ישראל פרקר

ימים חמים ולילות קרירים, אמצע חדש מאי 2004. במוזיאון ארץ ישראל שברמת אביב, שוב מוארים הגנים היפים והשבילים מלאים אדם.  שוב הפיק ואירגן המגזין "יין וגורמה", בפעם החמישית, את יריד יינות ישראל.  בשני ערבים נערך היריד הפעם, וביקרו בו כ3,500 חובבי וחובבות יינות (וחיים טובים) שהתקבצו למקום מכל רחבי הארץ.

    

כל משתתף קיבל בכניסה לשטח היריד כוסית, שהרבה סוגי  יינות נמזגו בה במשך הערב. היו אלה יינות אדומים ולבנים, יבשים, חצי יבשים ואפילו יינות קינוח.
על  עשרות דוכנים שפוזרו בגנים היפים הוצגו עשרות רבות של יינות מהיקבים:

עגור,  קלוס דה גת,   רקנטי,   תבור,   ששי,  רוזנבאום,  צרעה,  אפרת,  גשר דמיה,   ברקן,    שדה בוקר,  המערה,  סוד היין,   נחשון,  תשבי,   רמת הגולן,  יתיר,   כרמל,   אלכסנדר,  שורק,   מוני,   בנימינה,   הרי גליל,  נח מחברון,  רמים,  מירון    וענתות.

היקבים, גדולים וקטנים,  מרמת הגולן שבצפון ועד לשדה בוקר שבדרום.

היו שם יינות ידועים שניתן להשיגם בחנויות היין המובחרות או ביקבים עצמם, וכאלה שהוצגו ביריד בפעם הראשונה לקהל הרחב, כמו יינות יקב רמים וסוביניון בלאן של יקב יתיר שהתיישן מספר חודשים בחביות עץ אלון ויוצרו ממנו רק כ 1000 בקבוקים.

לא רק יין  (והרבה) היה שם. משק יעקובס הציג ומכר את גבינותיו. מומחי עשיית סושי הכינו מגוון גדול של סוגי סושי טעימים ויפי מראה. אנשי אלי אולי הכינו מנות טפס מוקפצות שהדיפו ריחות משכרים (ולא מיין) והיו שם גם שמני זית משובחים מחלוצה, בני דרום, זו ארץ וכרמי זית.
אנשי "סוד היין" הציגו נוסף ליינותיהם  גם ציוד לעשיית יין  ומדריך חדש לעשיית יין שכתב ראובן כהן. גם הספר "שביל היין" ובו מיידע על רוב יקבי ישראל נמכר בדוכן שניצב בכניסה ליריד.

בין קהל אוהבי היין הרבים  ראיתי גם אנשי  מקצוע, מסעדנים, קניינים של רשתות שיווק, בעלי חנויות יין ואנשי תקשורת.

גשם קל ( עם טיפות ענקיות) ירד מדי פעם וצינן קצת את האווירה החמה שנבעה מהרבה יין ומהנאה רבה של המסיירים בין הדוכנים.

מאיר כפיר מיקב הבוטיק הביתי  "גפן אדרת" שלא מפסיד כמעט אף אירוע יין בארץ,  הטיב לספר את התרשמותו ממספר יינות שטעם ביריד:

"אז כדי להגיע הביתה בשלום - הגדרתי מראש שאני טועם רק את מה שיש לי אי בהירות לגביו! כי את כל אלה שאני מכיר ואוהב, חבל לעשות זאת כאן, ולבטח לא בתנאים שרק יכולים לגרוע מן הזיכרונות שהם הטמיעו בי בעבר.
היין שהפתיע אותי - פינוטאז'' של ברקן, עם ארומה שהזכירה לי גבינות בשלות, וטעם טוב. - והמחיר? לא יקר במיוחד!
טעמתי גם את הבלנד של יקב רמים (שמופיע לראשונה מחוץ לגבולותיו שלו) ואת המרלו, שניהם בעלי מאפיינים דומים, ואת שניהם אהבתי, אבל המרלו סחט את לשדי יותר.

