מאת: ישראל פרקר

את אלי זיקרי מרחובות אני פוגש פעמים לא מעטות באירועי יין שונים. הוא תמיד מלווה בקבוצת חברים חובבי יין כשבידיהם כוסות עם יינות לטעימה.

למי שאינו מכירו, נראה אלי כמו כל חובב יין אחר. אדם הנע מאירוע לאירוע וטועם אינספור יינות. אבל כשבהזמנתו הגעתי לביתו, המוקף בגינה מטופחת וירוקה, והוא הוליכני בכבוד לחדר היינות שלו, הבנתי מיד שאלי זיקרי הוא לא "סתם" עוד חובב יין. הבנתי מיד שיש כאן עוד סיפור על אדם מיוחד שחלק גדול מעולמו קשור לעולם היין, הישראלי והעולמי. כשיש סיפור חדש אז המצלמה שלי מתחילה לתקתק והיד רושמת בקצב מהיר.

"אנחנו יושבים בחדר היין שלי שיש בו יינות מכל העולם." פתח אלי את סיפורו כשהוא מתחיל להתלהב ואני מקשיב וכמעט לא מאמין שיש דבר כזה במציאות. אוסף כזה של יינות לא ראיתי מימי. אלי: "יש כאן סביבנו כ2,000 בקבוקים ובמרתף למטה יש עוד כ1,000 בקבוקים שלא ניתן לשתות אותם יותר וביניהם מספר ארגזים עם רוטשילד 91 של כרמל..."

הבקבוקים מסודרים על מדפים מסביב כשליד רובם שלטים קטנים עם שמות היקבים והיינות. אלי התחיל לספר לי על הבקבוקים אחד אחרי השני כשהוא זוכר במדויק איך הגיע אליו כל בקבוק. אני, כמובן, התעניינתי רק ביינות הישראלים.

ראיתי שם דבל מגנומים של רמת הגולן מרלו 93 ו-95 . ירדן 1999 2000 2001 2002 2003. קצרין 96. 7 בקבוקים קצרין 2000 ומספר בקבוקים קצרין 2003. יינות של רקנאטי, 2001 2003 . ויש גם בקבוק יין מיקב שורק 1995 שחתום עליו עדיין ברי ססלוב. יין מיקב כפיר עם הקדשה על הבקבוק. בן חיים- 1998, כרמי יוסף 2000 עם הקדשת פרופסור עודד שוסייוב. יינות רוטשילד 1992, 1993, קברנה של כרמל משנת 1985. ברקן 1991, ברקן 1992, 1993, כרמל  1992, גראנג' 1974, גראנג' 1979 של כרמל.

בין הבקבוקים בלט בקבוק יין מבעבע של כרמל מ1954 שעשו ביקב בזיכרון יעקב.

אלי: "לפני 30 שנה שהתחלתי לאסוף יין, מצאתי את הבקבוק אצל אחי ולקחתי ממנו." לידו ניצב יין הנשיא 1975 - השמפניה של ישראל דאז. לידו בקבוק ליקר מיוחד בן 40 שנה "שקיבלתי מאבא של אישתי."

כשראיתי את בקבוק יין שאטו פאטרוס 1988 מהיקב הצרפתי המהולל לא התאפקתי וביקשתי מאלי זיקרי רשות לגעת בו באצבע, לפחות, כדי שגם אני אוכל לספר לחברי שנגעתי בבקבוק יין משאטו פאטרוס... אלי: " הציעו לו  עליו 1200 יורו במכירה פומבית בחו"ל."

הבנתי שאם אמשיך לכתוב על כל היינות יתמלאו מספר דפים רק בשמותיהם והחלטתי לעצור, הרי לא בשביל זה הגעתי לביתו של אלי זיקרי. היו שם עוד מאות בקבוקי יין ישראלי בני עשרות שנים שמתחבאים בהם בודאי סיפורים מופלאים ומרתקים.

אגב, בבקבוק יין אחד שקיבל אלי מסין, נח לו בשלווה נחש ארוך עם עיניים בולטות...

"איך בעצם התחלת עם נושא היין?" שאלתי בסקרנות.

