נתן ליפשיץ   
פורסם בגליון דצמבר 2004 
במגזין "יין וגורמה"

אומרים שקיבוץ זה לא מה שהיה פעם. גם קיבוץ צרעה, המשקיף אל עמק שורק ממורדות הר שמשון שברמת בית שמש, עבר שינויים לא מעטים. אמנם גידלו כאן ענבים, החקלאות הרי הייתה תמיד נשמת אפה של התנועה הקיבוצית, אבל מילים כמו עפיצות ובוקה הן חדשות בעולם המושגים של הקיבוצניק. וכך, לצד הרפת, גן הירק והענפים הקלאסיים האחרים ובסמוך לתעשייה הקיבוצית, הקימו בצרעה יקב.

זה כבר לא עניין חדש - יקב צרעה הוקם בשנת 1993 ורכש לעצמו מוניטין בין יקבי הבוטיק שצמחו באזור יהודה. רוני ג’יימס המייסד, היינן ומנכ"ל היקב, הצליח לשכנע את החברים שהשיגעון הפרטי שלו יכול להכניס כמה שקלים לקופת המשק. הוא הכיר להם עוד מילה חדשה -  טרוואר.  

אבל זה לא היה פשוט. גם היום, בבציר השלושה עשר, הוא עדיין מתמודד. "יש שסע בין התפיסה של עשיית היין לסביבה הקיבוצית. היין דורש גישה איכותית, אינדיבידואליסטית, תובענית שבסיסה התמסרות והתמדה. אי אפשר להחליף את העובדים כל הזמן. אתה בא עם מערכת של רצונות ודרישות של מוצר סנובי חיצוני, שדורש שלא להתפשר, ומתייצב מול המתכונת של הקולקטיב – להשתמש במי שיש, למכור מתי שאפשר, לגדל איך שבא".  הקיבוץ יכול אולי להסתדר עם יקב גדול, תעשייתי ולא עם יחידה משפחתית נפרדת.

עם השנים יצר רוני מעטפת שנותנת לו גיבוי וחברי המשק יודעים להעריך את האישיות שלו ומתייחסים ל'שיגעון' הפרטי שלו' בסלחנות ובהבנה. בכל זאת יש תוצאות, לפחות באיכות היין ובשם שיצא לו בשוק.

כשרוני יסד את היקב, גם תעשיית היין בישראל לא נראתה כפי שהיא היום. כששאלתי אותו איך זה להיות חלוץ הוא השיב בלי היסוס:  "אני כל החיים חלוץ – לא פשטתי את מדי החלוץ שלי – מקצוע החלוץ מולבש עלי".

"איזו בונבוניירה"

רוני ג’יימס נולד בקהיר שבמצרים, ילד שובב. בלבו שמורים רק רסיסי זיכרונות. איך היה מתחבא מתחת לשולחן האוכל הכבד והמפה דמוית הפרוכת שכיסתה אותו. הוא זוכר את המרפסת שצפתה אל הרחוב, שם פסעו קצינים מרשימים במדים לבנים ואיך יום אחד החליט לבדוק את השפעת הדיו שבעט הנובע על הלבן הבוהק שלהם. הוא גם לא שוכח את העונש שבא בעקבות הניסיון הזה.

בשנת 1951, כשהיה בן חמש, עלה ארצה ישר למעברה בטירה. אחר כך דירת שיכון בכפר אתא ולימודים בבית הספר היסודי שם. אמו רשמה אותו לתיכון הריאלי היוקרתי בחיפה, אבל אביו סייע לו להתחמק לבית הספר החקלאי בנהלל, שם למד להיות רועה, למגינת ליבה של האם ששאפה כמובן לבן רופא או עו"ד. הוא מספר לי על נער יפה עם מכנסיים קצרים וכיסים בחוץ שבא להיות רועה צאן. המרחבים, האחו והשלווה קסמו לו ושנתיים הוא למד במגמת הכבשים. אז, כמקצוע שני, החל ללמוד מטעים, שלוש שנים נוספות.

רוני השתלם בכרם והפך מומחה לגידול ענבים. קשה לו לראות את עצמו לומד על יין באוניברסיטה, אבל המעבר מהחקלאות לייננות נראה לו טבעי. הקשר הרגשי שלו לכרם, לגפן, לאשכול ולענב, גורם לו לחשוב שהוא מבין טוב יותר את המוצר שמופק מהענבים הללו, שהוא כל כך אוהב. היקב בעיניו הוא חוליה נוספת בשרשרת – "היקב הוא ממש המשך שורת הענבים והבקבוק הוא אבר נוסף של הגפן".

