ישראל פרקר

כרמים, כרמים, כרמים והרבה. גבעות עטורות בירוק, שורות ארוכות ישרות של גפנים ושפע אשכולות ענבים ענקיים, אדומים וירוקים. מראה משובב את הלב ניגלה לעיני באותו אחר הצהרים של סתם יום חול בתחילת חודש אוגוסט 2004.
הפעם, במסגרת סיורי ביקבי הארץ הגעתי למושב לכיש, הנמצא לא הרחק מקרית גת.
לכיש הייתה אחת מערי השלטון המצרי בכנען, ונזכרת במכתבי אל-עמרנה. היא הייתה עיר מלוכה בתקופת השלטון המצרי ונכבשה על ידי בני ישראל בתקופת ההתנחלות וכך הפכה לעיר בנחלת שבט יהודה.  בתקופת בית ראשון היא הייתה העיר השנייה בחשיבותה ביהודה, אחרי ירושלים. מיקומה אפשר לה לשלוט על הדרך מאשקלון לחברון.
תל לכיש מתנוסס עד היום לתפארת  בכניסה למושב לכיש. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו באזור נמצאו גיתות עתיקות, עדות לתעשיית יין שהייתה במקום בימים קדומים.
עיר גדולה אמנם לא מצאתי שם,  אבל הרבה ענבים ואפילו יקב בוטיק ביתי קטן, יקב לכיש, מצאתי.

 עודד יעקובסון, מארחי, ערך לי במכוניתו סיור מקיף בין כרמי המושב. מצורת ההדליה של הגפנים הבנתי מיד שאלה לא כרמי ענבי יין המוכרים לי היטב. היו שם ענבי מאכל מהזנים  ג-סופרייר, תומסון,  רד גלוב וזייני. אשכולות ענקיים כבדי משקל של ענבי הרד גלוב פיארו את זמורות הגפנים. ענבי מושב לכיש ידועים כענבי טלי. כ17,000 טון ענבים יגיעו השנה לשוק הישראלי (וגם לחו"ל) מכרמים אלה.  כידוע לא מומלץ (בלשון המעטה) להכין יין מענבי מאכל הבשרניים בעלי הקליפה הדקה. מספר ק"מ מזרחית לכרמי לכיש סמוך למושב אמציה נמצאים 35 דונם של המשפחה ובהם כרמי ענבי מרלו ושירז, חומר גלם מצוין ליקב לכיש אליו נגיע בהמשך.
במרכז כרמי לכיש עצרנו ליד שטח של 10 דונם פסיפלורה שנשתל באפריל 2004.

ההדליה של הפסיפלורה דומה מאוד להדליית הגפנים. בחודש ינואר הקרוב כבר יונב  הפרי הראשון מחלקה זו. שתילת הפסיפלורה הייתה ביוזמתו של עודד העובד בייצוא חקלאי  של פירות בחברת אגרסקו.
השמש, הצבועה בכתום חזק, שקעה אט אט באופק. זה היה מראה נהדר – כדור אש מעל שטחים כמעט בלתי סופיים של כרמים בשלל צבעי ירוק.

חזרנו למושב, לחצר האחורית של המשק בו נמצא היקב בסככה ובקונטיינר מקורר היטב ששימש בעבר חדר קירור לפרחים.

 היקב הוא שותפות של שתי משפחות, משפחת מייזלס - יעקובסון המורחבת ומשפחת רוזנפלד המורחבת.
המשפחות שותפות בכרמים גדולים של ענבי טלי למאכל והיקב הוא הבייבי של אוסקר מייזליס שחלם הרבה שנים לעשות יקב ולייצר יין.  אוסקר, יליד ארגנטינה, אוהב לשתות יין, אך מה לעשות שמענבי המאכל שהוא מגדל אי אפשר לעשות יין.
בקטע זה של ההיסטוריה המשפחתית התערב היושב במרומים, זה המזווג זיווגים וקובע גורלות. עודד יעקובסון התחתן עם גליה בתו של אוסקר לפני שלוש שנים והגיע למושב לכיש מרחובות. כאן בעצם מתחיל צירוף המקרים המשונה:

עודד הוא בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות, בחוג לכלכלה חקלאית. את עבודת הגמר עשה (לפני שהתחתן כמובן) בנושא  הקמת יקב תיירותי באזור לכיש. הנישואים עם גליה, בתו, אותתו לאוסקר שכנראה חלומו עומד להתגשם. באותה עת כבר היה לו כרם צעיר של ענבי מרלו ושירז.
ומענביו שרובם מיועדים לשיווק לאחד היקבים הגדולים בארץ, אפשר יהיה לייצר יין גם ביקב קטן שלו.
מדי קיץ נוהגים אוסקר ואשתו לטייל באירופה,  מספר חודשים, בקרוון שהוא בנה בעצמו. לפני שנתיים נולד הנכד יונתן. אמא של גליה החליטה להישאר לעזור וכך בוטל ה"טיול השנתי." אוסקר השונא שעמום וחוסר מעש החליט שזהו הזמן שהחלום ארוך ימים שלו יכול להתגשם יחד עם חלומו של עודד כהמשך לעבודה מהפקולטה לחקלאות. הם התחברו לשכן גיא רוזנפלד, האגרונום והמדריך של ענבי טלי במושב לכיש, שמשפחתו שותפה עם אוסקר בכרמים. יקב לכיש הוקם !!!  חלום כפול של שני אנשים התגשם.

