רוברט פרקר הוא מבקר היינות החשוב והמשפיע ביותר בעולם. מאמרים שלו וציוניו ליינות יכולים למוטט יקבים, אם הן שלילים, או לגרום לפריחתם ושגשוגם אם הם חיובים, והציונים גבוהים.

כבר שנים רבות מנסה קהילת היין הישראלית לשמוע, ללא הצלחה, מה דעתו של פרקר על יינות ישראל.

לפני מספר חודשים הגיע המפנה. חזי לוי, איש עסקים ישראלי שגר כיום בשיקאגו, הצליח לשכנע את רוברט פרקר וצוותו לטעום גם יינות ישראלים. חזי ,יליד באר שבע, שוהה בארה"ב כבר 31 שנים. הוא היה בארץ, הסתובב ביקבים וטעם את יינותיהם. חזי הבין שיינות ישראל יכולים להתמודד בכבוד עם מיטב יינות העולם המשובחים והגיע הזמן שגם רוברט פרקר יטעם ויביע את דעתו עליהם. 

בהתייעצות עם דניאל רוגוב, יאיר היידו ואבי בן עמי הורכבה רשימה של עשרות יינות ישראלים והיקבים התבקשו לשלוח אותם לארה"ב לצורך הטעימה ההיסטורית. את המשלוחים מהארץ תיאם וערך ג'ון ציון מכפר סבא, העובד עם חזי לוי.

הטעימה התקיימה בניהול יד ימינו של רוברט פרקר, Mark Squires , ובעקבותיה כתב מארק סקירה כללית על תחושותיו ממה שטעמו השניים וכן הובאה במגזין  Wine Advocate סקירה מפורטת על היינות שנטעמו. לכל יין ניתן ציון ונכתבו הערות טעימה.

ביוזמתו ובאדיבותו של חזי לוי, קיבלנו אישור לתרגם לעברית ולפרסם את החומר בשלמותו בפורטל היין הישראלי בלבד.

אנו מתכבדים להגיש את החומר בעברית למענם של חובבי היין הישראלים ואנשי ענף היין בארץ, מתוך אמונה שבימים אלה מתחיל שלב חדש במהפכת היין הישראלי האיכותי, וחשוב  לסייע לכך שיותר ויותר אנשים בארץ ובעולם ידעו זאת.

החומר יפורסם במספר פרקים,  ותחילה - המבוא:

ישראל המודרנית - עבודה בעיצומה

מאת: Mark Squires

תרגום לעברית ועיבוד: ישראל פרקר

בשקט ובלי למשוך יותר מדי את תשומת לב הצרכנים, ישראל פיתחה את תעשיית היין שלה בסתירה לדעה הקדומה הנפוצה בעולם על היין הישראלי.

ישראל נראתה כמדינה שהיין שלה נחשב לחסר עניין, ונוצר בעיקר לספק את צרכי הדת.  כיום יש בה יקבים ותעשיה רצינית מספיק כדי לקבל פרסים על יינות משובחים.

למען האמת ייצור היין הישראלי הוא לא דבר חדש. אם מתעלמים מתקופת התנ"ך, בישראל יצרו יין הרבה גם לפני שהיא נעשתה מדינה.

כרמל, היקב הגדול במדינה, יוסד ע"י הברון אדמונד דה רוטשילד, הבעלים של שאטו לפייט.

עובדה המחזירה אותנו לשורשים בשנת 1882 . זהו היקב שהוביל את היין הישראלי כ100 שנה.

רק לאחרונה, זה יותר ממקרה, היין הישראלי התחיל למשוך התעניינות יותר רצינית בעולם.

אפילו היקב היוקרתי רמת הגולן, הידוע כיקב ירדן בארצות הברית, התחיל את צעדיו רק בשנת 1983. ייסודו של יקב זה היה אחד מציוני הדרך החשובים בהיסטוריה המודרנית של היין הישראלי.

