מאת: ישראל פרקר

לאחרונה נערך יריד היין הישראלי ה11 בגן מוזיאון א"י בת"א. למעלה מאלפיים חובבי יין הגיעו לאירוע בשני הערבים בהם הוא נערך. מסתבר שחלקם נהנה מהאירוע וחלקם ביקר אותו בשלילה, ואפילו בקיצוניות. היו אף שאמרו שבעתיד לא ישתתפו באירוע מסוג מסוג זה.

איני שותף ואין לי כל יד בארגונו של האירוע, ולכן אני מביא את הדברים המופיעים בהמשך כחוות דעתי האישית. אני תמיד משתדל לחפש בדרכי שלי את הטוב בכל דבר הקשור ליין הישראלי ביודעי שאת הרע קל מאוד למצוא כמעט בכל דבר.

מאות האנשים שגדשו את גנו המערבי הנאה של מוזיאון א"י בערבים בהם שרר מזג אוויר נעים, ובידיהם כוסיות יין כשחיוך של הנאה פרוש על שפתיהם היו עבורי עדות שהם לא סובלים במיוחד במקום. תמורת כ50 ₪, שהוא מחיר הנמוך ממחיר רוב בקבוקי היין האיכותי בארץ ניתן היה לטעום עשרות יינות ולהיפגש במרוכז עם אנשי תעשיית היין הישראלי וחברים אוהבי יין.

היו שהתלוננו שהכוסות שקיבלו לא מתאימות לטעימת יין. אני שונא את בשימוש במילה פלצנות כמקושרת לחובבי היין אך הפעם גם אני חייב להשתמש בה. האם יש משהו פסול  בטעימה חופשית של עשרות סוגי יינות דווקא בכוסיות זכוכית שאינן עשויות מקריסטל דק ומיוצרות באחד ממפעלי הזכוכית הידועים בעולם. ביריד נעשית הטעימה תוך כדי הליכה בין קהל בשבילי הגן ולא בחדר ממוזג כשיושבים בכורסא נוחה בשקט בו ניתן להתרכז בטעימה עצמה, ובטעמי וארומות היינות. הטעימה ביריד הרי נועדה להתרשמות ראשונית מיינות לא מוכרים לטועמים והיא לא הייתה טעימה לצורך דירוג ומתן ציונים בתחרות יין בינלאומית. בטעימה מקצועית בוודאי שמשתמשים בכוסות מעולות העולות מאות ₪.

היו שטענו שהיינות שהביאו היקבים לא היו מעניינים מספיק. לכל יריד יש הרי מגמה מצד היקבים להציג את היינות שהם רוצים לשווק ואין זה תפקידו של הקהל לייעץ ליקבים איזה יינות להציג ולשווק. אני דווקא ראיתי שמבין עשרות רבות של יינות שהיו על דוכני היקבים היו גם יינות ייחודיים שלקהל ניתנה הזדמנות לטעום ולעיתים בפעם הראשונה. בסופו של דבר לא ניראה לי שלטועם בודד יש אפשרות לטעום יותר מ10 יינות באירוע אחד מסוג זה ועוד לזכור מה טעמו של היין ה 11 שטעם. החוכמה היא לעבור בין הדוכנים בסיור ראשוני, ללמוד מה נמצא בהם ורק לאחר מכן בסיבוב שני לטעום את עשרת היינות המושכים ביותר.

יריד מסוג זה הוא גם הזדמנות מצוינת לקהל חובבי היין לפגוש חברים, ייננים, בעלי יקבים ואנשי תעשיית היין הישראלי שהתרכזו במתחם אחד בשני ערבים. ולא מדובר רק על אלה שהציגו יינותיהם.

ניצלתי הזדמנות זו והסתובבתי בין הדוכנים בחפשי מוצגים וסיפורים על דברים שבשבילי לפחות הם היו חדשים ומעניינים:

בדוכן יקב תשבי מצאתי ריבות יין.
גולן תשבי סיפר לי על הריבות שפיתחה אחותו במשך חודשים רבים: "אנחנו היקב היחידי בארץ שהתחלנו עם הרעיון הזה. הריבה האדומה עשויה מיין  בלנד ברברה וזינפנדל והלבנה מיין מוסקט. בעזרת פקטין ובישול התקבל ג'לי מאוד טעים בטעמי יין מקוריים."

טעמתי את ריבת הברברה-זינפנדל, אותה מרחתי על פרוסת לחם, והופתעתי לטובה. חשתי בפה בצורה ברורה וטעימה את טעמו של היין ואת חריפותו. לא ברור לי אם החריפות מגיעה מהאלכוהול (הרי האלכוהול מתנדף בעת תהליך הבישול) או מפלפל חריף שהוסף לבלנד...

גולן: "בעתיד נייצר מבלנד שני הענבים האדומים האלה גם יין קינוח מיוחד. אנחנו רוצים למכור מעבר ליין עוד מוצרים עם התווית שלנו. כמו טחינה אורגנית, שישה סוגים של ריבות  מיוחדות הנרקחות מפירות האזור, ועוד."