בספטמבר 2002 נעשה הבציר הראשון ויוצר יין מרלו שיושן בחבית 6 חודשים, כ500 בקבוקים.  "זו הייתה הצלחה מסחררת." סיפר לי עודד.  "האנשים הטועמים אהבו וקנו."  כ50 בקבוקים  הושארו מפני שאוסקר לא מוותר והוא רוצה  לשתות אותם וליהנות מפרי כרמיו.

בשנת  2003  הם ייצרו עוד יין מרלו, ושוב אנשים אוהבים וקונים.  גם שירז הם עשו אך על טיבו חלוקות דעות היצרנים...

היין ניקרא בר יונתן. יונתן שם בנו של עודד ובר הוא השם של בנו של גיא. את התוויות עיצבה מרים מייזליס, האמא של גליה.  

בסככת היקב עומד מיכל נירוסטה שבעבר שימש להובלת חלב. את המכבש הידני עשו "ידי הזהב" של אוסקר ממכונת הידוק לקרטוני פרחים בשילוב עם תוף נירוסטה מחורר שבעבר הסתובב בתוך מכונת כביסה.  הקרשר הוא ידני. בתוך הקונטיינר המקורר שוכבות 4 חביות עץ בהם מתיישן היין ולידם מיכל נירוסטה עם מכסה צף למניעת לכידת אוויר. על מדפים מסודרים הבקבוקים שעדיין נותרו.

אוסקר ועודד השתתפו בקורס הכימיה של היין שערך מכון התקנים.  קורס חשוב ומרתק, לדבריהם. הם הבינו אז  כמה שהם לא הבינו עד אז את עולם היין וייצורו, אך עודד מדגיש שאת היין הטוב ביותר הם עשו על פי תחושות, לפני השתתפותם בקורס, מבלי להבין בנושא. הם קראו על הנושא הרבה בספרים והוציאו חומר מהאינטרנט.

לכוסי נמזג יין המרלו 2002 ששהה בחבית 6 חודשים. צבעו אדום כהה, יפה. הריח, ריח גרגרי פרי טריים והטעם מאוד מאוזן עם נגיעה קלה מאוד של עץ (חביות ישנות מאוד), עפיצות קלה וטעם שיורי בפה לאורך זמן. זהו יין  שהיה עבורי מאוד נעים לשתיה בגלל חמיצותו הנמוכה.

בשנת 2003 יוצרו 3000 בקבוקים וכך גם יהיה ב2004, לפי המתוכנן.  בקרוב תינתן ההחלטה אם להגדיל את היקב או להשאירו בגודלו הנוכחי.

היקב משמש אטרקציה קטנה במושב. אוהבי יין מתכנסים במקום לטעום, לשוחח, להעיר ולקנות.  גם הפועלים התאילנדים אוהבים מאוד את יין לכיש, ומרבים לשתות אותו.

גיא האגרונום סיפר לי שהוא ערך מחקר ממסגרת עבודת המסטר שלו בפקולטה לחקלאות, בנושא מנגנון הייצור של הפנול ע"י הענבים.

"ביין ובענבים יש הרבה חומרים בריאים וביניהם חומר פנולי העוזר בהפחתת בעיות לב." אומר גיא. מצאו שהחומר הוא אנטי אוקסידנט והוא גם עובד על תאים סרטניים. החומר הוא תוצר של מערכת ההגנה נגד פטריות שתוקפות את הענבים.  החומר מעכב התחמצנות תאים ולוכד רדיקלים חופשיים מזיקים.  אם צורכים כמות מבוקרת של כוס ביום אין בעיה של נזק  שיכול להיגרם לכבד, להפך הפעולה נחשבת מאוד בריאה.

גיא לא ידע שבעצם אני התחלתי את כל התעניינותי ביין בגלל משפט אחד קצר שאמר לי הרופא לפני מספר שנים :"שתה כל יום כוסית יין וזה ישפיע לטובה על בריאותך!"
מאז קראתי הרבה מחקרים בנושא שחיזקו את דברי רופאי.

יצאתי מעודד ומחוזק מהביקור הקצר ביקב לכיש. שמחתי גם לראות שיש המשכיות לייצור יין באזור זה המוקף כרמים כבר אלפי שנים.

לחיים, לחיי היין הישראלי !!

אוגוסט 2004