בשנות דור שעברו מאז הופעת הבכורה של יקבי רמת הגולן, התעשייה עברה שינוי גדול מאוד. יקב כרמל, הענק, עדיין שולט על נתח שוק גדול. יקבי כרמל, רמת הגולן וברקן יחד מהווים כ75% מהשוק. אך הרבה תשומת לב ניתנת ליקבי הבוטיק. זו תופעה חדשה יחסית בישראל.

יקב מרגלית הקטן, לדוגמא, מכנה את עצמו כיקב הבוטיק הראשון של ישראל. בציר הבכורה שלו היה בשנת 1989 והקברנה סוביניון הראשון שלו יצא לשוק ב1991.

זה לא אומר, דרך אגב, שיינות היקבים הגדולים הם רעים. יקבי רמת הגולן בהרבה רשימות מכונים "הטובים בישראל", ובכרמל מייצרים כמויות קטנות של יינות באיכות גבוהה גם תחת תווית שלהם או של יקב יתיר.

הפרסום הראשון שעוסק ביין הישראלי קשור באופן קבוע לכשרות. היקבים היותר גדולים באופן כללי מייצרים רק יינות כשרים אבל רוב יקבי הבוטיק לא. היבואן חיים חסין מסולסטאר אומר: "יש בישראל קרוב ל200 יקבים וכ150 מהם הם יקבי בוטיק לא כשרים"

מכל מקום, התוצר הכללי של יקבי הבוטיק הוא בברור קטן. ניתן בפירוש לומר שאם אתם שותים יינות ישראלים בדרך כלל אתם תפגשו בקביעות ביינות כשרים.

הנקודה השנייה והיותר חשובה היא מה המשמעות של האישור לכשרות ליינות המגיעים ללקוחות שלא מקפידים בכלל על כשרות כשהם נלקחים בחשבון כמוצרים עיקריים המשווקים.

בהתבסס על הטעימה שלי יש לציין את העובדה, שהיינות הכשרים הם בין הטובים שברשימת היינות שטעמנו. כמו היינות מיקב קסטל או יתיר. לכן  ניראה שבדרך כלל עניין הכשרות לא רלוונטי ועוד אם הם  בכלל לא מבושלים.

יין מבושל הוא דרישה נוספת של הדת, הנמצאת עדיין במחלוקת.

לא כל היינות הכשרים, כאמור, הם מבושלים. יין המסווג כמבושל  נקרא "יין מורתח"  והוא יין שעבר פסטור.

הויכוח בנושא המבושל כולל נושאים כמו מהי רמת החימום, באיזה שלב בתהליך עשיית היין ע"י היינן זה מתבצע, האם התהליך משפיע על הטעם, על מתאם הגיל של היין וכו'.

מחלוקת זו עם הרבה פרטים גלויים וסמויים היא הרבה מעבר לתחום של מאמר זה מפני שהיינות הכשרים שאנחנו טעמנו  לא היו מבושלים.

בכל מקרה זהו אינו נושא עיקרי לאלה המחפשים את היינות הישראלים הטובים ביותר, אלה המושכים תשומת לב בינלאומית, מפני שאפילו אלה שכשרים הם לעיתים רחוקות, אם בכלל, מבושלים.

על התווית האחורית של יינות מבושלים חייב להיות מצוין בבהירות שהם מבושלים.

על תוויות הרבה יינות כשרים מצוין במיוחד: "לא מבושל". חשוב במיוחד להבין שהיינות המתוקים לפסח, יינות שלאמריקאים אין מה לעשות איתם, אלה לא היינות שהישראלים מתגאים בהם כיום.

עתה המגמה הרווחת בישראל היא לייצר יינות מזנים בורדולזים וכן שרדונה או סירה עם מאפיינים טיפוסיים המוכרים לצרכנים בעלי ניסיון עשיר.

הם יכולים להיות גדולים וחצופים כמו ביתיר או מלאי חן מהעולם הישן כמו בקסטל. אתם יכולים אפילו לאחוז בסירה של בוסתן ולשים לב איך חברים שלכם מתווכחים אם היין מלנגדוק (בצרפת) או מעמק הרון.