ומה היה עוד באדומים? טעמתי את יראון 2001, ולדעתי אינו נופל מאחיו הבוגר בשנה, שעבר כולו בקיבותיהם של לוגמי היין, ולא נותר ממנו מאומה. מסתבר שההצטיידות בשני בקבוקים על ידי אינה מספיקה (נחשוב על מוצא). והפינו נואר שלהם - שווה את שמו ואת מחירו, מאוד נהניתי ממנו. ריחו הראשוני הזכיר פינו נואר קלאסי, ומעט בהמשך התפתה להתחזות ליינות מן הזנים הקלאסיים הדומיננטיים בשוק - אבל הוא התעשת וחזר לעצמו, ובטעימה עצמה הוכיח שהוא עדיין פינו נואר (כדאי) לי יש אחד שממתין לי, ואל התהרו לרוץ לחנויות, כי עדיין יש לי כוונה לרכוש מספר בקבוקים ממנו.
לא יכולתי לעמוד בפיתוי, וההחלטה שגזרתי על עצמי בתחילה - שלא לטעום יינות שאני ממילא מכור להם - וטעמתי את קברנה סוביניון של ירדן 2000, וגם את המרלו! מה לעשות רמת הגולן - זה רמת הגולן! נקודה.
ומה עם הלבנים?
אז טעמתי את היין שגיליתי אותו בפורים האחרון - סוביניון בלאן של תבור - שווה כל אגורה, למרות שהמחיר שלו בשקלים!!! (59 שקלים, שזה לא זול לעומת יין שאינו נופל ברמתו ממנו - דלתון - ועולה רק 35 שקלים).
השרדונה פחות קסם לי - ונראה לי שקיררו אותו יותר מדי!!!
סוביניון אחר שמצא חן בעיני וזו לי הפעם הראשונה שאני טועם אותו - זה הסוביניון של תשבי - יין טוב, פחות עשבוני מזה של תבור, אבל חומצי במידה מספקת - שווה בדיקה!!!
סוביניון נוסף שמצא חן בעיני - זה של יקב יתיר - גם הוא שווה בדיקה.
קצת התאכזבתי משרדונה של רמת הגולן האורגני, שלמרות הריחות הנפלאים שנדפו ממנו, הטעם חשוב לא פחות, וזה איכזב מעט עם חומציות נמוכה מעט.
לא היו יינות קינוח רבים שם! אבל יין אחד שראוי שייזכר - הוא יין קינוח מענבי השרדונה של יקב רמים. נמתין לו עוד כחודש חודשיים עד שנוכל לרוכשו ולשבת עליו!!! ועל אחיו היוקרתי יותר."

אבנר בן, חובב יין אף הוא, אומר:
אני אוהב את ירידי היין האלה. הזדמנות מצוינת להכיר יקבים ויינות חדשים, לפגוש מכרים ותיקים שהכרת במפגשי יין אחרים, להכיר אנשים חדשים ולעקוב אחר הגידול וההתפתחות של התעשייה המקומית. מי שזוכר את המצב לפני חמש שנים ומנסה להשוות להיום – רואה את ההבדלים. היטיב לתאר זאת ברי ססלוב מיקב ססלוב, שהשנה בחר לא להציג ("כי כבר לא נשאר לי יין") אלא הסתובב וטעם, כמו חתן בחופתו – "יש כאן כל-כך הרבה יין טעים – מי היה מאמין".

ובאמת, מי היה מאמין לפני מספר שנים לגמרי לא גדול שתעשיית היין תצעד בזמן כל כך מהיר צעדים כל כך גדולים קדימה, ותייצר כה הרבה יינות משובחים, שרבים מהם זוכים במדליות  ובתעודות הערכה בתערוכות בינלאומיות חשובות.

כרגיל, אני חייב לציין שחבל שלא השתתפו ביריד עוד יקבים מתוך למעלה ממאה שקיימים בארץ, אף כי במחשבה נוספת אני אומר שאולי טוב שכך. קשה מאוד להתרשם מכל כך הרבה יינות בערב אחד ועדיין להישאר עם ראש מפוכך ולהשאיר עוד הפתעות לירידי היין הבאים.
 עדי אבישר, מארגן היריד המוצלח, הבטיח לי שעד סוף השנה יערך יריד יינות ישראל נוסף. כולם כבר מחכים לו.

לחיים, לחיי היין הישראלי.