמים", אגב, הוא שילוב של זיכרון לבן הדוד רחמים ז"ל שנטע את הכרם בצפון (רחמים ללא הח') וכן על שם רכס רמים שם ממוקם הכרם. המרלו 2002 הוא בעל 13.5% אלכוהול, שהה 15 חודשים בחביות עץ הונגרי (ניצן מצא שעץ זה מתאים לסגנון העשייה של היין הרצוי לו), והוא רך ונעים לשתייה. המרלו 2000 לעומתו הוא הרבה יותר מלא ובוגר. יש לו שילוב מצויין של פרי, עץ, גוף מלא וטאנינים נעימים. יין מעולה שמתאים, לדעתי, למאכלים עשירים כמו בשרים או דגים ברטבים.

בטעימה הוצעו כמה יינות נוספים כגון, קברנה סוביניון 2001, מרלו 2001 וקברנה רזרבד 2002 שיצא רק בעוד כחצי שנה ונמכר בטעימה במכירה עתידית. עקב החום הכבד המצפה בחוץ והצורך לנהוג הגבלתי את כמות היין שטעמתי ודילגתי הישר אל יין הקינוח. היו שם שלושה סוגים שמכולם אהבתי את יין הקרח שרדונה 2003.הוא הזכיר לי יותר מכל את יינות הקינוח מסוג "אייס ויין" המיוצרים בקנדה ובגרמניה, מכיוון שהיו בו אותם פירותיות ומתיקות רעננים המוכרים למי שאוהב יינות מסוג זה. ליין הקרח העשוי קברנה פרנק, שגם הוא הוצע לטעימה, יש גם צבע אטרקטיבי (בשר העינב קברנה פרנק הוא ורדרד) המזכיר בצבעו את יין הרוזה.

בטבע, מסביר ניצן, כאשר הענבים קופאים ומפשירים במחזוריות יומית נהרסת הרקמה של העינב ומתחילים להיווצר גבישי קרח העשויים ממים טהורים. גבישים אלו מביאים לכך שבעינב נוצר תירוש מרוכז בעל תכולת סוכר גבוהה שאינו קופא. בעת מעיכת הענבים ניפרד התירוש המרוכז מהקרח הקפוא והוא אשר מותסס ומשמש להכנת יין הקרח. ביקב רמים מחקים את התהליך הזה באופן מואץ (שבוע במקום חודשיים) ומקבלים תירוש פירותי מאוד שלא מאבד מאומה מהארומות האצורות בפרי. תהליך זה פותח ע"י ניצן והוא ייחודי ליקב רמים.

הזמנתי שישיית בקבוקוני שרדונה קרח בקנייה עתידית ויצאתי אל מכוניתי הלוהטת שחנתה ליד היקב. בדרך הביתה חשבתי על נפלאות הטכנולוגיה שהגיעה גם אל עולם היין. יושב לו יינן בחום הישראלי הכבד ומייצר יין קרח כמו בקנדה ובגרמניה. שיהיה לך בהצלחה, ניצן.

           לה טרה פרומסה ב"יין ישראלי"

הקיץ הביא עמו שפע אירועים לחובבי היין. לוח יולי עמוס טעימות, השקות, הרצאות ייננים, ביקורים ביקבים ועוד ועוד. אחד האירועים התקיים דווקא בשקט, כמעט בהיחבא, בחנות 'יין ישראלי' באחד מימי אמצע יולי 2004. היה זה ערב פתוח עם אירית וסנדרו אנשי יקב 'לה טרה פרומסה'.

את אירית וסנדרו כמעט שאין צורך להציג. ובכל זאת, למי שלא יודע: הוא שף ויינן איטלקי, נצר למשפחת פלגריני, והיא בת מושב שחר שבחבל לכיש. הגורל הפגיש את השניים ואנו זכינו בזוג מאושר המייצר יינות ומכין ארוחות גורמה. ליקב הקטן שבבעלותם הם קוראים 'לה טרה פרומסה' שפירושו באיטלקית 'הארץ המובטחת'.

כיאה לצמד המארח זוגות רומנטיים לארוחה ביקב, גם כאן קיבלו אירית וסנדרו את פני הבאים ליד שולחן ערוך באופן מאוד אסתטי. נרות דולקים, צלחות לבנות עם מפיות כחולות, סלסילות לחם כפרי, גבינות, ירקות, זיתים, שמן זית ו... כמעט שכחתי – יין. שלושה סוגי יינות הוצעו הערב לטעימה: אמרלד ריזלינג יבש 2003, קברנה סוביניון 2001 ורובינו רזרבה 2001.

הגעתי לאירוע עם חבר ופתחנו את הטעימה באמרלד ריזלינג 2003 יבש. יין זה היווה, לגבי לפחות, הפתעה מעניינת ונהניתי ממנו מאוד. אין שום דמיון בינו לבין האמרלד ריזלינג החצי יבש המוכר לכל חובב יין מתחיל כיוון שאין בו מתיקות לחלוטין. טעמנו אותו קר מאוד ולטעמי הוא מתאים ללוות פירות ים ברטבים על בסיס שמנת. סנדרו סיפר שהוא מוסיף ליין זה קמפרי ומכין קוקטיל בסגנון 'קיר' , נשמע מסקרן.

אירית סיפרה לי על הארוחות שסנדרו והיא מארגנים לפי הזמנה. זה יכול להיות ארוחה לזוג שניתן לקבל בחדר החביות הקטן של היקב או בבית הלקוח ועד ארוחות לקבוצות גדולות הנעשות בכל מקום שאליו יוזמנו. סנדרו, שהיה בעל מסעדה באיטליה, מכין מאכלים מסוגים שונים ואם לשפוט לפי תיאוריו של ישראל פרקר שהתארח לאחרונה אצל השניים (ראה הכתבה "יינן שהוא גם שף" באתר זה) מדובר במאכלי גורמה מצוינים.

היין השני שטעמנו היה הקברנה סוביניון 2001. זהו יין בצבע אדום ארגמני מעודן יחסית והוא מאוד מוכן לשתייה. סנדרו ממליץ לשתות יין זה בכיף אפילו ללא אוכל. ואילו אני שלא שותה בלי לאכול... הייתי מצרף לו פאסטה עם רוטב עגבניות, שמן זית ובזיליקום.

היין השלישי היה רובינו רזרבה 2001.. להערכתי זהו היין הטוב של היקב. מדובר בבלנד של 60% קברנה ו- 40% מרלו. יין זה יותר תוקפני (במובן החיובי) ומודגש מהיין הקודם שטעמנו. יש צורך לתת לו להיפתח בכוס  זמן מה לפני שלוגמים מן היין, אבל ההמתנה משתלמת. צבע היין אדום סגול, באף חשים היטב בריחות פירותיים ובטעימה מקבלים יין אלגנטי וידידותי. יין זה הייתי מצרף למנה עיקרית טעימה, משהו שסנדרו יודע להכין היטב, כמו נתחי אנטריקוט צלויים במחבת עם פטריות (שוב, ראה הכתבה הנ"ל).

ערב קצר ונעים בילינו עם אירית וסנדרו פלגריני ונפרדנו מהם לשלום. בדרכי הביתה פנטזתי על ארוחת הטעימות שבכוונתי לארגן לעצמי ולחברי חובבי היין  שבה נשלב את מאכליו של סנדרו עם יינותיו.