אלי: "התחלתי עם אוסף היין ב1974. אני יליד מרקאש שבמרוקו. לאבא שלי היה יקב במרקאש והיה לו גם בית זיקוק לעארק. בשנות ה50 הוא ייצא יין כשר לצרפת. ראש העיר ליאון היה חבר טוב מאוד של אבא שלי והוא רצה לעשות שותפות עם אבא בהקמת יקב כשר בליאון. בהוראת הרבנות המקומית ביקב כשר היו חייבים שיהיה שותף יהודי ב60% לפחות. ראש העיר הבין את החשיבות הגדולה שיש ליין כשר במקום. כשיצאנו ממרוקו חשבנו להשתקע בצרפת  אך אימי שחלק ממשפחתה נספתה בשואה אמרה שאנחנו צריכים לעלות לישראל, וכך היה. בכך תם סיפור היקב בליאון...

הגעתי לארץ כשהייתי בן 16. ריחות היקב של אבא כל הזמן היו עולים לי באף ולא יכולתי לשכוח אותו. בשנות השבעים, אחרי שהתחתנתי, נסעתי לצרפת ושם גיליתי יין שהלוגו שלו היה דומה ללוגו הפרסה של היקב של אבא שלי. הבאתי איתי לארץ 5-6 בקבוקים. החלטתי אז לחזור לשורשים של היין. האחים שלי ביקשו ממני לעזוב את זה. מה אתה משוגע? הם שאלו. אמרתי להם שאני לא יכול לעזוב, כל הזמן יש לי ריח של יין באף. בלילות אני חולם על יין. כשהתחלתי ל"התעסק" ביין בארץ יקבי רמת הגולן נטעו את הכרמים הראשונים שלהם. נסעתי פעמים רבות לרמת גולן והסתובבתי בין הכרמים כסהרורי.  כשהוקמו יקבי רמת הגולן התחלתי להיות בן בית ביקב. עד לא מזמן 50% מהיינות שלי היו יינות יקבי רמת הגולן."

אלי (פנסיונר) היה אחראי מרפאה וצוות החרום (כיבוי ובטיחות) בנמל אשדוד במשך כ37 שנה. מדי פעם הייתי לוקח חופשים מיוחדים ונוסע לרמת הגולן כדי להסתובב בכרמים וביקב ולרכוש עוד יין. ארגנתי הרבה קבוצות חברים ולקחתי אותם לשם. "היום החברה שלי מונים כ-100 חובבי יין ואנחנו מסתובבים בין כל יקבי ישראל ואירועי היין השונים."

לא רק בקבוקי יין רבים ומעניינים ראיתי בחדר. גיליתי לפתע באחד הארונות מצבור ענק של עשרות סוגי כוסיות יין. היו שם כ700 כוסיות לשמפניה, לליקרים, לקוניאק XO. לפינו נואר, לשרדונה, לקברנה ומרלו, ואפילו כוס מיוחדת לסומליה ראיתי שם.

שימו לב למשפטים הבאים של אלי וחשבו על משמעותם: "יש לי כ50 כוסות קברנה אז אני יכול לארח עד 50 אנשים ולא יותר כשאני מחליט למזוג קברנה סוביניון, כנ"ל גם לגבי פינו נואר."  אצל אלי לא תקבל יין או משקה אלכוהולי בכוס לא מתאימה. הוא קובע את מקסימום מספר המוזמנים לביתו לפי מספר הכוסות שיש לו, כדי שחס וחלילה לא יישאר אורח בלי כוס מתאימה ליין.

סמוך לארון הכוסות ניצב ארון המלא בסיגרים ריחניים שהם המלווה הנאמן ליינות משובחים. אורחיו נהנים גם מהסיגרים המוגשים להם בסיום הארוחות.

זה אולי המקום לספר שאלי אוהב לארח חברים בביתו ולמזוג להם בשפע ממיטב יינותיו בין הגשת מנות האוכל המשובח שמבשלים הוא, אשתו ולעיתים גם עוזרות השכנות במלאכת הבישול וההגשה.

באחד האירועים האינטימיים האלה, בהם השתתפתי, ישב בראש השולחן פרופסור עודד שוסייב ולידו הסבו דר' רון בראונר מנתח לב, דר' פז מיחידת הצינטורים של ביה"ח קפלן המבצע גם השתלות קוצבים  עם דר' סויסה, ראש יחידת השתלת קוצבים בקפלן שגם ישב ליד השולחן. הם היו עם בנות זוגם. היו שם גם יעל וצורי, השכנים מאותו רחוב שקט ברחובות, המייצרים אף הם יין ביקב הביתי שלהם בשעות הפנאי. היינות נמזגו לכוסות אחד אחרי השני בנדיבות רבה כשהמוביל היה קצרין 96 של יקבי רמת הגולן.

