רבקה פומרנץ

את סיפור "יקב מוני" - בבעלותם של בני משפחת ערטול - מכיר כל מי שביקר ביקב. לטובת אלה שלא נזדמן להם עדיין לבקר ביקב, אספר בקצרה:

עד תחילת שנות השמונים גרו בני משפחת ערטול בכפר מרר שבגליל, שם עסקו בגידול כרמי זיתים, ובאצירת שמן זית.  בתחילת שנות השמונים עזבו את כפר מרר, שכרו מהפטריארך הלטיני בירושלים, שהוא הבעלים של מנזר דיר ראפת, המשמש בית ספר לילדים ערבים ובדואים, את האדמות החקלאיות המקיפות את המנזר, וגידלו גפנים, עצי זית ושקד. הם המשיכו בייצור שמן זית ואת יבול הכרמים מכרו ליקבים באזור. מאות דונמים של כרמים ועוד מאות דונמים של מטעי זיתים טופלו ומטופלים  בידיים אוהבות על ידי בני משפחת.ערטול.

לפני מספר שנים דבק גם בהם חיידק היין. חשקה נפשם לעשות יין משלהם. אמרו ועשו. הקימו יקב וקראו שמו "יקב מוני", כדי להנציח את שמו של ד"ר מוני ערטול, אחד מבני המשפחה, שנפטר בשנת 1985 ממחלה קשה.

לפני שנתיים לערך, באחד מטיולנו באזור, ראינו לצד הדרך שלט המכוון אל "יקב מוני". לא ידעתי עד אז על קיומו של יקב זה, וכפי שאתם כבר מכירים אותי, הספיק שלט זה כדי לשנות את תכניות הטיול של אותו יום ולהכליל בו גם את "יקב מוני".

מצאנו שם מבקרים רבים, אשר קנו שמן זית וכן טעמו וקנו מן היין החדש של המקום. זכור לי כי היין שטעמתי היה מרלו. איני זוכרת מאיזו שנת בציר, יש להניח שזה היה  2002. היין היה צעיר, זה היה יום חם הדרך עוד היתה ארוכה ולכן לא קניתי אז אף בקבוק יין, דבר שהוא די נדיר אצלי, והצטערתי על כך.

מאז עברו שנתיים. לשמחת כולנו, קמו  במהלך השנים האחרונות, יקבי בוטיק רבים.  בהכללה ניתן לומר כי  היין המיוצר בהם, הוא באיכות טובה יותר מאשר לפני שנתיים. סיקרן אותי, אפוא,  מה הייתה השפעת הזמן על  יינות "יקב מוני".

בקרתי ביקב באחד הימים האחרונים של שנת 2004. עץ אשוח קישט את אחד הדלפקים של היקב והישרה אוירה של חג.

היקב עבר עיצוב מחודש. בצד שמאל של האולם, נמצאת חנות היקב. משני הצדדים ניצבים דלפקי עץ מסוגננים, המשמשים עמדות לטעימת  ומכירת יין. בהמשך - קיר מדפים, בו מוצגים בקבוקי היין, השמן וצנצנות הזיתים הנמכרים במקום.

לימין הכניסה מיכלי נירוסטה מבהיקים, "קרשר", וציוד לייצור יין ובקבוקו. האולם מוביל לשתי מערות כל אחת  - 30 מטר אורכה, שנחצבו לפני כ – 120 שנה על ידי נזירים, שניסו לייצר במקום יין, אך כפי הנראה שהדבר לא צלח בידיהם, והם הפסיקו את ייצורו.

היום משמשת מערה אחת מרתף חביות ובשנייה נערכים אירועים על פי הזמנה.

פגשנו ביקב את נור ערטול, המשמש יינן היקב. ואחר כך את אביו. נור סיפר לנו שכל העבודות בכרמים וביקב מתחלקות בין האחים. זה עסק משפחתי. לא עושים חשבון. הם הקימו כאן את ביתם ובו גרה גם אשת אחיו המנוח, מוני. כי זאת משפחה.

איזה זני ענבים אתם מגדלים בכרמים שלכם? שאלתי.

כששכרנו את המקום המנזר גידל ב - 40 דונם כרם רק קריניאן ומוסקט אלכסנדרוני. מאז פיתחנו מאד את הכרמים. היום אנו מגדלים כמעט את כל הזנים, ענה. אדומים: מרלו, קברנה סוביניון, שיראז, פטיט-סירה, ארגמן, קריניאן, מוסקט, זינפאנדל, פטיט וורדו, פינו נואר, פינוטאג', קמפרניו. ומהלבנים: שרדונה, אמרלד ריזלינג, ומוסקט אלדסנדרוני.

