מקומם של דת, היסטוריה, בקורת וחשיפה בעיתונות לצורותיה, חובבנות והשכלה אקדמית בייצור ושיווק יין איכותי.

על פי מקורות שונים

פרופסור עמוס הדס

בשבועות האחרונות זכתה תעשיית היין הישראלית ללקות במקל ("עשר המכות של תעשיית היין הישראלית") ותוך פחות מחודש לאחר מכן לקבל בהוקרה ובהכנעה את הגזר המיוחל (" עשר הברכות של תעשיית היין הישראלית"). לביקורת ולדברי ההוקרה יש פנים רבות. על הביקורות ברובן נכתב כבר ברשימות קודמות ברשימה זו ננסה לאמוד את משמעות הברכות ומשקלן בקידום צרכנות היין הישראלית, בהגדלת יצוא היין הישראלי בכח (בפוטנציה) ולבסוף לא רק, כיצד הופכת מכה לברכה כאשר מדובר ביין.

היסטוריה, דת וכשרות היין – היסטוריה היא רשומות האירועים, הפעולות ההחלטות ושאר מעשי אדם, כמו יומן מבצעים או דברי הימים. רשומות אלו נכתבות על פי מוסכמות פוליטיות, עסקיות וערכיות של הכותב אותם. הנטייה והתנועות אל השורשים והמקורות בכל הקשור ליין אינם אלא מגמה אופנתית שאינה מדויקת לפרטים. הזנים הנחשבים עתיקים אינם בהכרח אותם אלה ששמשו בימי עבר. הסיבה לכך היא שתהליך הברירה בכל זן לשיפור תכונותיו ומאפייניו לא פסק במהלך הדורות ובאם מדובר בזני יין יווניים מתקופת זוהרה של ייון מדובר ברצף ברירה ושיפורים של למעלה מ- 2300 שנים וביחס לזנים הרומיים לפחות כאלפיים שנה. כל ניסיון לייצר ולייצא יין באצטלה של מוצרים עם טעם עתיקות או היסטוריה שקפאה על זמנה אינה רצינית. אנו יודעים שרבים מהזנים העתיקים היו רב תכליתיים ומכאן שלא היו מבוררים ליין בלבד אלא גם למאכל וליצור צימוקים ו"דבש ענבים", ממתיק מבוקש בעולם העתיק.

עיון ברשומות העיתים כלומר בחינה של ההיסטוריה המוכרת מלמד שבכל הדתות, למעט כיתות נזיריות או הדת המוסלמית, ליין משקל חשוב בכל הטכסים הדתיים ובפולחן העיקרי. אולם בדרך כלל בכל דת היינות לשימוש טכסי זה רצוי, שייוצרו על ידי המאמינים באותה דת. כאן נכנסים ציון והשגחה על כשרות היינות. באותם מקרים שאין בנמצא יינות מתאימים, יקנו יינות על פי הצורך מהמצוי בשוק. הבחירה ביינות למאמינים נוצרים שונה מהבחירה עלפי צורת ההשגחה והפיקוח על כשרות הנהוגה אצלנו. לנוצרים החשיבות ביינות לטכסי דת נעוצה בתפיסתם את היין כסמל לדמו של ישוע הנוצרי, אשר הקריב עצמו כדי שכל ברואי העולם יגאלו. לפיכך היינות חייבים להיות אלה הנחשבים ראויים לשמש למטרה זו. באשר לקהל יהודי, סימני המשגיחים והממונים על כשרות, נתפסים בדרך כלל כיינות ירודים לחילונים המבקשים יינות טובים, מה גם שאינם מוסיפים הרבה ליהודים מאמינים הקשורים בהשגחה זו או אחרת במיוחד כאשר מופיעים מספר סימולים של רבנים ובד"צים שונים. ריבוים מצביע בעקיפין על קיום מגזרי שווק שאינם מאמינים לסימול זה או אחר של כשרות. ייצור יינות כשרים באיכות מעולה מעלה מחירם ומקטין כושר תחרותם ביינות כשרים בארצות חוץ..

