רבקה פומרנץ

בספטמבר 2004 הגיעו כאלפיים אורחים לכבד את משפחת יצחקי ואת אנשי כפר תקווה, ולחגוג עמם את חנוכת יקב טוליפ. גם אנו היינו בין הבאים. התרשמנו מהיקב היפה ומהתרומה מחממת-הלב של משפחת יצחקי לקהילה, בבניית היקב בכפר-תקווה ובשילוב אנשי הכפר, בעלי הצרכים המיוחדים, בעבודות היקב.

בשיחה שניהלתי, עוד באותו ערב, עם רועי יצחקי, המשמש מנכ"ל היקב, שמעתי על התכניות לעתיד ועל מטרה שהציבו לעצמם בני משפחת יצחקי – בנוסף, כמובן, על עשיית יין איכותי: ליצור סביב היקב אווירת תרבות ופנאי: להביא לכך שהיקב ישמש "מרכז בו נפגשים על כוס יין ומקבלים ערך מוסף עם תכנים".

לא חלף זמן רב מיום ההשקה, התכניות קרמו עור וגידים, והחלו הפעילויות ביקב.

"האם כיוונתם לסוג פעילות בנושא מסוים?" אני שואלת את נילי פרידמן, היום מנהלת יחסי הציבור של היקב.

"אין התמקדות בנושא ספציפי", עונה נילי. "כל מה שלדעתנו מכובד ומתאים לאווירה המשפחתית של היקב"

על פי תפיסת עולם זו, התקיים ביקב ערב שף עם שלום שטרית, ערב שירה בציבור, ערב סושי בסילבסטר ועוד..

"ולמי מיועדים אירועים אלה?" – "לחברי מועדון הלקוחות וחבריהם, תושבי טבעון והסביבה ומתעניינים ששומעים על האירועים דרך המדיה. ניתן לומר שרובם בעלי משפחות, מצב סוציואקונומי בינוני ומעלה."

מאז אירוע חנוכת היקב, לא הזדמן לנו להגיע ליקב טוליפ. טעמנו מיינותיהם באירועי יין (מעטים מדי, לטעמנו) אך עד כפר-תקווה לא הרחקנו.

ב  20.5.05 נערך ביקב אירוע נוסף תחת הכותרת "יקב טוליפ מארח שף". היקב ארח את עידן הלפרין הבעלים והשף של מסעדת "אחוזת הלפרין" אשר בבאר-שבע. בהודעה על האירוע נמסר, כי "הערב ילווה במיטב יינות יקב Tulip אשר הותאמו לכל מנה ע"י יינן היקב, דורון יצחקי והשף עידן הלפרין".

זו נראתה לנו סיבה מצוינת לנסוע צפונה.

הקדמנו להגיע, אך טעינו לחשוב שנהיה האורחים הראשונים. סביב דלפק הבר ביקב הסתופפו כבר אורחים, חלקם כבר לוגמים מן ה - JUST סוביניון בלאן 2004 מהיינות החדשים של היקב. האווירה במקום הייתה משפחתית. השיחות התנהלו – כמו בין מכרים. נדמה, כמו נערך כאן מפגש של קרובי משפחה שהזדמנו לאירוע משפחתי, לאחר שלא ראו זה את זה זמן רב. השיחה קלחה, היין נמזג לכוסות והאנשים נהנו.

בני משפחת יצחקי קבלו במאור-פנים את הבאים ושוחחו בלבביות עם אורחיהם: היו שם לאה ויצחק (ההורים), רועי (המנכ"ל) ועינת, נילי פרידמן (מנהלת יחסי הציבור) ובעלה – כולם מטפלים ומטפחים את האורחים.

ממול, במטבח, טרח השף עידן הלפרין ועוזרו על קישוט המתאבנים, שכבר נערכו על צלחות ומגשים. בעוד רגע קט יוציא עידן מהמטבח את המגשים ויציב אותם על הדלפק, לשמח את חיכם של 40 האורחים, שנענו ובאו להשתתף בערב זה.

שולחנות, ערוכים בטוב טעם, סדורים באולם היקב. מקומות הישיבה של האורחים נקבעו מראש. כל שולחן נועד ל-8 סועדים. בלט בגודלו שולחן אחד.

"למי מיועד שולחן זה?" שאלתי את נילי. נילי מספרת לי שהגרעין לקבוצה שתסב סביב שולחן זה, הם חברי מועדון הלקוחות של היקב. באירוע הראשון שנערך ביקב הם מנו ארבעה, באירוע השני – הם צרפו אליהם זוג חברים והיו שישה. היום הם שנים עשר איש.

ומה הכין השף?