את שנותיו בצבא בילה בגרעין בקיבוץ נחשולים ושם יצא לו שם של מקצוען. לצרעה הגיע בשנת 1975. הוא מספר בגאווה לא מוסתרת איך שתי התנועות הקיבוציות הגדולות – הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים - רצו כל אחת לעצמה את שירותיו ככורם.  מה שהטה את הכף היה רצונה של אשתו לגור במקום שבו הילדים גרים עם הוריהם. קיבוץ צרעה היה מהראשונים שהונהגה בהם לינה משפחתית ומשפחת ג’יימס נטעה את שורשיה בעמק שורק.

המשאית עם המשפחה והציוד רק עצרה ליד הבית החדש וכבר הוא נלקח אחר כבוד לכרם. הימים ימי קיץ, כחודש וחצי לפני הבציר, והכרם של צרעה נראה כמו סוואנה אפריקאית. עשבי בר כיסו את הגפנים. כך הוא נכנס לתפקידו החדש כמנהל הכרמים בצרעה במלוא הקצב. כשחברי הקיבוץ התגייסו לבציר, הם הופתעו מהשינוי: "איזו בונבוניירה"  הוא משחזר בנימה נוסטלגית את המחמאות שקיבל. שלוש שנים אחר כך הגזבר אמר שיש קצת כסף ורוני החליט מיד לנטוע כרם חדש.

כך הגיע גם היום שבו טעם "יין אמיתי". זה היה כשבא לכרמל מזרחי, במעקב אחרי הבציר של ענבי הפרנץ' קולומבר "שלו". הוא זוכר את הרגע הזה לטובה. אז נדלק בו הניצוץ והתעורר הרצון הסוחף והבלתי ניתן לעצירה - הוא אמר לעצמו ולכל מי שהיה מוכן לשמוע "אני רוצה להפיק מהענבים שאני מגדל את היין שלי!"

ככורם מומחה היה מעורב בייעוץ לאנשי הגולן בקשר לנטיעת כרמים ולגידול ענבים. כשראה שיקב רמת הגולן מתחיל לייצר, עבר בו זיק של קנאה, גם הוא רצה. קשיי מימון עיכבו אותו עד שנת 1992. אז הצליח לשכנע את משרד החקלאות ש"זה יעד לאומי מאוד חשוב להקים יקב בשפלת יהודה ולהפיק יינות מהרי ירושלים". הוא עשה את זה לא לפני שטיפס על ההרים וירד בין הגבעות, חיפש ואיתר את המקומות הטובים לגידול הענבים.

למדען הראשי במשרד המסחר והתעשייה, שהקשה מהו היין האחר שאתה חושב להפיק כאן? ענה: "זה בדיוק העניין שאני לא יכול להגיד לך שום דבר. אני יכול רק לאמר בודאות שהיין הזה יהיה אחר ומיוחד. אני מאמין, למרות שעד שאעשה לא אוכל להוכיח לך, שהרי ירושלים עם המגוון העצום של הצורות השונות של הגיר, עם השכבות האטומות שבסלע, עם החלחול של המים והאקלים המיוחד יכולים לתת פרנסה להרבה משפחות". הביטחון המוחלט שלו בדרכו שכנע את המוסדות וכך קיבל תמיכה ממשלתית להקמת היקב, שאותה הוא החל להחזיר כבר בבציר השני.

רוני הרגיש שהוא חייב להוכיח ובשנת 95 עשה שלושה יינות מענבי קברנה. שתי סדרות מגבעת החלוקים וסדרה אחת מענבים מובחרים שהביא מהגליל. היין הגלילי היה שונה לחלוטין ורוני הפך מאמין אדוק באלוהי הטרוואר. הוא החליט שאת היין שלו הוא יעשה רק כאן, מהענבים שלו, מכרמים שבהרי יהודה ובשיפוליהם.

טעמי הקרקע

כשרוני טועם את היין הוא מתלהב כאילו הוא מגלה אותו לראשונה. כשהוא מדבר עליו, נדלק זיק של אור בעיניו: "אני מאמין שהיין הוא יצור של הקרקע. הקרקע, כבית גידול במלוא מובן המילה, לכל דבר שמכיל את כל האלמנטים הייחודיים שמרכיבים בית מיוחד משלך – לא של השכן ולא של הדודה. התפיסה שלי היא לנסות, להגיע, ועם השנים להבין את תכונות הנתינה של הבית שמשפיעות על היין. זה מחייב קשר כמעט אנושי עם הגפן. הקשר הזה מניב את ההבנה והידיעה להתנהגות של הענבים כדי שיפיקו את הטעמים של הקרקע". זוהי תפיסה שורשית בסיסית, שאין בה יותר מדי מרכיבי טכנולוגיה יקרה.

