טכס תרומות ומעשרות עם הרב הראשי, הראשון לציון, הרב עמר

רבקה פומרנץ

החל בבציר 2004 - יינות יקב זמורה כשרים. עם קבלת ההכשר נערך בצהרי יום ד' 22 ליוני 2005 טכס תרומות ומעשרות, עם הרב הראשי, הראשון לציון, הרב עמר. מעתה אמור: יינות יקב זמורה כשרים למהדרין.

מאחר שמעולם לא נכחתי בטכס תרומות ומעשרות, וכל ידיעותי על הנושא מקורן בלימוד ובקריאה, החלטתי להגיע ליקב זמורה כדי להשתתף בטכס; לראות, ללמוד,  להתרשם, ולחלוק עמכם את החוויה.

ואכן חויה גדולה זומנה לי; חוויה רוחנית ומרוממת נפש.

כרזה גדולה, שציינה את דבר קיום הטכס, נתלתה על קיר היקב וקבלה את פני הבאים. סככה נבנתה בחצר, לימין הכניסה ליקב, שם הוצב שולחן ועליו כיבוד קל – משקאות קלים, פירות, עוגות – לאורחים שבאו לחלוק כבוד לרב הראשי וליקב ולהשתתף בטכס עתיק היומין.

קהל רב גדש את המקום בבואי - כולם גברים: רבנים, אברכים, ידידים, ואנשי תקשורת – כתבים וצלמים שבאו לסקר את האירוע. גם מקומם של גולשי האתר לא נפקד; ללמדך ששוחרי יין מוצאים ביין הנאה גשמית ורוחנית כאחת.

חתני השמחה מר יובל גולן, מנכ"ל ומבעליו של היקב, היינן ברוך יוסף, ומאיר, שותף אף הוא - הסתובבו בין האורחים ולא יכלו להסתיר את התרגשותם.

"את תיכנסי לכאן, למשרד", אמרו לי. הבנתי שדרישה זו נובעת מהחשש, שנוכחותי, נוכחות אשה, בסביבה הקרובה של הרבנים המכובדים שישבו באולם, עשויה לא להתקבל בעין יפה, בלשון המעטה, ולהעיב על האוירה במקום. מאידך, הרי באתי לסקר את האירוע ואיך אעשה זאת אם לא אראה ולא אשמע דבר מן  הנעשה? בחרתי להישאר תחת קורת גג אחת עם הגברים.

"מי הם כל המכובדים האלה?" שאלתי את אחד האנשים שעמד לידי. שאלתי את האדם הלא נכון. הוא לא ידע להשיב לי.

לעזרתי נחלץ הרב יוסף א. וסרמן, איש נשוא פנים, המשמש יו"ר לשכת הטוענים הרבניים בישראל. הוא הציג אותי בפני הרב יוסי הראל, הרב הראשי של מטה יהודה – איש מרשים ומקרין חום אנושי, והצביע בפני על הרב רווח, הרב אדלמן, הרב חסקל ועוד רבים וחשובים.

משיחה עם הרב וסרמן, שעתיד להנחות את הטכס, למדתי שבעבר שירת בצבא קבע, ושימש רב  ראשי של חטיבת הצנחנים. איש רב פעלים הוא הרב וסרמן: בימים הקרובים הוא מארגן את מצעד החיים הראשון שייערך על אדמת רומניה. מידע זה אמנם אינו קשור ישירות לטכס, אך בעיקיפין – קשור גם קשור. שני הדברים, השונים כל כך זה מזה, נובעים מעצם היותנו יהודים.

ובכן, כאמור, הייתי האורחת היחידה ממין נקבה בתוך צבא גברים בחליפות שחורות, אך הרגשתי מצויין. איש לא הפריע לי בעבודה. איש לא דחק אותי מסביבתו הקרובה של הרב הראשי, או כל רב אחר.

הדקות נקפו והמתח גאה. השעה 13.00 חלפה זה מכבר. מחכים לרב הראשי.

ואז הגיע הרב הראשי והטכס החל. הרב וסרמן ניהל את הטכס ברהיטות וברוב הדר. תחילה ברכו את הרב הראשי. מר יובל גולן, שהעיד על עצמו שהוא מאד נרגש, וקיצר בדבריו, אמר בין השאר: "יקב זמורה הוא איכות, כשרות ומחיר טוב. המטרה היא לא רק לשמור על הקיים – גם לגדול. בעזרתכם נוכל לעשות זאת".

