כתבה: רבקה פומרנץ

צילם: חגי פומרנץ

בקיץ 2006 חנכה אורנה צ'ילג, הבעלים והייננית של יקב צ'ילג, יקב משלה. לא עוד עשיית יין ביקבים אחרים; מעתה יש יקב שניתן לבקר בו, לפגוש את הייננית ולטעום מן היינות. במשך מספר שנים אורנה צ'ילג עשתה את יינותיה ביקבים אחרים. אז המפגשים עימה ועם יינות היקב התאפשרו באירועי היין בהם נטלה חלק. היום יכולה אורנה לארח ובחדר הטעימות המרווח והנאה שביקב שלה.

כמעט כתבתי "אורנה צ'ילג הגיעה למנוחה ולנחלה”, אך משפוגשים בה ולומדים להכירה מעט, עומדים מיד על  מרצה הבלתי נדלה, על מבטה לעתיד שצופן מן הסתם תכניות שהולכות ונרקמות, ומיד נוצר הרושם שיקב זה הוא אך שלב אחד - אמנם חשוב - בהיסטוריה של יקב צ'ילג.

אורנה צ'ילג עושה ביקב שלה יין לא כשר בלבד –  20,000 בקבוקים בשנה. יין כשר –  15,000 בקבוקים  בשנה -  עושה אורנה צ'ילג ביקבי כרמל והוא מיועד לייצוא.

הנכנס ליקב צ'ילג אינו יכול להישאר שווה נפש למראה האסטתיקה והטיפוח של המקום, ההקפדה על כל פרט, בחירת הפריטים המשמשים לקישוט, והאמירה המתלווה אליהם - אמירה המכוונת לאופי היין ולאופי המקום כאחת. והאמירה של אורנה צ'ילג – אשת אקדמיה בנפשה, בעלת כושר ביטוי לא רגיל, הבוררת את מילותיה ומכוונת אותם לדברים החשובים באמת – הוא פשוט בתכלית: אנו נמצאים באגן הים התיכון. להבדיל מהמזרח התיכון שיש בו טילים ופצצות, באגן הים התיכון יש יין, שמן זית, גבינות, אנשים חמים וסייסטות. בהסתכלות כזאת אנו מכוונים לפן החיובי של האזור. אי לכך, אך טבעי הוא שהאהילים בחדר החביות מקורם בסוריה וכך גם מסגרת המראה שבחדר הטעימות. בכוונה קנתה אותן כי הן סוריות. מתוך עקרון. אנו צריכים להתברג במרחב אגן התיכון, היא טוענת. אין לי אלא להסכים עימה. אחרי הכל - האדם הוא תבנית נוף מולדתו.

אורנה היא הייננית היחידה בארץ ומהבודדות בעולם (ישנן  - 15 במספר, לדברי אורנה) בעלת יקב משלה, בעלת השכלה ייננית והשכלה כללית רחבה, בעלת רקורד הן בעולם האקדמי (תואר שני מאוניברסיטת תל-אביב בספרות כללית, שם שמשה גם עוזרת הוראה) בעלת הישגים בפוליטיקה (הקמת ארגון נוער מרץ) ובעירית תל-אביב (מנהלת המחלקה לקשרי חוץ, קרי חוץ לארץ) העושה בעצמה יין – ואיזה יין.

במשך שנתיים היא למדה באיטליה ייננות לתואר שני, למרות שאין לה תואר ראשון בחקלאות. היא חברה ב”נשות היין האיטלקי" בו חברות אלו המקורבות ליין: סומלייה, בעלות מסעדה, אשת היינן ובתו של בעל הבית, זו שעל יחסי הציבור וזו שעל השיווק. באיטליה הקדישו לה תכנית טלוויזיה, ועוד דבר פעוט - היא נושאת בתואר אצולה CASTELANA  המוענק לנשים איטלקיות בעלות הישגים יוצאי דופן בתחום  עיסוקן, ולרגל 700 שנה למסדר, החליט המסדר להעניק תואר זה   למספר בודד של נשים מן העולם, בהן אורנה צ'ילג. אורנה פעילה גם בשפים למען השלום – "כי אין ייננים למען השלום”.

על ציוד היקב, העדכני והמודרני, אומר רק זאת שמיכל הנירוסטה שנפחו עשרת אלפים ליטרים, המושתת על שיטת always full הוא פרי תכנונה של אורנה צ'ילג, המעידה על עצמה שהיא והנדסה אינם מתחברים, אך זה הוא הערך המוסף מלימודי הייננות באיטליה, בהם לימודי הנדסה הם חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים.

