ישראל פרקר

יצרנית כוסות הזכוכית  האוסטרית "רידל" יצאה לאחרונה עם סידרת כוסות יין חדשה וייחודית "O”.  כוסות יין אלה, בשונה מהכוסות המסורתיות, הן ללא רגלים. חלקם התחתון הוא שטוח. שש כוסות בסדרה ליינות: סירה, קברנה\מרלו, פינו נואר, ריזלינג\סוביניון בלאן, שרדונה, שרדונה נוסף.

בשבילי זו הייתה הזדמנות נאותה ליצור קשר עם יאיר היידו. מנהל השיווק באירופה של החברה.  יאיר מתגורר בפריס ותפסתי אותו בהלכו לכיוון תחנת המטרו  בבירת צרפת. ברקע השיחה נשמעו מדי פעם סירנות  מכוניות המשטרה שהזכירו לי שהעיר הגדולה תוססת ופעילה.
עניין אותי לדעת איך קרה שחברה בעלת מסורת כה ארוכה של ייצור כוסות וכלי זכוכית ליין חרגה מהמסורת ופיתחה קו חדש ולא שיגרתי של כוסות.

מתברר שמקס מהדור ה 13 למשפחת רידל, שהוא  בן 27, עבר לגור בניו יורק עם חברתו. ביתו לא גדול ולא מעטות כוסות היין שבו. יום אחד עלתה בראשו המחשבה שאם לכוסות היין  לא היתה רגל אולי היה יותר נוח לאחסנם ובכלל לשטפם ולטפל בהם מבלי שיפגעו. בישיבה הבאה שהייתה לו בחברה הוא העלה את מחשבותיו וגם יאיר היידו נזכר באותו מעמד שבזמן שביקר במרתף יין בבורגון  ראה שם כוסות עם בסיסי רגל שבורים שעמדו הפוך על הראש. המבקרים במרתף אחזו בכף ידם את הכוס ללא הרגל  (שנשברה) והחזיקו בה  כמו בכוס קוניאק. הפעולה חיממה  את היין בכוס  שהיה בטמפרטורה 13-14 מעלות, טמפרטורה השוררת בדרך כלל במרתפים.

פעולה זו עשתה כמובן טוב מאוד ליין. גם בראשו של יאיר עלה באותו ביקור הרעיון שאולי כדאי לפתח כוסות ללא רגלים לצורך שתיית יינות במרתפי יין. והשאר כבר היסטוריה.

הסדרה  החדשה מאפיינת את הדור החדש ואת ההתפתחות הטבעית של רידל.

זאת אפיזודה חשובה שלא תשנה סדרי בראשית כמובן, אומר יאיר.

האם באמת לא צריך רגלים בכוסות? הקשתי על יאיר.

לא פתאום אומרים שמה שהיה עד היום נגמר, ובעצם לא צריך רגל לכוסות. צריך רגל  ואפילו עדיף. הבעיה מה קורה אם בגלל כל מיני סיבות, אנשים לא יכולים להרשות לעצמם להשתמש בכוס עם רגל  מפני שאין להם מספיק מקום על השולחן או בארון.  לזוגות צעירים רבים דירות קטנות ללא מקום לשמור כלי זכוכית שבירים, ולכן הם אינם רוכשים אותם. גם במסעדות עם שולחנות קטנים וצפופים קשה לשים כוסות עם רגל.

הדבר הכי משמעותי  לטעמו של היין זאת צורת הכוס, הגודל של כלי הקיבול.  הרגל עוזרת אמנם להחזיק בכוס באלגנטיות אבל אם צריך להתפשר אסור להתפשר על הצורה  אלא על החלק הרגיש מבחינת השבר, שהיא הרגל הדקה והשבירה.  כוסות בלי רגלים גבוהות אפשר לשמור בכמויות יותר גדולות, לשטוף בקלות  וגם לשים על שולחנות צפופים.

למסעדה יוקרתית הולכים עם חליפה ועניבה. לפעמים רוצים ללבוש ג'ינס ולהרגיש טוב דווקא במקומות יותר פשוטים. כך גם עם הכוסות. כשיושבים בבית מול הטלביזיה ורוצים ללגום כוס יין בשיא הנוחיות למה לא להשתמש בכוס פשוטה יותר וחזקה שלא תפגום בטעם היין?

מסעדות מפוארות לעולם לא ישתמשו בכוסות החדשות אך במסעדות הטרנדיות, הפחות מהודרות בלי מפות, ובבארים,  זאת כוס נוחה מאוד  לשימוש. להרבה אנשים שעד היום לא נגעו בכוסות רידל ולא הבינו מה הכוס עושה לטעם היין תינתן סוף סוף ההזדמנות לגלות את רידל מלמטה ואת משמעות צורת הכוס על טיב היין.

אגב, גם כיום הרבה אנשים אוחזים בכוס ולא ברגל.

מסתבר שהכוסות הפכו ללהיט אצל צעירים באירופה, ואף הפכו להיות לצורך גסטרונומי לא נורמלי.  מסעדנים במסעדות יוקרה מגישים בהם מנות ראשונות,  וכן וריאציות שונות של מנות אחרונות.

כשהתקשרתי ליאיר היידו הייתי בטוח שתוך דקה עד שתיים  הוא יסביר לי את מטרת פיתוח הסדרה החדשה של כוסות ללא רגל במפעלי רידל. אך יאיר, בדרכו המיוחדת בעברית מהוקצעת, סיפר באריכות על הכוסות החדשות, ומה שעצר את שטף דיבורו הייתה רכבת המטרו שהגיעה לתחנה.
הקליטה  הטלפונית נקטעה לפתע, וגם סיפורו של יאיר היידו מפריס.

הכוסות

מאי 2004