קטגוריות:
| >> הכל מכל » יינות סמוקים ב"איש הענבים" | |
ישראל פרקר שבת בצהרים, הייתה מועד מצוין בשבילי להגיע שוב לבית "איש הענבים" ביפו וליהנות מטעימת יינות ישראלים במסגרת הבית הפתוח שנערך במקום. שני נושאים עניינו אותי שם, היינות שזכו בתחרות אשכול הזהב ויינות ישראלים סמוקים, כלומר אדמדמים, שיצאו לאחרונה מהיקבים. לאחרונה מתגבר הטרנד של יינות הרוזה ועניין אותי לדעת מה בעצם מסתתר כאן ולמה זה קורה. "אנחנו במדינה חמה וגם מדינה המראה ניצני בגרות ויציבות בעשיית יין". פתח חיים את נאומו המסוגנן כהלכה כאילו שהוא נואם בפני אולם מלא מפה לפה בחובבי יין סקרניים.( לצידו, דרך אגב,ישבתי רק אני...) "השנה יצאו לשוק יינות סמוקים מרהיבים מיקבי ישראל. הרי גליל, שאטו גולן, שמכר את כל הרוזה שלו למסעדת מול ים, דלתון, בן חיים וויתקין שמכר את היין למנטה ריי בת"א. אפילו יקב קלו דה גת ייצר בצורה ניסיונית יין סמוק. ריבוי היקבים בארץ גורם לאחדים מהם להכניס טרנדים חדשים לשוק. כדאי לציין שגם בתערוכת היין הבינלאומית וינאיטלי שננעלה לאחרונה, אחד הדברים הייחודיים והבולטים היה נושא היינות הסמוקים. על החולצה שארגון הטועמים האיטלקי חילק היה כתוב בגדול I DRINK PINK, אני שותה ורוד. כלומר, המגמה העולמית הגיע כמו שאר המגמות גם לארץ. הידע לייצר יינות סמוקים תמיד היה קיים, אולם הקהל נירתע מהם כי חשש שאלה יינות מדרגה ירודה. כיום מגיעות דרישות ממסעדות לקבל יינות איכותיים כיפיים, אביביים, הטעימים לשתייה בצעירותם. הדרישה ילדה באופן טבעי את יינות הרוזה האדמדמים. אלה יינות נפלאים לקיץ, מרווים ומיוחדים, אותם חייבים ללגום מצוננים כיאות בטמפרטורה 8-10 מעלות. לא היו תאומים בין היקבים לצאת דווקא השנה במבול יינות רוזה. פשוט קימת חזרה בעולם לעולם הורוד. אנחנו נחשפים לאחרונה לתיירות מבורכת מצרפת. הצרפתים שותים הרבה יינות סמוקים בשהותם בחופים החמים. הם צרכנים נלהבים לרוזה הישראלי במסעדות. גם זה נתן דחיפה להתעניינות המסעדנים ביינות הרוזה. מחירי היינות לא גבוהים והם נעים בין 30 ש"ח ל45 ש"ח. " טעמתי בסקרנות את כל חמשת היינות שהוצגו ב"איש הענבים". לא היה אחד שדמה למשנהו בטעמו, ניחוחותיו, חמיצותו ומתיקותו. אני (כלומר, החיך והאף שלי) אהבתי יותר מכולם את זה של יקב דלתון. חשתי מיד שזהו יין חצי יבש המאופיין בניחוח ורדים ותות שדה. החומציות הייתה מאוזנת ולא בולטת, וזה בדיוק הטעם האהוב עלי. כיף לשתות יין כזה שהוא קר מאוד ולהתענג בימי הקיץ החמים. מהיינות הסמוקים עברתי בצורה חדה ליינות שזכו במקומות הראשונים בתחרות אשכול הזהב. שוב גלשתי לשיחה עם חיים גן, והפעם בנושא יינות התחרות: "לדעתי טעמתי את היין הלבן הישראלי הטוב ביותר שטעמתי עד כה. זהו הסוביניון בלאן עמק האלה 2004 . הוא נקודת ייחוס מדהימה ליינות אחרים." התלהב חיים והחל לשפוע תאורים עוצמתיים פירותיים ומנרלים על היין. "יקב אפרת היה הפתעה נוספת עבורי" אמר חיים "היקב שהיה ידוע ביינות הכשרים המבושלים שלו התגלה שעלה הרבה מדרגות וייצר יינות משובחים המשתווים ליינות משובחים של יקבים אחרים. היה מאוד מפתיע לשתות את יינותיו ולהיווכח שגם הטועמים דירגו אותם גבוה בתחרות. לשורת הפתעות נוסף גם יקב הבוטיק רות הממוקם במושב כפר רות. היינן הצעיר טל מאור שרק בשנה שעברה סיים קורס לעשיית יין, גידל ענבים משובחים וייצר מהם יינות בשלים וטובים עם חמיצות לא גבוהה ופירותיות. אך חייבים לזכור שהיינות נבחרו כטובים מבין כל יינות הבוטיק ששלחו יינותיהם לתחרות, ולצערם של רבים, יקבים לא מעטים החליטו לא לשלוח יינותיהם לתחרות או מסיבה כלכלית או שאולי פחדו שלא יזכו בפרסים ראשונים..." "מה דעתך על יינות יקב יתיר?" ניסיתי להקשות על חיים שלא היה צריך לחשוב הרבה כדי לענות בשטף: "ביתיר היין הוא סכיזופרני. אם נמפה בצורה גסה עולם חדש וישן היין הוא לא זה ולא זה. הוא מונח בין שני העולמות. היין נתן טעמי פרי מובהקים ועוצמות חזקות ומסורתיות. זהו יין מסקרן ומעניין. החומציות בו יותר גבוהה, ויש פחות סוכר שיורי, הטאנינים עוצמתים. קיימת כאן מצוינות של טיפוח כרם ווינפיקציה מעולה של היינן ערן גולדווסר. הוא עשה עבודה נפלאה." משבח חיים כדרכו. והתוצאות של צוות הטועמים בצורה עיוורת מדברות בעד עצמן. טעמתי מדגם מהיינות הזוכים. את חלקם אהבתי יותר ואת חלקם פחות (בלשון המעטה). ומה שנותר הוא לקוות שבתחרות הבאה יותר יקבים ויינות ישתתפו בתחרות חשובה זו ויוכיחו לכולם שאנחנו על המפה וחזק. לחיים, לחיי היין הישראלי. אפריל 2005 |