ואז הגיע שלב התרומות והמעשרות.

הרב וסרמן סיפר, שהרב רווח, שהוא איש צנוע מאד, חשב לבצע את הטכס בצנעה. ללא נוכחות קהל. אך דוקא הרב וסרמן והרב הראל חשבו שחשובה נוכחות הקהל, כדי שיוכלו ללמוד ולהוסיף חכמה ודעת מדברי הרבנים, ובעיקר מדברי הרב הראשי, הראשון לציון..

זכות הדיבור ניתנה לרב רווח, אשר הסביר לקהל מה הן תרומות ומעשרות. מצאתי את עצמי בשיעור, ושמחתי על ההזדמנות ללמוד. אנסה להעביר בלשוני מקצת מן הדברים שנאמרו, ככל שהבנתי אותם.

בספר דברים פרק א' נאמר:  "ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון." מצוות תרומות ומעשרות היא אחת מהציוויים. אחת ממצוות "עשה". הרחבה לכך נמצא בפרק יד' כב-כו: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך... למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים." ופסוקים כח-כט: "מקצה שלוש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגד והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה.".

בימים שבית המקדש היה קיים, נהגו לעשר, כלומר להפריש את החלק העשירי, 10%, מכל יבול.

שני ייעודים היו למעשר:

א. לקיים את מעמד הכוהנים והלויים  - לכך נועדו: תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת המעשר הראשון – מעשר שני.

תרומה גדולה הועברה כולה לכוהנים, ככתוב בדברים י"ח א-ה: "ראשית דגנך תירושך ויצהרך...תתן לו." כיום תרומה זו לא קיימת והיא  כלולה בסך התרומות והמעשרות..

המעשר הראשון - עשירית מהיבול לאחר התרומה הגדולה – יועד ללוויים, לאחר שהופרשה ממנו תרומת מעשר. כלומר הופרש 1% מתוך ה – 10% לכוהנים ואת  9% הנותרים קבלו הלווים.

היום לא קיים מעמד כהנים ולוויים. היום נוהגים להשמיד את היבול שנועד למעשר. וכשמדובר ביקב שופכים את היין, הלכה למעשה.

חזיתי במעמד הזה ונכמר לי הלב. אבל מצווה היא מצווה, ומצווה יש לקיים

המעשר השני = עשירית מעשר, כלומר 1% מהיבול. המעשר השני  נועד לצורך העליה לרגל לירושלים, לבית המקדש, ולצורך אכילה שם. אם אין עולים לרגל לירושלים ניתן לפדות מעשר זה בכסף, ככתוב "כי ירחק ממך המקום ... ונתת בכסף" דברים י"ד כה-כו.

הרב רווח הסביר, כי שנת תשס"ד, 2004, (החל מבציר זה יינות היקב כשרים), היא השנה השלישית משנת השמיטה ולכן מכל היין מבציר 2004 צריך להפריש מעשר עני.

מעשר עני – נועד לתמוך בעניים. בימי קדם היה מעשר עני מופקד בידי הלוויים ואלה חילקוהו בין הנצרכים. היום משמשים הרבנים למתווכים בין היקב המייצר יין לבין העניים. את היין שנועד למעשר, המופקד בידי הרבנים, כדי שיעבירוהו לעניים,  רשאים הרבנים למכור בחזרה ליקב. במילים אחרות ניתן לפדות מעשר עני בכסף. ביקב זמורה הופקד פדיון המעשר העני בידי הרב רווח, שישמש כמתווך, וייעודו תמיכה בעניים.

לגבי תרומות - כל תורם יתרום כפי יכולתו וחפצו.

הרב רווח הביא טפסים מעין יפויי-כח, עליהם חתם מר גולן. בחתימת ידו הוא הסמיך את הרב לחלק את התרומות ומעשר העני שנפדה בכסף לעניים, ולפי שיקול דעתם של הרבנים.

קביעת מזוזות

הרבנים כובדו בקביעת שלוש מזוזות ביקב:

הרב יוסי הראל, הרב הראשי של מטה יהודה, קבע את המזוזה על משקוף דלת הכניסה לאולם היקב.