קוקטייל פתיחה- בליווי Just סוביניון בלאן 2004

 פירות יבשים עם טלה בפורט (פורט של היקב)

כפיות קויאר וחצילים קלויים 

כדורי מלון באבסולוט

תבשיל ראש, חומוס וחיטה

אספרסו בלאדי מרי

לחם וטמפנד

מדליוני טונה צרובה, פול, עגבניות שרי קדש ברנע בליווי Mostly סוביניון בלאן ו-Reserve קברנה סוביניון 2003

פורט פטל שחור

 דואט מולרד תפוחי אדמה עגולים ושעועית ירוקה בליווי Grand Reserve קברנה סוביניון 1999

 מרק אדום, שרבט פסיפלורה

 גרפה עם טרפלס שוקולד.

כאן המקום לציין שאת מנות האוכל הגישו לאורחים בני משפחת יצחקי. הם היו המלצרים, המוזגים, אלה שפינו מהשולחנות והמארחים. ובכל הנוגע למלאכת האירוח – הם יכולים לשמש דוגמא (נמנעתי משימוש בסלנג מפאת כבודם של לאה ויצחק אך התבקש במקרה זה הביטוי "הם יכולים לעשות להרבה אנשים בית ספר").

הסבנו לשולחן עם שני זוגות מחברי מועדון הלקוחות של היקב הגרים בחיפה - אנשים משכמם ומעלה – ואוהבי יין ועם לאה ויצחק יצחקי. זו הייתה הזדמנות להכיר יותר את האנשים החמים האלה ולהבין שהדבר החשוב ביותר עבורם היה לבנות מפעל שירכז סביבו את כל המשפחה; שכולם יוכלו להיות מעורבים ביקב ובפעילות הנערכת בו,החל מן הנכדים והמשך בילדים. כי המשפחה - כך שח באזני יצחק – "הוא הנכס היקר ביותר שיש לי".

היין ששתינו במהלך הערב ליבה את השיחה סביב השולחן. קברנה סוביניון גרנד רזרב 1999 וקברנה סוביניון רזרב 2003 – שני יינות איכותיים ומלהיבים כל אחד בפני עצמו – יצרו שני מחנות: אלה שטענו שהגרנד רזרב 1999 הוא הטוב יותר ואחרים שטענו כי הרזרב 2003 עולה עליו. אני נטיתי למצדדים ב – 2003.

נושא נוסף שעלה לשיחה – בו לא יכולתי ליטול חלק –היה השוואת הארוחה הזו עם ארוחת הטעימות של השף שלום שטרית, שהתקיימה זה מכבר ביקב. שוב נוצרו שני מחנות, אלה טוענים שארוחת הטעימות של שלום שטרית עלתה בכמה מונים על ארוחה זו - אחרים טוענים שנהנו מארוחתו של עידן הלפרין באותה מידה. זה אהב יותר את המתאבנים, האחר את המנה העיקרית. אני אהבתי את המנות האחרונות – אולי בגלל שעוררו אצלי זיכרונות מארוחה מסוימת בצרפת.

שאלתי את רועי מדוע איננו רואים את יקב טוליפ באירועי יין רבים יותר. תשובתו הייתה: "פשוט כי אין לנו מספיק יין".תשובה זו מעידה על הצלחה יוצאת מן הכלל של היקב, שהחל בפעילותו לפני זמן קצר ביותר.

הארוחה הסתיימה, אך האנשים מיאנו להיפרד. הם נותרו במקום, ושוחחו עם חבריהם ועם בני משפחת יצחקי.

בלט בהיעדרו דורון יצחקי, יינן היקב. הוא, כך הסתבר, יצא לחגוג עם אשתו וחבריהם את יום הולדתה של אשתו, עינת. אין עוררין על כך, שחשוב לשמור על הפרדה בין החיים הפרטיים של המשפחה לבין היקב.

השעות עברו עלינו בנעימים, הגיעה העת להיפרד מהמארחים, כבר עמדנו לצאת, כאשר דורון ועינת הגיעו ליקב. התפתחה שיחה, דורון הזמין אותנו לטעום יין מהחביות. ואיזה שוחר יין יסרב להצעה כזו? עמדנו, בחדר החביות, יצחק, דורון חגי ואנוכי, טעמנו יין, שוחחנו והבענו כל אחד דעתו על היין הנטעם ותוך כדי טעימה הבזיקה בי המחשבה: יקב טוליפ הוא יקב צעיר, מעט מאד נסיון מעשי נרכש, וראו לאילו הישגים הגיעו. יש לי רק מילה אחת לומר לדורון – CHAPEAU !

לכל בית יצחקי וצוות היקב – כל הכבוד לכם. בניתם והנכם מפתחים מפעל לתפארת. עלו והצליחו.

לחיי היין הישראלי! לחיים!

צילם חגי פומרנץ 

מאי 2005