בין המבקרים ביריד פגשתי גם את ד"ר ארקדי פפיקיאן, המייעץ להרבה יקבים בארץ. פגשתי אותו בדיוק ששוחחתי עם שמרית נחמיאס מיקב רימון. היקב אמנם לא הציג ביריד, אך הוא התפרסם לאחרונה בשלושה "יינות" רימונים שהוא משווק.

הייתה זו הזדמנות עבורי לשאול את ארקדי אם יש יין רימונים או שיש טעות בהגדרה. כשמשתמשים במילה יין.

ארקדי: "פירוש המילה יין היא קודם כל משקה המיוצר מענבים, ללא כל ספק, אבל יש גם קבוצת מוצרים ייחודיים המוכרת בהכרה מלאה של הענף הבינלאומי תחת הכותרת "יין פירות". לצערי אצלנו עדיין לא מוכרת הגדרה זאת וכל מוצרי הפירות נכנסים לקבוצת השיכרים. יין הרימונים הוא לדעתי אחד המוצרים המרכזיים, המלך, של יינות הפירות. הוא מאוד עשיר בטעמים, הוא חומר גלם אדיר ליצירת היינן. מחומר גלם זה אפשר לייצר מוצרים בהרבה סגנונות שחלקם מוכרים מענף היין וחלקם כל כך ייחודיים שאנחנו לפני המצאתם. אולי  נמציא משהו שיהיה באמת חלק נוסף בקבוצת המוצרים שאפשר לעשות מרימונים ולא ניתן לעשות מענבים. בעתיד הקרוב נשמע על חידושים שיגיעו מיקב רימון. הראש שלנו הוא ראש מאוד פתוח ואנחנו מאוד מקווים שנצליח לפתח מוצרים שאולי גם מישהו אחרינו ירצה לעשות מוצרים דומים להם, אבל מענבים."

באחד הדוכנים פגשתי יקב שמעולם לא טעמתי את יינותיו או נפגשתי עם אנשיו- יקב ארז. ורד בן סעדון סיפרה לי שהיקב קיים משנת 2003 וייצרו בו אז קברנה מרלו ובלנד. המרלו זכה במדליית כסף באשכול הזהב. "אנחנו מגדלים 50 דונם כרם בישוב הר ברכה, מעל שכם, בשומרון, בגובה 800 מטר. בכרמי היקב גדלים מרלו, קברנה, שיראז, פטיט וורדו, פינו נואר ושרדונה. מענבי בציר 2007 יעשו כ14,000 בקבוקים."

ארז: "אני בשוק מעצמי. הביקוש ליינות שלנו הוא מאוד גדול. אנשים אוהבים את היין. למדתי לעשות יין ביקב אלכסנדר, ובהמשך למדתי מהחיים ומייעוץ מחברים. הענף הזה הוא ענף מאוד מפרגן. האקלים בהר ברכה מעולה לגידול גפנים ואני מקווה שנתגבר ונצליח לגדל את הפינו נואר, הקשה מאוד לגידול בארץ."

אורן סלע מיקב תבור סיפר לי שהבציר השנה היה מאוד משונה. הוא היה ארוך מאוד עם עיכובים בהבשלה כשהרבה ענבים בשלים הגיעו רק בסוף הבציר. "הייתה לנו ירידה של 20% ביבולים מהחזוי. אולי הגזמנו בדילולים ובטיפולים אבל ניראה שיוצא יין טוב מאוד השנה."

בדוכן יקב שדה בוקר הדרומי פגשתי את צבי רמק. צבי מזג לכוסי את זינצין - יין קינוח זינפנדל ממדבר צין. היה זה יין מתוק וטעים, פרחוני, עם טעם של דובדובנים ושוקולד, אותו טעמתי לראשונה.

סיפר לי היינן מהיקב המדברי: "בצרנו את הענבים ב30 בריקס. הענבים היו מאוד בשלים אבל לא צימוקים. התססנו במיכלים פתוחים וזה יצא כמו דייסה סמיכה. התסיסה הייתה בערך שבועיים עם ערבוב ידני כל הזמן. אחרי הסחיטה המיץ הועבר מיד לחביות. יצרתי מזה 4 חביות והיין מחוזק קל. מילאתי בקבוקים רק מחבית אחת. מה שאתה טועם שהה שנה וחצי בחבית. כשהיין יהיה יותר משנתיים בשאר החביות אמלא עוד בקבוקים." היין בוקבק בבקבוקים של  500 מ"ל.  מבציר 2007 יוצרו ביקב שדה בוקר  כ2,000 ליטר יין שעד שיגיעו לבקבוקים יתאדה מהם כ15% יין.

לסיכום כשרוצים למצוא טוב, אפשר למצוא אותו בכל מקום. ירידי יין ותערוכות תמיד עושים טוב לענף היין בארץ.

לחיים, לחיי היין הישראלי !!

אוקטובר 2007

טעימות ביריד היין 

היריד בתמונות