 יש לזכור שכמויות היין הנצרכות בפולחני הדתות, כולל היהודית, מאז הפיכת הנצרות לדת האימפריה וחורבן מקדשנו, אינן גדולות ולכן מכיוון זה של יצוא לא תצמח ישועה גדולה. לעומת זאת, מקריאה ולימוד הרשומות ההיסטוריות בחינת הממצאים של התרבות החומרית הנחשפים על ידי ארכיאולוגים אנו מוצאים ששיאה של תקופת הזוהר בייצור יינות הארץ נמשך כשלוש מאות שנים מהמאה החמישית ועד השמינית לספירה. מה הייתה הסיבה לכך? פשוטה ביותר. באותה תקופה הנצרות פיתחה תנועה צליינית מחד ועסק של מכירת "שרידים קדושים" מאידך. הצליינות הייתה נוחה לעשירי העולם, כי רק הם יכולים היו להינתק מפעילותם לתקופות ממושכות כדי לעלות לארץ הקודש. "השרידים הקדושים" על פי ההיגיון היו מעטים ולכן האמיתיים כמו גם המזויפים עלו הון עתק. ומה נותר להמוני המאמינים? רק "יין מארץ הקודש" (מותג כשרות נוצרית עתיק) שהוא הפריט החומרי היחיד המסמל את דמו של "ישוע הנצרתי" ואשר מחירו אינו בשמים. הביקוש לכן עלה ותפח ולגידול ענבי יין וייצור היין הייתה עדנה ופריחה של ממש. לו השכלנו לפרוץ לשוק המאמינים עם יינות באיכות סבירה ומחיר עממי ואשר נושאים מותגי מקומות בעלי זיקה ישירה לפועלות ישוע הנוצרי אולי ניתן יהיה לקדם את יינות ארץ הקודש בנוסח נוצרי כמו Terra Sancta Wines, Nazereth' Kafr Cana . הציבור היהודי הרוכש יינות ישראליים רוכשם לא רק בשל כשרותם, אלא ובעיקר כתמיכה בארץ ובמוצריה. כיום הלא ניתן לרכוש יינות קידוש ויינות שולחן טובים וכשרים בכל מדינה בה מיוצרים יינות.

ברכת ההון האנושי שבו בורכנו, או השכלה אקדמית לייננים מול מיומנות נרכשת - בשני המאמרים הכוללים עשר ברכות ומכות מועלית בעיית ההשכלה של יינני ישראל פעם כפגע ופעם כמעלה הנובעת מיכולות האילתור של "היהודי הנודד". על טענות אלה רבות המשמעויות אין אלא לתמוה. ידוע, שכשבע שמיניות מכלל היין המיוצר בארץ מיוצר על ידי היקבים הגדולים המעסיקים ייננים בוגרים וצעירים בעלי השכלה אקדמית בכורמות וייצור יין. אם כך הוא המצב אזי על מה ולמה הושמעה הזעקה? כנראה, הושמעה הצעקה לגבי אותם אוטודידקטים או שוליות ייננים המייצרים ב"יקבי המוסך", או יקבי ה"בוטיק". גם טענה זו מעט תמוהה. די אם נזכיר כי בין אלה האחרונים יש כאלה, שיינותיהם זוכים במספר רב של ציונים לשבח ומדליות כמו גם ביקורות טובות עד מעולות על איכות יינותיהם. מספר ציוני השבח והמדליות שאספו יחסית לכמות היינות שהם מיצרים, עולים על כל אלה שברשות יקב או יינן מדופלם ביקבים הגדולים. נזכיר יקב אחד למשל, שמזה מספר שנים שמו נכלל בין מאת היקבים הטובים בעולם. למי שינסה לעמוד כל רמת השכלתם של מרבית יינני העולם הישן יופתע למצוא שרק מעטים יחסית מביניהם הם בעלי תואר אקדמי, בעוד שהמצב בארץ הוא בחזקת חלום באספמיא לאירופאים.

