קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » יקב הגאראג' הקטן והחזון הגדול של דן מרציפר | |
דן מרציפר, חבר קיבוץ אור-הנר, עלה מארגנטינה ב – 1973 ועסק במקצועו: הוא היה פרדסן. דן, כך ניכר, הוא איש יצירתי , אוהב אדמה ואוהב אמנות ורואה בגידול וטיפוח כל שתיל וצמח שילוב של השניים. עוד אהבות לו, לדן; אלו ניצבות בראש סדרי העדיפויות שלו: המשפחה – אשתו עופרה וחמשת ילדיהם - החברים, מפעל "אורניט", אוכל ו...יין. שנים לאחר עלותו ארצה, חזר דן לארגנטינה בשליחות המדינה. שם גם העמיקה אהבתו ליין, ועימה התובנה, שעמוק בתוכו מפעפעת כבר שנים שאיפה כמוסה,: רצון לחבר בין אהבת היין וכשרון היצירה. מזה מספר שנים משמש דן מנכ"ל מפעל "אורניט" – מפעל לייצור ניטים (מסמרות) של קיבוץ אור-הנר – מפעל רווחי מאד, אחד משלושת המפעלים הגדולים בעולם, בתחום זה. תוצרת המפעל מיועדת בעיקר לייצוא, ואורחים מחו"ל מגיעים מדי פעם לפגישות עסקים ב"אורניט". לא אחת מביא עמו אורח בקבוק יין משובח לדן, כי חיבתו של דן ליין - ידועה. נסיעותיו של דן לחו"ל, במסגרת עסקיו, הוסיפו עוד נדבך לחשיפתו לעולם היין. אף שעבודתו תובענית – ניהול כללי של מפעל – לא זנח דן את הפן היצירתי שבו. הוא עוסק בציור ובעיקר בפיסול ואת יצירותיו/פסליו ניתן למצוא הן בחצר ביתו, הן בכניסה למשרדו (פסל עשוי ניטים ושמו "להחיות את האדם") והן בחצר המפעל. לפני שבע שנים עברה משפחת מרציפר לבית אחר בקיבוץ. בית פינתי, בשורה הקיצונית, הניצב על גבעת כורכר. הבית הזה חולל שינוי בחיי דן ובחיי המשפחה כולה: בחצר הבית, לצד עצי שקד, חרוב, זית ותאנה בני עשרות שנים, מצא דן גם מספר גפנים ותיקות. נראה כי לפני עשרות שנים היה כאן בוסתן. הטרסות הן עדות לחקלאות שהייתה בעבר במקום זה. המחשבה, שהנה בבעלותו כרם שיניב ענבים, ומהם יוכל לעשות יין, הלהיבה את דמיונו של דן. מאחר שגידול וטיפוח של עצי פרי לא היו זרים לו – כאמור היה בעברו פרדסן – החל אוסף מידע על גפן ויין, מפה ומשם, ובשנת 1998 הוא עשה ממאה קילו ענבים, שהניבו הגפנים העתיקות שבחצר ביתו, את היין הראשון שלו. אך היין הראשון - כך מעיד דן - לא הצליח. אלה היו באושים. ללמדך שהדברים אינם כה פשוטים. ידיו של דן לא נרפו. הוא הבין שעל מנת להצליח, עליו ללמוד לעומקו את נושא גידול הגפן ולחקור ולהבין היכן טעה בעשיית היין, כדי לתקן את השגיאות. כאן המקום להוסיף, שדן הוא בוגר החוג לכלכלה וניתוחים ומחקר אינם זרים לו, כלל ועיקר. דן החל לטפל בטרסות: הוא הביא אדמת טרה-רוסה - עודפים שנשרו מהגזר, שמגדל הקיבוץ - וכיסה את הכורכר. קבל ממכר, בעל משתלה מישוב סמוך, מספר שתילים של גפן, ונטע