"צריך לבסס את הייחוד של המקום הזה. זה הדבר שאינו נותן לי מנוח", אומר רוני, "אני שואף להגיע ליין השלם והוא לא יהיה בגלל הקברנה או המרלו אלא בעיקר בזכות אותו שילוב של טעמים שיתנו הזנים בטרוואר – השילוב שיוצר את ההרמוניה".

ליינות צרעה שני בתי גידול עיקריים. לכל כרם יש את אפיוני ה'טרוואר' המיוחדים לו. כרם נווה אילן נטוע על המדרונות המערביים של הרי יהודה הפונים אל שפלת החוף ברום 700 מטר מעל פני הים. הלילות בקיץ צוננים והבקרים ערפיליים. בטרסות עתיקות הבנויות על אדמת טרה רוסה נטועים 43 דונם המניבים כ- 33,000 ליטר יין, כ- 43,000 בקבוקים.

כרם גבעת החלוקים נטוע על גבעה המשקיפה לעמק צרעה. הקרקע היא של משקע ימי גירי חרסיתי, שעליו שכבת סחף עשירה בחלוקי נחל. הכרם נהנה גם מבריזה שמצננת את אשכולות הענבים.  בכרם 38 דונם המניבים 30,000 ליטר (כ- 38,000 בקבוקים).

שתי סדרות היין העיקריות של היקב אינן מדורגות על פי איכותן אלא על פי אזור הגידול. גבעת החלוקים – סדרה זנית - קברנה, מרלו ובעתיד גם סובניון בלאן. נווה אילן – מיסטי הילס, אילן קברנה, אילן מרלו ובעתיד אילן שרדונה. סדרה שלישית – שורש - נמצאת בראשית דרכה. רוני ג'יימס עדיין לא החליט לאן הולכת הסדרה הזו, "התפיסה שעומדת בבסיס היין הזה כרגע היא לקחת ענבים מהחלקה הצעירה משורש ולשלב אותם עם נציגות נאמנה וטובה מהחלקות האחרות".

היין של צרעה זכה להערכה ולפרסים רבים בתערוכות יין בארץ ובעולם. בתחרות היין הבינלאומית-   The International Wine & Spirit Competition שנערכה השנה באנגליה, זכו במדליות כסף שני היינות שנשלחו לתחרות - אילן קברנה 2000 ו - אילן מרלו 2001.

רוני בחר ארבעה בקבוקים שאותם טעמתי עם חברים.

מרלו 2003

היין שהופקו ממנו 5000 בקבוקים.עשוי מענבי מרלו: 85% מהכרם בשורש ו 15% מגבעת החלוקים, הוא התיישן בחביות עץ אלון צרפתי במשך 6 חודשים ויש בו 13.5% כוהל בנפח.

לדברי היינן הוא מתאפיין באף קלאסי של מרלו, פרי שחור ומרוכז, טבק ותבלינים. טעם מלא, עבה עשיר, פירותי ומתובל. סיומת ארוכה ומתמשכת שבסופה ניתן להבחין בשובל  הוורדים האדומות האופייני למרלו - גבעת החלוקים.

שורש  2003

היין מורכב מ 9% מרלו, ו 91% קברנה סוביניון. 60% מהענבים מהכרם בשורש, משולבים בענבים מכרמי גבעת החלוקים, נווה אילן ובית ג'אמל. ליין 13.7% כוהל בנפח והופקו ממנו 19,000 בקבוקים. הוא התיישן במשך 6 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.

היינן מדגיש שהיין הוא רב ממדי, עוצמתי ובעל גוף מחד גיסא, רגיש, חם ומלטף מאידך גיסא. הוא מאופיין בבוקה עשיר, מרוכז ומורכב של פרות בשלים הבוקעים מתוך מעטפת כוהל ניחוחית ומתובלת. הטעם מאוזן עם קשת רחבה של טעמים בשלים ומרוכזים. יין
חד, 'קריספי', המתפוצץ בפה עם סיומת ארוכה ונעימה של פרות יבשים וערמונים קלויים.

אילן קברנה סוביניון 2001
היין מורכב מ 97% קברנה 3% מרלו מכרם נווה אילן ליין 14% כהל בנפח והופקו ממנו 8400 בקבוקים. הוא התיישן 20 חודשים בחביות עץ אלון חדשות ובחביות בנות שנתיים.

היינן מדבר על יין כהה עם ריחות פירותיים מתובלים עם דגש של שזיף וטבק. יש לו טעם קלסי של קברנה סוביניון כבד, עשיר ועמוק. היין נפתח למגוון טעמים אקזוטיים ומסתיים בתבלינים וקפה קלוי הטעם מתמשך ומדגיש טאנינים רכים. יהיה במיטבו משנת 2005.

אילן  Misty hills  2000

היין מכרם נווה אילן מורכב מענבי קברנה סוביניון ומרלו ביחס שווה. הופקו ממנו 3200  בקבוקים. ליין 14% כהל בנפח.