אכן זנים רבים.

ואיזה יין אתם מייצרים? שאלתי.  התחלנו עם מרלו וקברנה סוביניון, השיב.  ב - 2003 הוספנו שרדונה ושיראז. והשנה יתווסף אליהם יין קינוח עשוי מענבי מוסקט.

ליקב שתי סדרות של יין זני: יין צעיר ורזרב.

טעמנו  מרלו 2003. היין שהה 3 חדשים בחביות עץ אלון צרפתי. צבע היין רובי יפה. היין עדיין טאניני  אך כשהוא נפתח ניכרים בו  פירות יער שחור, תבלינים ורמזים של עץ. היין צעיר. ניתן לשתותו עכשיו או לשמור אותו עוד שנתיים.

קברנה סוביניון  2003. גם יין זה שהה 3 חדשים בחביות עץ אלון. צבעו יפה,  גראנט. זה קברנה  אופייני. טאניני עדיין, פירותי, מתובל, עם קורט עץ.

שני היינות הנ"ל נמכרים ב- 35 ₪  כל אחד. ללא ספק תמורה טובה מאד עבור הכסף.

מסדרת רזרב טעמנו -

מרלו רזרב 2002. ליין גוף בינוני עד מלא, בעל צבע סגול כהה, תוצאת שהיה של 25 יום עם הקליפות. היין עוד טאניני מאד. הוא נפתח לאט ואז מתגלים הפירות שנחבאו להם. ליין 13.5% אלכוהול ומחירו 85 ₪.

קברנה סוביניון רזרב 2002 יין מרשים. גוף בינוני. טאניני. נפתח לאט ואז מתגלים פירות שחורים, הרבה דובדבן, תבלינים, פלפל ועץ. מחירו 89 ₪.

את שרדונה 2003 לא יכולנו לטעום. הוא אזל. וזה סימן שהיין היה מוצלח מאד. חבל שלא הספקתי לטעום. היין שהה 9 חדשים חלק בעץ וחלק בנירוסטה לאחר מכן נעשה הבלנד. יוצרו – 1000 בקבוקים בלבד. חבל שלא ידעתי שתהיה ליין הצלחה כזאת. הייתי עושה 10,000 בקבוקים, אמר לי נור.

גם את השיראז 2003 לא יכולנו לטעום, אך הפעם מסיבה אחרת: היין בוקבוק יומיים קודם לכן, והוא היה עצבני מדי לטעימה.

הבטחתנו לנור שנשוב בעוד חודשיים, כדי לטעום את יין הקינוח מענבי המוסקט וכן את השיראז 2003.

אשר שהה 12 חודשים בחביות חלקן צרפתיות וחלקן אמריקאיות.

ירדנו למערת/מרתף החביות, המכיל היום 80 חביות, כדי לטעום מהחבית:

שרדונה 2004 – כמו קודמו גם הוא מתוכנן להיות 9 חדשים חלקו בעץ וחלקו בנירוסטה ולאחר מכן ייעשה הבלנד. היין קריספי. עשיר בהדרים, בעיקר אשכוליות, דבש ומעט חמאה. היין מאד עשיר הן בניחוחות והן בטעמים.

מרלו 2003 רזרב לעתיד. היין שהה מעל 20 יום על הקליפות. עבר השריה קרה. צבע סגול-אדום, גוף בינוני עד מלא. הטאנינים מרוככים. פירותיות ניכרת. יין עם פוטנציאל נהדר. מסקרן לטעום אותו בעוד כשנה.

קברנה סוביניון 2003 רזרב לעתיד. טרם הוחלט כמה זמן עוד ישהה יין זה בחבית. הוא שם כבר כ-15 חודשים. זה קברנה עם גוף נוטה למלא, טאניני, דובדבן ושזיף שחור. פלפל. עץ. מורכב ומעניין.

כמה בקבוקי יין אתם מייצרים? שאלתי.

ב - 2002 - 18,000 בקבוקים

ב - 2003 - 30,000

וב- 2004 - 40,000 בקבוקים.

הנתונים אכן מצביעים על גידול מרשים מבחינה כמותית. אך מה שמרשים עוד יותר היא קפיצת המדרגה באיכות, המעמידה את "יקב מוני" לצד אותם יקבי בוטיק, ששמו להם מטרה אחת והיא להעלות את רמת ואיכות היין - ועל כך מגיע ליקב ולבני משפחת ערטול הערכה רבה.

תהא שנת 2005 שנה טובה ופורייה.

בהצלחה! לחיים!

צילם: חגי פומרנץ

ינואר 2005