ישראל פרקר

מדי יום כשאני לוגם את היין הישראלי להנאתי, אני מוזג אותו בתוך כוסית זכוכית שקופה אותה אני שולף מעל המדף בארון. אני עושה זאת בתנועה כל כך פשוטה וטבעית, כאילו שכוס היא משהו שניתן לאדם מימים ימימה. מעולם לא חשבתי על ההיסטוריה של כוסות היין ואיך שתו יין לפני מאות רבות של שנים ואפילו לפני מאה או מאתיים שנה.

זה היה עד אותו יום בו ביקרתי באחד מימי השבת האחרונים בתערוכה מעניינת ומיוחדת. לפני מספר שבועות נפתחה במוזיאון ארץ ישראל שברמת אביב תערוכת כוסות משכרות - כלי שתייה אירופיים מ1700 עד 1970. התערוכה מוצגת בביתן הזכוכית שבמוזיאון.

הצטרפתי לאוצרת התערוכה והיוזמת שלה, אנריאטה אליעזר ברונר, לסיור מרתק בין עשרות כוסות הזכוכית, כשאנריאטה מסבירה לי ביסודיות את מקורה ותפקידה של כל כוס. (איזה זיכרון לפרטים יש לה, ממש לא יאומן)

כבר בדרכנו לביתן הזכוכית פגשתי בקשר הראשוני שבין המקום ליין, כשהתעכבנו מספר דקות ליד גיתות עתיקות שנחשפו בחצר המוזיאון. מתברר שתוך כדי בניית המוזיאון נמצאו במקום הגיתות מהתקופה הרומית הביזנטית. המוזיאון ניבנה מסביב תל מהתקופה הפלשתית. התושבים התיישבו במקום במאה ה12 לפני הספירה והמקום נהרס בערך בשנת 1000 לפני הספירה. בעת החפירות במקום נתקלו הארכיאולוגים במספר גדול של גיתות, דבר המצביע על האופי הכלכלי של היישוב, בו עסקו בהפקת יין ושמן. יש גיתות מהתקופה הביזנטית מהמאות הרביעית- חמישית לספירה. יש גם גיתות מהתקופה הרומית מהמאה השלישית.

החזון של וולטר מוזס, מייסד המוזיאון, היה ליצור מוזיאון לאומנות ועבודת יד ולכן כל מבנה במקום מוקדש לחומר מסוים המייצג אחד האפיקים של התרבות החומרית. ביתן הזכוכית נפתח ב1959 עם אוסף מוזס, זכוכית עתיקה. ישנם במקום גם ביתני הקרמיקה, המטבעות, הנחושת, מרכז אדם ועמלו וביתן הפולקלור.

אנריאטה אוצרת התערוכה, היא הממונה המטפלת ומטפחת את האוספים הקיימים ומארגנת תערוכות חדשות. לדעתה בביתן הזכוכית נמצא אחד האוספים היפים והמקיפים ביותר בארץ, במה שנוגע בכלי זכוכית עתיקים.

כלי הזכוכית החליפו את כלי הקרמיקה הקדומים לאחזקת נוזלים ולשתיה. בתחילת הופעתה הזכוכית הייתה משהו מאוד יוקרתי. חומרי הגלם אמנם היו זולים אבל לא כולם ידעו את הסוד איך לייצר את הזכוכית. בתי המלאכה לזכוכית היו בקרבת הארמון או בקרבת המקדש במצרים העתיקה, למשל. הלקוחות הפוטנציאליים לכלי זכוכית היו העשירים.
בני המעמדות הנמוכים נאלצו להסתפק בכלים העשויים חרס, קרן, עור, עץ או מתכת, שהיו זולים יותר ועמידים.
בתערוכת הכוסות, הרעיון היה לקבץ את הפריטים המתייחסים לשימוש הספציפי ודרכם להבין כל מיני מנהגי שולחן ושתייה.

במאה ה15 נטלה ונציה את הבכורה בתחום ייצור הזכוכית ושמרה על מעמד זה במשך למעלה משלוש מאות שנה. הכוסות שיוצרו אז היו דקות ומאוד שבריריות.

מהמאה ה17 קיימים מכלולים ונציאניים או גרמניים, אז אף הופיעו סטים לשתיה. כלי האוכל משקפים את השינויים שחלו בנימוסי השולחן. בתחילה לא היו מונחים הכוסות על שולחן הסועדים בעת התחלת הסעודה. לפי הזמנת הסועד המשרת היה מביא את הכוס עם היין, שהיה משקה מאוד יקר. מאותה כוס שתו כמה סועדים. רק בתחילת המאה ה19 החלו להופיע על השולחן סדרות כוסות המיועדות למשקאות שונים.
במאות ה17 וה18 המעמד הגבוה שתה יין והבירה הייתה משקם של המעמד הנמוך. בהתאם לכך עוצבו ויוצרו הכוסות.
בשנות השלושים של המאה ה19 החלו להופיע מערכות אוכל שלמות אותן ייצרו מזכוכית בעלת עיטור זהה. ליד כל משתתף בסעודה הונחו עד שישה מיני כוסות מאותה מערכת בהתאם לסוגי המשקה שהיה לוא דווקא רק יין. באותה תקופה החלו לפרוח מפעלי הזכוכית באירופה.

בכניסה לתערוכה עומדות 2 ויטרינות ובהם כוסות רידל, יצרנית כלי הזכוכית האוסטרית, בגדלים וצורות שונות ומיוחדות לכל סוג יין. בתקופה הקדומה, דרך אגב, הצורה לא הייתה חשובה ומתאימה במיוחד ליינות השונים. בחלק הקדמי של התערוכה כל הכוסות הן עד שנת 1880 ונעשו בעבודת יד בלבד. לפעמים ניתן לזהות את היוצר שלהן לפי חתימתו או סיגנונו. בחלקו השני של אולם התערוכה מוצגות כוסות וכלי שתייה תעשייתיים, תוצרת מפעלים. מעניין לראות ולעקוב אחרי הסגנונות השונים של היוצרים והמעצבים השונים. השאיפה תמיד הייתה ליצור את החומר הזכוכיתי הצלול ביותר.
מאות כוסות יפהפיות מוצגות בתערוכה. הכוסות בצורות וגדלים שונים, חלקן מעוטר בציורים שלי לפחות לא ברור איך נעשו ע"י יד אדם מבחינה טכנית.

מוזיאון ארץ ישראל הוציא לכבוד התערוכה ספר מיוחד ובו צילומים מרהיבים של רוב הכוסות המוצגות בתערוכה. התמונות מלוות בהסברים מרתקים של האוצרת, אנריאטה אליעזר ברונר. הספר והתערוכה מכניסים את המעמיקים בהם לתוך עולם מופלא ומעניין של גינוני השולחן במשך כ300 שנה. במשך תקופה זו עברו הגינונים ומנהגי השתייה והאכילה אין ספור שינויים.

התערוכה פתוחה שבעה ימים בשבוע ומומלצת בחום לאלה שמתעניינים לא רק ביין אלא גם איך שתו אותו בעבר הקרוב והרחוק.

מרץ 2005