ישראל פרקר

אי מייל קצר ומפתיע קיבלתי השבוע, כתוב בשפה האנגלית. "אנחנו מערוץ הטלביזיה CNN  בתורכיה, ואנו עושים כתבה על יין ישראלי ומסורת. האם נוכל להיפגש אתך ולשמוע סיפורים על יקבי ישראל, מסורת, ומהו בעצם יין השבת.... שמענו שאצל היהודים היין עתיק כמו התנ"ך...."
עשרים וארבע שעות לאחר מכן, הפך סלון ביתי בראשל"צ, לכעין אולפן טלביזיה קטן. השולחן הוזז. במקומו הוצבו פרוז'קטורים  שהאירו באור חזק מכיוונים שונים, מצלמת טלביזיה גדולה הוצבה על כנה, נמתחו כבלי המיקרופונים, כמה מילים לניסיון, והעסק התחיל, כולו בשפה האנגלית.
      
כתבת התחנה, המסקרת את אירועי אזורנו ובקיאה בהם היטב, התיישבה מולי. היא סיפרה  לי שלא מזמן חזרה ממספר שבועות בעיראק ובאירן, וכעת היא מתגוררת בירושלים,  כשמשימתה הנוכחית היא  לספר על היין הישראלי והבירה הפלשתינאית (בירה טייבה -  יש כזאת).
סיפרתי לה על היין והמסורת היהודית, על ההיסטוריה של היין בארץ, על היקבים הגדולים והקטנים בישראל, על יינות כשרים וכאלה שלא. היא התעניינה על המתרחש בנושא ייצוא יינות ישראל, ומהו יין לקידוש. סיפרתי גם על ההתפתחות הגדולה שחלה בענף היין בשנים האחרונות בארצנו,  והסברתי מהם בעצם יקבי הבוטיק בארץ ומה גורם לכל כך אנשים להקים אותם.
הסיפורים זרמו בשטף וגם השאלות הגיעו בקצב מהיר. הכנתי סביבי כתפאורה מספר בקבוקי יין מיקבים שונים, גדולים וקטנים, נציגי צפון הארץ, מרכזה ואף דרומה. מדי פעם שלפתי בקבוק אחר ממקומו וסיפרתי את סיפור היין והיקב שמאחוריו, תוך הדגשה על יינות כשרים ואלה שאינם כשרים.
הביקור הבא של הצוות יהיה ביקב שאטו גולן המייצג עבורם יקב בוטיק גדול.
לאחר השיחה מזגתי לכוסיות הצוות יין אדום שלדעתי מייצג נאמנה את היין הישראלי. האורחים שתו, שיבחו, ואפילו נהנו מהכוסית השניה שמילאתי להם.
אשתי ואני שוחחנו עם הכתבת, BRUCHEN, לאחר הראיון, וחשנו איזו שגרירה טובה היא לארצנו. הצלם צילם באותה עת תמונות מספרים על יקבי ישראל  ועתיקותיה, הקשורות לייצור היין, שישולבו בכתבה.
הכתבה תשודר בתורכיה ביום שישי הבא בערוץ CNN , ואני בטוח שאחרי השידור יתווספו עוד הרבה מאוד אנשים בחו"ל לאלה שכבר יודעים  שגם בישראל  יש למעלה מ100 יקבים בהם מייצרים  לא מעט  יין,  שרובו יין איכותי, הזוכה אף במדליות וציונים לשבח בתחרויות יין חשובות ברחבי העולם.

לחיים, לחיי היין הישראלי בעולם כולו.

פברואר 2004