היינן טוען שהיין עדיין סגור וצורך זמן כדי להיפתח, אך משנפתח מתגלים במלוא הדרם טעמים ייחודיים המתקבלים רק מהחלקה בנוה-אילן. הוא מספר על ניחוח עז של דובדבנים, צימוקים, שוקולד מריר, קקאו, טבק מעושן,קינמון ווניל. ליין גוף מלא, טעמים מרוכזים של אוכמניות, דובדבנים שחורים, פירות יער ושזיף. הטעם ארוך ומרגש מסתיים עם טאנינים רכים הממלאים את החיך בצורה נעימה ביותר. היינן מעיר שהיין מיועד להתיישן בבקבוק וההערכה שיהיה במיטבו בין השנים 2005 – 2010.

בימים אלה מסתיימת בצרעה התסיסה של ענבי בציר 2004 שהיה מיוחד במינו. רוני מכנה אותו בשם 'פרדוקס 2004'. "היבולים היו גבוהים בשיעור של כ- 30% ויחד עם זאת הענבים  של בציר 2004 היו איכותיים בצורה יוצאת דופן. המרכיבים מאוזנים להפליא ויש לשער שהיין השנה יהיה מצוין".  זהו מצב נדיר ביותר.  רוני חושב שכיוון שלא היו אירועים חריגים במהלך העונה, הרי שהפרדוקס הוא תולדה של שינוי גנטי. למטען הגנטי יש נטייה להתמיין באופן שונה כל עונה וזה משפיע ישירות על התפקיד שמקבלים הגנים: האם נועדו לצימוח העלווה, ישפיעו על פוריות האשכולות או יפעלו בתחומים אחרים בצמח. השנה כנראה שההתמיינות הייתה מאוזנת, מה שיצר איכות וכמות בבציר אחד.

יקב צרעה מדווח גם על חדשות טובות בתחום המכירות. "יש בהחלט קניות משמעותיות מחו"ל". הפריצה המשמעותית ביצוא נגרמה בזכות מערכת השיווק המשותפת למספר יקבים קטנים תחת הגג של יקבי כרמל, דבר שמאפשר גם ליקבי הבוטיק ליהנות מיתרון הגודל ומהניסיון של כרמל -  מייצרים לחוד אבל משווקים ביחד. בשנה הקרובה מתכנן יקב צרעה יצוא של 30,000 בקבוקים, כמחצית מתוצרתו.

מצפים לבוא המשקיע

כשאני שואל את רוני ג'יימס על העתיד ועל האפשרות להתרחב הוא מסכים שבהחלט יש מקום וצורך לגדול. "אבל", הוא אומר, "הגידול דורש השקעה". החדשה העסיסית ביותר היא אולי הגילוי שכרגע מתקיים משא ומתן עם משקיעים. רוני מקווה שבקרוב יניבו המגעים החלטה של המשקיע לקנות חלק מהיקב, דבר שיאפשר את גידולו בשלב הראשון עד לגבול יכולת ההנבה של הכרמים, בסביבות 300 טון. השנה השתמש רק בשליש מהכמות הזו להכנת היין ומכר לגורמים אחרים כ - 200 אלף טון, כך שיש מקום להתרחבות. חישוב פשוט אומר שגידול כזה יביא את היקב עד פי שלוש מגודלו כיום. רוני טוען שגידול כזה בהחלט מוצדק, לאור אפשרויות השיווק שנפתחו לאחרונה.

הפנים ליצוא חייבו את צרעה להפוך ליקב כשר, משנת 2002. למרבה הפלא רוני ג'יימס מסתדר עם המגבלות שהכשרות מטילה עליו ואפילו מוצא בה יתרונות. המעבר ליין כשר חייב העסקת עובדים שומרי שבת. כך התגבש צוות קבוע של עובדים: "נאמנים, לומדים, מעריכים, קולטים, עושים מה שאומרים להם – ממושמעים". הם מחוייבים גם כלפי היינן וגם כלפי הרב.

מצבו הבריאותי של רוני ג'יימס גורם לו למחשבות נוגות. "אני רוצה להגיד שאני אשאיר מאחורי יקב משפחתי בלב הקהילה הקיבוצית שהשתרשו בו איכות ומסורת. אני רוצה להיקבר ביקב – יש לי עוד כל כך הרבה תכניות ללמוד ולהעמיק את הקשר עם הכרמים ועם היין – אין לי תכניות גרנדיוזיות מעבר לזה ואני מתפלל שאהיה מספיק בריא שאספיק לעשות את כל מה שאני רוצה. לקום בבוקר בלי לבקר את אחד הרופאים".

כולנו מאחלים לרוני ג'יימס החלמה שלמה ומקווים ליהנות מיכולותיו עוד בבצירים רבים.