אורנה צ'ילג היא אישה מרשימה מאוד, הן בחזותה והן כאשת שיחה אינטליגנטית מאין כמוה. אבל יינותיה מרשימים לא פחות. כשהחמאתי לה על כך היא תלתה את הגורמים לאיכות היין באיכות הענבים בלבד. "יין עושים בכרם. לעשות יין זה לא קשה במיוחד ולא צריך לייחס ליינן את האחריות על הצלחתו. הכל מתחיל ומסתיים באיכות הענבים.” ואורנה מקפידה להשתמש בעידית; ענבי המרלו המשמשים ביינותיה מקורם בנס- הרים, - גובה 750 מטר – ענבי המרלו הגדלים בכרמי עמק האלה עושים את יינות המרלו מהטובים בארץ, לדבריה -  והקברנה סוביניון הוא מכרם בן זמרה – כרם המטופל על ידי אברהם פרידמן "הכורם הטוב ביותר" לדעתה של אורנה צ'ילג.

בטעימת היינות אתה למד שהם בעלי מאפיינים צ'ילגיים שעוברים כחוט השני בכולם. אתה עומד על כך כבר לאחר טעימת היין השני ודעתך מתחזקת עם כל יין נוסף שנטעם.

האמת ניתנת להיאמר שלמרות שהענבים מקורם בישראל, היין של יקב צ'ילג אינו "ישראלי". הוא "איטלקי”. אין ספק שהשפעת יקב אנטינורי בו רכשה את ניסיונה המעשי כהשלמה ללימודי הייננות באיטליה, הוא אחד מההסברים לכך. ביקב אנטינורי, בבלוודרה שליד הים, למדה על היין משלב הכרם ועד שלב הבקבוק; היא למדה כיצד ניגשים למשאבה, מהם הריחות שביין, ומה הפוטנציאל שלו להתיישן ועוד ועוד למדה שם. ביקב אנטינורי היתה שותפה לעשיית גואדה אל טאסו 98 והתנסתה בעשיית יינות אחרים של היקב. סיבה נוספת היא כפי הנראה השימוש בשמרי מונטפולצ'יאנו. גם שיטת הכנת היין  מקנים ליינותיה את הטעמים המיוחדים. איכות הענבים ושיטת הכנת היין מקנים ליינות היקב כושר התיישנות.

שתי סדרות ביינות יקב צ'ילג" Giovana  ו – Primo Riserva .

בסדרת Giovana היין מבלה כ 8-9 חדשים בחביות.

בסדרת Primo Riserva, הסדרה העילית של היקב, היין מתיישן בחביות כשנה וחצי או אליבא ד'אורנה - לפי הצורך.

את הייחוד ביינות של אורנה צ'ילג כבר הזכרתי לעיל. עבורי יינות צ'ילג הם שילוב של צבע עמוק ויפה, פירותיות מצויינת, טנין, ותבלינים  כל המרכיבים הנזכרים מתמזגים יפה ואינם מאפילים האחד על השני.

היינות שנטעמו:

1. ג'ובנה מרלו 2006 היין השוהה בבקבוק 8-9 חדשים, יבוקבק בעוד 4 חודשים בערך. היין יישאר זני  אם כי אורנה טרם החליטה אם תוסיף למרלו סירה או פטיט ורדו. בעיניה היין עדיין עובר.

ענבי המרלו מקורם בנס הרים. הם גדלים בגובה 750 מ', הכרמים בעמק האלה, לדברי אורנה צ'ילג, מדהימים ויינות מכרמים אלה יכולים להישמר לפחות 8 שנים.

המרלו שטעמנו מרשים. הפרי האיכותי בעל הארומות האופייניות מסגיר את מקום גידולו – עמק האלה. היין עדיין מאוד עפיץ אך כבר מגלה את צפונות הפרי והתבלינים. הצבע עמוק ויפה. אורנה מסבירה כי הענבים המגיעים ליקב מטופלים במירב תשומת הלב: הקרש מאוד עדין. וכשהענבים עוזבים את הקרש ניתן למצוא שבתוך הקליפות יש ציפת פרי. הסיבה לכך הישא  כי הלחץ עלי הענבים קל. גם הפרס   עדין – הנגיעה בענבים מינימאלית.

השיחה גלשה לנושא אזורי גידול של ענבי איכות. לדברי אורנה חלק מהכרמים של כרם בן זמרה וחלק מהכרמים של מנרה מניבים ענבים באיכות מצוינת. השאלה היא מה עושים היקבים עם הענבים האלה.  אין זו אשמת היינן שהיינות אינם משקפים את הפוטנציאל של הכרם. היינות של אותו יינן משקפים את המדיניות שמכתיבים לו הבעלים של היקבים, משיקולים כלכליים טהורים.

בעקבות המלחמה בלבנון  ונפילת קטיושות בסביבת הכרמים ובתוך הכרמים, היבול  פחת משמעותית. הגפנים עברו כפי הנראה טראומה אותה מעניין לחקור. אורנה מספרת, כי מאחר שהיא משלמת לכורם עבור הענבים שהוא מגדל עבורה לפי דונם, היא תמיד מבקשת ממנו שיעשה דלול  כך שהיבול לא יעלה על 800 קילו לדונם. בעקבות המלחמה  היבול פחת והיא קיבלה הרבה פחות ענבים.

2. ג'ובנה מרלו 2005  היין מכיל 10% קברנה סוביניון. יופי של פרי, יופי של יין.