היין הישראלי הוא לא מוזר יותר והוא ללא ספק לא רק יין  לאלה השומרים כשרות.

 כמה מסקנות המבוססות על סקירה זו:

1. זווית הראיה בבהירות הסתובבה מבחינה איכותית. לישראל יש תעשיית יין אמיתית אשר ראויה לתשומת לב הלקוחות. אלה יינות מושכים ובמידה מסוימת ייחודיים. אתם מוזמנים לעשות  מספר טעימות עיוורות ולראות זאת. תגלו הרבה יינות קלאסיים, מושכים היכולים להרשים כל אחד.

2. הזנים מבורדו הם מאוד פופולאריים. כקבוצה הם מראים טיפוסיות אופיינית והם לרוב הצלחה. מבחינת איכות אלה יינות מובילים בקטגוריות שלהם.

יש גם הרבה יינות המבוססים על זני שירז – סירה פופולאריים, חלק מהם בהחלט יפהפיים. הם יותר לא יציבים וקבועים כקבוצה אך מבחינה של אופייניות הזן חלקם מתאימים בדיוק לשירז (טוליפ מוסטלי שיראז ופלטר) או סירה (קלו דה גת סיקרה, טוליפ, בוסתן) ואחרים קצת משונים בטעמם (בנימינה, סוסון ים) והם יותר כמו שליפת נקודת ראיה שונה של היינן.

 3. להרבה בלנדים בורדולזים פופולאריים יש קורטוב ירקרקות, לעיתים באופן מרומז שהוא בדרך כלל נסבל אבל מדי פעם גם דוחה. זה לא תמיד עניין גדול אבל ממה שטעמתי ביינות אחדים יש בזה רמזים לעשבוניות, טעם שלעיתים קצת פוגם בתכונות היין. 

4. רמת ההתקדמות מאוד מרשימה אבל יש לזה התייחסות מופרזת בחזית הביתית. כשאתם מגיעים ממקום בלתי ידוע זה משפיע בצורה מובנת להוביל להתלהבות. המספר היחסי של היינות הנהדרים הוא עדיין מאוד קטן אפילו בסקירה זו של היקבים הידועים כטובים (או לפחות כאלה שעשו חלק מיינותיהם המעולים בשנה מסוימת שטעמנו).

חשוב מאוד לזכור שהתעשייה הגיעה רחוק מקרבת מימוש מלא של הפוטנציאל. חשוב מאוד לא ליפול לתוך מלכודת של הערכת היינות רק בהתייחסות לעצמם.

 5. קיימת תולעת בתפוח יקבי הבוטיק, דבר המתפשט גם בקרב היצרנים הגדולים. הדבר מתבטא במחירי היינות, שלא באמת מצדיקים את תוויות המחיר שלהם. ב15-25 דולר (מחירי ארה"ב) הם יכולים להיות נחמדים ומענגים בשתייה. אבל ב50-60 דולר רק חלק קטן יכול לייחד עצמו, אלה הם היוצאים מהכלל. יש הרבה עבודה לעשות לפני שהיינות האלה באמת יהיו תחרותיים בשוק הצריכה הבינלאומי.

האפשרת היא או שהאיכות תעלה או שהמחירים ירדו. כמו תמיד, המחירים המוצעים חייבים להיות בקשר ישיר עם מחירי הרחוב.

הסקירה שלנו כוללת את רוב היינות של מיטב יקבי ישראל מהגדולים כמו כרמל, ורמת הגולן, עד ליקבי הבוטיק הקטנים כמו פלטר ומרגלית.

אנחנו מודים לחזי לוי שעזר לנו להשיג את היינות, ולטפל בכל הצד הלוגיסטי של ההכנות לטעימה. הוא לא בחר בעצמו איזה יינות יוצגו לטעימה והתערב בזמן שזה אירע (כמו גם כתיבה זו). הוא לא ייצג (תמך) באיזה יין שהוא או התערב בדו"ח על היינות.

דצמבר 2007

               הטעימה חלק א'

         אין להעתיק קטעים או להשתמש בחומר זה ללא אישור בכתב !!