הרב הראשי, הראשון לציון, הרב עמר קבע את המזוזה בכניסה לאולם המיכלים והחביות של היקב

והרב חסקל קבע את המזוזה על משקוף הכניסה למשרד היקב.

ובין כה וכה הגיע העת לבצע הלכה למעשה את טכס מעשר ראשון. הרבהראשי,  הראשון לציון, הרב עמר ביצע את הטכס. צינור חובר אל מיכל שהכיל מאות ליטרים של יין ונמתח עד לחצר היקב. הרב פתח את המגוף, אחז בצינור ויין אדום כדם, מאות ליטרים של "אדום 2004", זרמו מן הצינור אל הקרקע, הרוו את האדמה וצבעו אותה באדום.

לפני שפתח את המגוף, ברך הרב ואמר: כתוב "דם נשפך כמים בסביבות ירושלים".( אני מקוה שאני מצטטת נכון). במשך אלפי שנים ועד ימינו אלה נשפך דם כמים, בגלל מלחמות. אני מתפלל לקב"ה שיין זה יחליף את הדם. ונוכל לומר: 'יין נשפך כמים בסביבות ירושלים'. היין שהוא אדום כמו דם ישפך במקום דם יהודים." כן יהי רצון.

שאלתי את הרב וסרמן אם כל יקב ההופך כשר עורך טכס ומפריש תרומות ומעשרות. מתשובתו הבנתי שאין כולם נוהגים כך. הדבר נתון לשיקול דעתם של בעלי היקבים.

ולנושא הכשרות: באחרונה אנו עדים לכך שיקבים רבים הופכים כשרים. תעודת כשרות מאפשרת ליקב להרחיב את מעגל לקוחותיו, כך שיכלול  גם את הסקטור הדתי הן בארץ והן בחו"ל. כלומר חלון ההזדמנויות, לרבות אפשרויות ייצוא יין לחו"ל, גדלות. מאידך, ידוע לכל כי קיימים הכשרים שונים. האוכלוסיה הדתית אינו נמנה על פלג אחד או זרם אחד ביהדות:. יש מסורתיים, יש דתיים, יש חרדים. כל סקטור יבקש למצוא ביקב תעודת כשרות שתהא מקובלת על הרבנים שלהם. שהרבנים שלהם יאשרו אותה. רק אז ירכשו מיינות היקב ויצרכו את יינותיו.

את זאת הבינו ביקב זמורה. על כך מגיעה ההערכה רבה ליינן ברוך יוסף שהשקיע כל מאמץ אפשרי כדי שהרב הראשי, הראשון לציון, הרב עמר יערוך את טכס התרומות והמעשרות, ושישתתפו בו הרבנים המכובדים, כמו גם לשותפים האחרים ביקב, שסמכו על הענין את שתי ידיהם.

מהיום יינות יקב זמורה כשרים ומותרים לשתיה לכל יהודי דתי וחרדי כאחת. הוא כשר למהדרין.

בטוחני, שקריאת כתבה זו תעורר חמתם של חילוניים לא מעטים, שלא יראו בעין יפה את מה שהטכס שערכו ביקב זמורה מייצג ויראו בכך כניעה לדתיים. אני מבקשת להביע את נקודת המבט האישית שלי,:

אם תרומה זו שהועלתה על ידי היקב תצרף למעגל שוחרי היין אלפים או עשרות אלפים צרכני יין  נוספים  – דיינו.

אם תרומה זו שהועלתה, תגדיל את מספר בקבוקי היין שמייצר היקב, שמשמעותו תוספת הנעה – ולו קטנטנה – של גלגלי הכלכלה הכושלים של המשק שלנו – דיינו.

אם בתרומה זו של היקב, יוכלו עוד אלפים או עשרות אלפים ליהנות מיין משובח ובמחיר הוגן – דיינו.

אני מקוה ומייחלת, שבמהרה בימינו יבוא היום, שבו גדולי התורה והפוסקים יפסקו פסק הלכה שיאפשר ליקבים לפדות גם את המעשר הראשון ותרומת המעשר – בכסף, והיין ישמח לבב אנוש.

לחיי היין הישראלי.

לחיים

צילם: חגי פומרנץ                                                                         יוני ‏2005