אלי: "אני חבר הנהלת קרן התזמורת האנדלוסית באשדוד. התזמורת זכתה בפרס ישראל לפני כשנתיים. בתזמורת כ 30 נגנים עולים חדשים מחבר העמים המנגנים מוסיקה מספרד. ארגנתי בביתי ערב ל50 איש (ביניהם לא מעטים מפורסמים) לצורך התרמה לתזמורת. מינימום תרומה לכל משתתף היה 1,000 דולר. אני בישלתי עם טבחיות מקצועיות ארוחת גורמה יקרה שתרמתי ואת היינות תרם יקב בן חיים. באותו ערב נאספו כ50,000 דולר למען התזמורת. אני תורם להם כל שנה 1000 דולר.

הקמתי בתרומה גם חדר ספריה בבית ספר, זכרון לבתי שנהרגה בתאונה. אני תורם עוד הרבה. אם יגמר לי הכסף המיועד לקניית היין אעבוד בעוד מקצוע שיש לי, הוראת נהיגה."

ישבנו ליד הבר המיוחד בפינת חדר היין ואלי מזג לכוסיות קוניאק רמי מרטה XO - 250 דולר בקבוק, לדבריו של אלי. זה היה באמת קוניאק עם טעם משובח שעזר קצת לסחרר את הראש, שגם כך היה בתאוצת סחרור מכל כך הרבה בקבוקי יין שמסביב ומסיפוריו של זיקרי.

אלי: "עשינו חגיגה לאחותי אסתר באולם גדול בו היו כ- 700 אורחים. לאסתר יש 8 ילדים ו- 38 נכדים. היא ובעלה חגגו 50 שנות נישואים. לכבוד האירוע רציתי להוציא יין עם התווית של היקב הישן של אבא שלי. החלטתי לייצר את היין בעצמי. ליד הר מירון, באזור ספסופה, מצאתי כמה כרמים נחמדים מאוד. קניתי שם את הענבים. יש לי קרוב, הנכד של הדוד שלי שגר בצפת. נעזרתי בו ובמשפחתו בעשיית היין. עשיתי כ-700 בקבוקים, קברנה סוביניון 100% מחלקה שמאוד מצאה חן בעיני. היין כשר למהדרין. קיבלנו כשרות של רבנות צפת ושל הבן שלי שהוא רב. בני לא נתן לי לגעת או להתקרב ליין בעת ייצורו והיה מאוד נוקשה איתי."

על תווית היין חתום הבן הרב זיכרי והאב זיקרי. אלי הסביר לי: "כשבאנו לארץ פקידי העלייה כתבו את שמנו עם ק וכך זה נשאר. חלק ממשפחתי וגם בני הרב כותבים את שם המשפחה בכ כפי שהיה בחו"ל."

הסמל על התווית של בקבוקי היין של זיקרי הוא סמל הפרסה המקורי של המשפחה ממרוקו משנות ה40 . "זהו סמל בית הזיקוק לעראק במרקש, לא נשארו תוויות של היקב. עשיתי את זה כזיכרון נוסטלגי למשפחתי. זאת הייתה הפתעה גדולה לבאי המסיבה לאחותי ובעלה."

לסיכום המפגש המרתק בינינו, שהיה יכול להמשך עוד ועוד לא התאפקתי ושאלתי את אלי למה הוא קונה כל כך הרבה יין. הרי כבר עכשיו יש לו כמויות עצומות של יין היכולות למלא את כוסיותיו וכוסות חבריו במשך שנים רבות.

אלי זיקרי: "אני קונה יין כי זאת מחלה. למשל, הייתי לאחרונה ביקב יהודה בשורש עם קבוצת חברי וקניתי שני ארגזים. זה כמו לאסוף בולים אבל אני לא אוסף אני שותה. אני גומר את כל היינות."

אשרי המאמין שעושה כל כך טוב ליין הישראלי.

לחיים, לחיי היין הישראלי !!!

דצמבר 2007