אותם. בבדיחות הדעת הוא נזכר שהוא בקש מן המכר זן אדום והמכר נתן לו – חינם אין כסף –זן שלא הכיר עד לאותה עת - ויונייה. כשחזר הביתה חיפש חומר על זן זה, החל ללמוד אותו, והתחוור לו שמדובר בענבים לבנים ולא אדומים. זה קוריוז אחד מיני רבים המלווים את התפתחות הכרם של דן, השונה בתכלית השינוי מכרמים אחרים שאני מכירה. הכניסה לכרם של דן היא דרך שער גפנים מזן שיראז. בכרם מספר שורות גפנים: שורה של מרלו, 3 שורות של ויונייה, 2 שורות שיראז, שוב שורה של מרלו ושוב שיראז ולבסוף קברנה סוביניון. (מאז התרשים ניטעו מספר שתילים נוספים). את כל השתילים קבל. אף שתיל לא קנה. הכרם נטוע בסמוך לבית. בין הכרם לבין הבית, מתחת לעץ השקד עומד שולחן עץ גדול ומסביבו כסאות מפלסטיק. הפלסטיק הוא העדות היחידה לעידן המודרני. כי כשהסבנו לשולחן בתוך הבוסתן הירוק היפה הזה, יכולתי בנקל לדמות שאני מצויה בתקופה אחרת לגמרי. החל משנת 2000 סיפר דן, היין שהוא מכין הוא יין טוב. בני משפחתו וחבריו נהנים לשתות אותו והוא משמש בן לוויה הולם לבשרים על האש ובעיקר האסאדו שהם מכינים במפגשיהם החברתיים. היכן אתה עושה את היין? אני שואלת את דן. כי כשהבטתי מסביבי לא ראיתי כל עדות ליקב. דן לוקח אותנו אל המקלט, עליו צייר ענבים ובקבוק יין (קיאנטי?). כאן היקב. מקלט הוא שטח ציבורי, אני מקשה. המקלט היה מוזנח וללא שימוש, בטרם התחלתי לשפץ אותו. הוא היה מוצף מים בגובה כמה עשרות סנטימטרים. ניקיתי אותו, צבעתי את הרצפה והפכתי את המקלט למקום שנעים להיכנס אליו. אנו יורדים למקלט. עם פתיחת הדלת, נגלה לעינינו חלל אסתטי, נקי ומטופח, רב תכליתי: מרתף חביות (2 חביות של בחדר קטנטן נוסף מאוחסנים הדמיג'אנים, המיכלים, האמבט, עליו משטח מחורר, בו נעשית דריכת הענבים. כן, כן, דריכת ענבים ברגליים, כמו שדרכו ענבים בימים ההם. ואל תחשבו שזה קל, אומר דן, לדרוך ענבים. דן שולף בקבוק מאוספו הפרטי ובהינף טוש הוא מצייר, בצבע כסף, על הבקבוק את התווית. הוא מזמין אותנו לביתו כדי שנשב במרפסת.. הבית הוא הקיצוני שבקיבוץ והנוף הנשקף מן המרפסת הוא נוף יפה ושלו של שדות הקיבוץ. השעה שש לפנות ערב. האור בשעה הזו הוא אור רך ונעים. ציפורים מצייצות ומנתרות מעץ לעץ, מתכוננות ללינת הלילה. איזו פסטורליה, אני חושבת. באיזו קלות אנו מתנתקים מהגיאוגרפיה ומהאקטואליה. דן פותח את בקבוק היין - בלנד 70% מרלו ו – 30% שיראז. עירוב של בציר 2003 ו-. 