אורנה צ'ילג חזרה זה עתה מביקור ב - 9 מסעדות בירושלים. להפתעתה גילתה שהירושלמים אוהבים יותר את המרלו שלה. "זה יין יותר חלק ויותר קל ובפרובינציה פחות רגישים” תימצתו עבורה באחת המסעדות את פשר ההעדפה הירושלמית.

3. ג'ובנה קברנה סוביניון 2005  מכיל 10% מרלו. קירוב היין לאף מעלה את ארומות המרלו תחילה.זה קברנה מענג ומעניין, כפי שכבר נאמר לעיל, שונה מהישראלי המוכר והטוב. זה -  איטלקי.

היין עדיין אינו מוכן ויחד עם זה יש לו איפיון של יין "רציני", בוגר. אורנה סבורה שהרצינות באה מהענבים. מהאיכות שלהם.

בקשתי מאורנה שתכניס אותנו בסוד הכנת הקברנה סוביניון שלה המניב תוצאה כל כך מעניינת.

אורנה: "אחרי הקרש אני משאירה את מיץ הענבים בטמפרטורה נמוכה -  8 מעלות למשך 3 ימים על הקליפות, בלי להוסיף שמרים. זו היא שיטת אוניברסיטת פירנצה ואני מתנסה בה יחד אתם. שיטה זו מטרתה להשאיר את הטעמים הרעננים בפרי, ולחסוך את הבעיות הקיימות באזורי יין חמים של מיצוי צבע, שאינו מתייצב ונוטה להתפוגג עם הזמן. עפ"י התיאוריה החדשה ,מקררים את היין לפני שמתסיסים אותו ואז מתקבל צבע עשיר ומיוצב, כי בשיטה זו הפולימרים מתחברים יפה. דבר נוסף ההתססה מאוד איטית. ויש כמובן את שמרי מונטלציינו. שנותנים את האפיון האיטלקי.”

השנה הוסיפה למיכל אחד שמרי בורדו ולשני שמרי מונטלצינו וערבבה. היא תבחן את התוצאה.

אין לה על מי להסתמך, אומרת אורנה. אין אקדמיה בארץ ואין מכון יין. היא יכולה לסמוך רק על הניסיון שלה.

4. פרימו מרלו 2004 מכיל 10% קברנה סוביניון. בוקבק לפני חצי שנה. היין שאנו טועמים פתוח זה היום השלישי. זה אחד מהיינות שהייתי לוקחת אתי לאי בודד. יופי של יין.

היין עדיין לא מוכן ועדיין אינו נמכר.

5. פרימו קברנה סוביניון 2002 – למרות השנה שהבצירים בה היו לעיתים בעייתיים, הרי שביין זה אין הדבר כך:  הצבע עמוק והגוף מלא, הוא מערב – סליחה שאני חוזרת על עצמי – פרי,עץ ותבלינים  בהרמוניה, ויש לו סיומת ארוכה. יופי של יין.

6. רוזה 2006 יין בתהליך, חצי יבש, העשוי מקברנה סוביניון. ליין צבע מיוחד שקשה להגדירו – שילוב של ורוד וזהב.פרי טוב, ארומות של גוייבות, ורברבר. מסקרן יהיה לטעום רוזה מיוחד זה כשיצא לשוק.

תם המפגש המרתק עם אורנה צ'ילג ועם יינותיה, פגישה בה השתתף גם צ'רלי, יד ימינה ביקב, ויורם צ'ילג, בעלה של אורנה שהצטרף אלינו לטעום שני יינות, חרף העומס שהיה לו בעסק שלו - איש שהנימוסים הטובים שלו אפילו פחות ישראליים מהיין של אורנה. הכנסת האורחים הייתה לבבית, והשיחה העשירה אותי. למדתי גם כי יינות יקב צילג' נמצאים במסעדות רבות. הנה רק כמה דוגמאות: רוסטיקו, אורקה, טרקלין, מסה, רפאל, כתית, בנג'מין סיגל.

בדרכי הביתה חשבתי כי לאדם  כמו אורנה היה מתאים שהיקב שלה לא יהיה באזור תעשיה אלא יתנוסס על ראש גבעה – כמו אותם יקבים שבצרפת או באיטליה. האם זה חזון אחרית הימים?   

חזון אחרית הימים בעיני הוא שיום אחד אכנס למסעדה, סתם מסעדה, כלשהי, ואחרי שאזמין את הארוחה ישאל אותי המלצר: את רוצה רבע ליטר יין או חצי ליטר?  אז אדע שהנה גם בישראל יש תרבות יין.

לחיי היין הישראלי! לחיים!

*צ'ילג פרושו כוכב, בהונגרית.

שם היקב הוא הומאג' לחמה של אורנה צ'ילאג, אבי בעלה, בשל הערכתה הרבה לאיש.

יקב צ'ילג פתוח לביקורים וניתן לקנות במקום יין.

הביקור ביקב - בתיאום מראש בלבד.

טל. 03-5369996

chllag@netvision.net.il

פברואר 2007