מספר המטיילים הישראלים בעולם יחסית למספר התושבים בארץ, הוא מהגבוהים בעולם אם לא הגבוה מכולם. לכן אנו נחשפנו ליינות העולם יותר מאשר הצרפתי או האיטלקי הממוצע. זוהי כנראה הסיבה להאשמתנו במנטליות של ה"יהודי הנודד" והשלכותיה על התנהגות יינני ישראל. יחסית לעומק הידע של רבים מהמטיילים שנחשפו בטיוליהם ליין והחוזרים לארץ (למעט מביני יין)נתן לומר שהוא שטחי למדי. בשובם הם מהללים ומשבחים כל יין שולחני שטעמו כאילו היה "נקטר האלים". במקרים רבים אכן היו אלה יינות טעימים ויש שהיו סתם יינות שולחניים פשוטים ביותר, אך מחירם היה מגוחך. יחוס הטענה שהועלתה באחת מה"ברכות" קרי, היות יינני ישראל ייננים רחבי אופק ומעמיקי ידע, מחד ומאידך העושים בידע זה "שימוש מוזר" כמו מתסיסים תירוש ענבים מקומיים בשמרים איטלקיים ובמיכלים שנבנו על מתכונת צרפתית או אחרת ועוד.

ברור שכוונת מחבר הברכות לא התכוון לומר כי הייננים יודעים על הכל ולמעשה על כל פרט במעט ולא כלום כמשתמע מהכתוב. כוונתו אולי הייתה להאדיר את יכולת האלתור. הישראלית. אולם זו אינה בהכרח יכולתו של יינן ישראלי, אוטודידקט או מדופלם, אלא של כל יינן טוב היודע את אשר הוא רוצה להשיג ביין אותו הוא יוצר. ייננים רבים בעולם יתסיסו יינות במיכלים שיוצרו במקומות שונים ובתכנונים זרים, יפעיל שמרים שונים ומיוחדים, ממקורות שונים ובלבד שהיינות שייוצרו יהוו את "טביעת אצבעו האמנותית" של אותו יין. אז במה התעלינו מעל מתחרינו? היכן הייחוד של ה"יהודי הנודד"?

יינני הארץ רכשו את מיומנותם ותואריהם האקדמיים באוניברסיטאות שונות בעולם ומכאן מגוון הגישות שאנו חווים ביינות הארץ. רק לאחרונה התעוררה תנועה להפקת קורסים אקדמיים בנושאים אלה בארץ, אך יכולת השוק לקלוט בוגרי חוגים אקדמיים אלה מוגבלת מאד. כזה הוא גם דין התמחות מלצרי יין או "סומליה" המחייבת הכשרה בטעימה ולימודים היקפיים על יין לאורך תקופות ממושכות אשר נדרשות כדי להלעיט את הלומדים בידע אודות היין ולהעמיס על זיכרונם טעמיהם שלמאות אם לא אלפי יינות משנים, זנים ומקומות שונים בארץ ומחוצה לה.

התעוררות העניין ביין, תפקיד העיתונות, ואולפנות ל"אינסטנט מביני יין" – לא נכתב על ידי כותב שורות אלה על חוש טעם וריח מחד ומאידך על פיתוח יכולות טעימה ואמונים מתמידים לשימור יכולות ההבחנה לטעמי היין והערכת איכותו. במאמר המונה את מכות התעשייה הואשמה העיתונות ב"חפיפניקיות", מיעוט הבנה והטייה בתיאור המעמד ואיכות היינות, בגין ארוחות וטעימות חינם. רבים ממרכזי ההדרכה ואולפנות הפועלים בארץ ואשר בהן לומדים על עולם היין, מארגנים אירועי יין. היינות המוגשים באותם אירועים לא תמיד נרכשים בכסף מלא אלא בחלקם נובעים מפנית המארגנים ליצרנים לתרומות של בקבוקי יין. ברוב המקרים הם נענים ביד רחבה; האם בשל כך יוגדרו גם הם כמי שהם מוטים בדעתם והמטים את דעת חניכיהם בהדריכם אותם? מסופקני !!! מן הדין והראוי היה לתת להם את מרווח הספק בשל העדר הוכחות להאשמה זו. כמו כן אין להאשים את היקבים בהטיית דעת אלא לכל היותר התעלול מסחרי מעט בוטה. בתרומות היקבים אין כל ניסיון מכוון, אלא אם יוכח אחרת, להטות את דעת הטועמים או הכתבים, אלא פעילות מסחרית לחשיפת מוצריהם לקהל הצרכנים הקורא את הכתבות הנכתבות על ידי העיתונאים ומקרי היין השונים. יהיו רבים שיעלו תמיהה לגבי מיומנותם ויכולתם המקצועית של אותם עיתונאי יין, אך עניין זה אינו הנושא כאן.