2004 היין בועט. מבקש שנמתין. מזגנו היין לכוסות לחידרור מואץ – בינתיים מצטרפות אלינו עופרה, אשתו של דן ושיר הבת הקטנה. המשפחה היא העוגן, אנו מרגישים. (דן שואל מדי פעם אם בתו החיילת צלצלה ואם עליו לנסוע לאסוף אותה במכוניתו) זה מקור הכוח של דן. אנו מרימים כוס לחיי יקב דן ולחיי משפחת מרציפר.. לאחר המתנה, אותה אני מנצלת לשיחת היכרות, אנו חוזרים אל היין. הוא פירותי עם חומציות גבוהה,. יין שתי, צלול ויפה עם גוף קל. לא יפלא, איפוא, שדן סיפר לנו על התאמתו המושלמת של היין לבשר שהוא מכין. בנוסף לבלנג דן עושה יין זני מהזנים שהוא מגדל. טעמנו מן הויונייה, שלמרות שנפתח כבר לפני מספר ימים, לדברי דן, הוא הצליח לשמור על פריכות ועל מאפייני הזן. ובכמה אתה מוכרים את היין? אני שואלת היין אינו למכירה, עונה דן, הוא נועד לצרכים אישיים, לחלוקה לחברים, לאורחים שלי מחו"ל ולטעימה כאן במקום. ומה התכניות שלך לעתיד? אני שואלת את דן. האם אתה מתעתד להגדיל את התפוקה? להפוך ליקב גדול יותר? ליקב בוטיק? ליקב מסחרי? למכור את היין שאתה עושה כאן? לא, עונה דן. אני לא עושה את היין למכירה אלא להנאה שלי, של משפחתי ושל חברי. לו ראית את המשפחה והחברים בעת הבציר ובמהלך דריכת הענבים, את השמחה, את התלהבות, היית רואה שבשבילי זה הוא העיקר. יש לי חזון, אומר דן. הייתי רוצה לקבץ 100 – 50 אנשים, אם אפשר יותר, שיקימו יקבי גאראג' כמו שלי. אני קורא לכל אדם - אם זה בקיבוץ או במושב - שיש לו שטח אדמה, ולו הקטן ביותר, אפילו 0.1 או 0.2 דונם, לטעת גפנים, ולטפח כרם קטן. אצלי, למשל, הכרם משתרע על 0.4 דונם, ואני מכיר כל גפן באופן אישי. כמעט כל אשכול ענבים. ללוות את התפתחות הגפן מיום הנטיעה ועד לניבה, זו חוויה שרק מי שעוסקים בה יכול להבין. זאת הנאה טוטאלית. יש בשביל מה לקום בבוקר. זה נותן טעם לחיים. כשאני חוזר מהעבודה, דבר ראשון שאני עושה זה מחליף בגדים ונכנס לכרם. גם בשבתות אני קם מוקדם כדי לצאת אל הגפנים. לראות אם הן בסדר. אם העלים במצב טוב, אם הגפנים צריכות משהו. לטפח כרם זה דבר מדהים ולעשות יין מהנה לא פחות.. מי שיבחר לעשות יין מהענבים שלו – ייהנה מאד. אני מוכן לעזור לכל אחד שמעוניין בכך. נוכל להקים עמותה, נוכל להחליף ידע, לעזור ולהיעזר האחד בשני: חבר אחד יתן לי ענבים מזן אחד, אני אתן לו ענבים מזן אחר. ניעזר זה בזה גם בהשאלת מכשירים, בהשאלת ציוד. המטרה שלי? קידום תרבות היין בישראל. זה אמנם נשמע מילים גבוהות, אך בהנחה שכל אחד מחברי הארגון יעשה בין 100 ל – 500 בקבוקי יין, אנו נרחיב את מעגל שוחרי היין בישראל. האם אתה מעוניין ששוחרי יין יבואו לבקר ביקב ובכרם שלך? לטעום מן היין שלך? בהחלט כן, אומר דן. בסופי שבוע ובתיאום מראש בטלפון 7200426 050 אני מאחלת לדן הצלחה רבה הן ב"יקב דן" והן בהגשמת חזונו - ארגון מאות חברים לעשות כמותו. לחיי היין הישראלי! לחיים! צילם: חגי פומרנץ |