התארגנות והתקבצות, והופעת חברות שיווק כ"אחים שקד-דרך היין", "הכרם" ואחרות – התארגנות שיווקית, התקבצות יצרנים בעלי אינטרס משותף אינו ברכה יחודית לתעשיית היין הישראלית, אלא היא פעילות עסקית יוזמת ולא אחת ברוכה בכל התעשיות וחברות המסחר. הדבר חשוב במיוחד ביקבי הבוטיק בהם, בשל ההתארגנות, מסירים מפעילי יקבים אלה את עול בעיות השיווק מעליהם והם יכולים להתרכז בייצור יינות ושיפור מיומנותם המקצועית. יתרה מכך, התאגדות אזורית לא אחת הופכת למעשה לחברותא של "משוגעים לנושא", אשר מקיימים פעילות חברתית מקצועית ועזרה הדדית לחבריה בעת מצוקה, מחלה, עומס עבודה, חילופי מידע ועוד.

הופעתן של חברות שיווק ויבוא משולבות, תחילה זו של האחים שקד ולאחריה חברות אחרות כאיגודי גג לשיווק יינות ישראליים היוו למעשה יוזמה ברוכה, שהולדתה בהיווצרות שוק קטן אמנם אך מתמחה של מביני יין ואשר אפשר גם הרחבה של פעילות הדרכה. זו אכן ברכה שבאה במועדה וממשיכה להראות הדרך ולפלסה בטעימות רבות הפתוחות לקהל. כאן קשה לומר בבירור האם החברה ופעילותה הם שהביאו להתפתחות השוק או שהשוק אותת שיש להקים חברה במטרה לקדם הדרכה ושיווק יינות.

ברכת הטרואר - ולבסוף במנין ה"ברכות" כלולה ברכה, שהיא היפוכה של ה"מכה" שנזכרה במאמר "עשר המכות של תעשיית היין הישראלית". ומי היא אותה "ברכה" אם לא זו הקשורה בטרואר הישראלי. למעשה לא התקיים ויכוח עניני ומקצועי בבעיה זו המוכרזת כ"ברכה מיסטית". רבים מהעוסקים בייצור יין לא מקבלים את הוודאות ביתרון הרי יהודה לגבי איכויות הסירה, רמת הגולן לגבי השרדונה, או של רמת ערד לגבי הזינפנדל, וודאות שמקורה בכמה בצירים?.ההסבר שניתן לטענות אלה נתלה ומוצמד ליציבות אקלימית באזורי הארץ ואי השינוי בקרקעות הארץ. למעשה לכל הבוחן נתונים ברבים מאזורי היין (לא אותם הקרובים לגבולות תחום גידול ענבי יין) ידוע כי קיימים מקומות רבים בכל ארצות היין של העולם החדש ובחלק מארצות העולם הישן המתברכים באותה "ברכה". מכאן שתנאים אלה הם בבחינת "חלומו הרטוב" של כל יצרן יין ולאו דווקא בישראלי בלבד.

סיכום – ככל תעשיה מתחדשת כך גם תעשיית היין הישראלית ידעה, חווה כיום ותדע בעתיד מעלות, מורדות, כישלונות והצלחות. תקוותה הגדולה טמונה בהפיכת שוק היין הישראלי מ"שוק אדיש" ל"שוק מתעניין". אין ולא תתפתח בארץ מה שרבים מכנים "תרבות יין" כל עוד לא תתפתח כאן תרבות מזון ויין אופיינית. תהליך זה החל מאז הופגשו גלי העלייה אלה באלה והחלו במיזוג עדות ומנהגים, אך עד ליצירת משהו משלנו הדרך ארוכה. מאמץ רב ורחב הקף מכל שידענו עד כה נדרש לחולל תמורה זו. לכישלון-אב יחיד עליו בשמחה נצביע, את שמחת הניצחון-לא אחת לעצמנו נעניק. לכן, לעושים במלאכה נאמר תחזקנה ידיכם ולמבקרים אותם ואת מעשיהם, אנא בחנו עצמכם וגם אם יש צדק בכתיבתכם או אמירותיכם אנא מכם בענווה, דרך ארץ ומתן כבוד לעושים במלאכה, בתנאים לא קלים, הטועים ושוגים לעיתים ובשל כך גם לוקים במלקות, אולם לא אחת מלאכתם צלחה, יוקרתם נוסקת ומדלית הוקרה בידם.

יוני 2005