קרוב לשלושים בעלי יקבים שמאוגדים בעמותת היין של אזור יהודה, חולמים להיות כמו אזורי היין הידועים בעולם ומאמינים בפוטנציאל של המקום. האם זו תמימות ואופטימיות מופרזת, או אולי חזון חלוצי וציונות? כל זאת ועוד יצא נתן ליפשיץ לבדוק עם הנוגעים בדבר.

מאת: נתן ליפשיץ

פורסם בגליון 103 של מגזין "יין וגורמה"

"כשיורד גשם הוא נופל על כולם", אמר לי גדי שטרנבך. "המטרה של כולנו הוא ליצור מצב שיירד פה הרבה גשם". זה היה אחד הימים הראשונים של החורף. מזג אוויר סגרירי. גדי היה בטוח שהשבת הזו תהייה חלשה. אפילו את המלצרית הוא שיחרר. אבל האורחים הגיעו ובשלב מסוים הוא נאלץ לסרב לבקשתה של משפחה נוספת, פשוט כבר לא היה מקום. בין היתר הגיע קבוצה גדולה, עם ילדים רבים, המסעדה התמלאה בצחוק והתעוררה לחיים צעירים. ההורים הזמינו את היין היקר והמשובח יותר של היקב. הם הגיעו לכאן בידיעה ובכוונה להתענג על היין והביאו את כל המשפחה איתם. למקום הגיע גם מארגן טיולים. הטיול שהוא מבקש להביא לכאן לא מבוסס בהכרח על סיורים ביקבים, אבל הוא יודע, כשמגיעים לאזור הזה אי אפשר לשכוח את היין.

קשה להתעלם מקרוב לשלושים יקבים שמאוגדים בעמותת היין של אזור יהודה. בעלי היקבים באזור  חולמים להיות כמו אזורי היין הידועים בעולם. הם היו רוצים שיאמרו 'יהודה' בנשימה אחת עם 'טוסקנה', 'נאפה' ו'בורדו'. הם מאמינים בפוטנציאל של הגבעות הללו, הן ליצירת יין איכותי ומיוחד והן למשיכת מבקרים ותיירים. זו אולי תמימות, אופטימיות מופרזת, תקווה שקשה להגשימה ואולי חזון, חלוציות, וציונות. מבין כל המילים פורצת אהבה גדולה ליין.

מהיקב למערת הנטיפים

יקבי יהודה נמצאים, פחות או יותר, בתחומי המועצה האזורית מטה יהודה. אזור גיאוגרפי מובנה,  לא גדול, מקום שמבקש שיטיילו בו. הטבע והאדם יצרו פה מגוון אתרים לבילוי ולנופש. מ'מיני ישראל' ומוזיאון השיריון ועד מערת הנטיפים, מיערות ונחלים ועד אתרים ארכיאולוגיים ומנזרים ציוריים. הפוטנציאל פה הוא אדיר. הקרבה לגוש דן ולירושלים היא יתרון. בכל שנה עוברים כאן מיליון ושמונה מאות אלף איש. ביקבים מבקרים יותר ממאה אלף. יינני האזור מייחלים לרגע שבו יגיעו לכאן אנשים בגלל היין ושבמערת הנטיפים יבקרו אם יישאר זמן, אחרי הסיור ביקב.

בתחילת הדרך עמד גיבוש הקהילה בראש סדר העדיפויות. היו הרצאות מלומדות בנושאים מגוונים מגידול הכרמים ועד שפת גוף ויחסי אנוש "זה היה מעניין אבל לא קרה הרבה. לא הייתה דרך ולא היה יין. לא היה ברור אז איך חמישה או שישה יקבים עושים דרך יין". מספר יו"ר המועדון ארנון גבע מיקב קסטל. "בנינו לעצמנו חזון. לקחנו לוח גדול וכל אחד כתב כמה הוא מייצר ולאן יגדל ואז זיהינו שכל אחד לבד לא יצליח למכור את הכמות שהוא רוצה לייצר וכולם הבינו שרק אם נפתח את האזור ביחד- נצליח".

חנות נעליים בנווה שאנן ואיטליז בסימטת הקצבים

יקב שורק היה אחד החלוצים. בשנים האחרונות קיבל תפנית והיום הוא ייחודי בכך שהוא משמש גם כבית ספר ליין. עדיין יש אטרקציות בחצר היקב ועדיין מתקיימים אירועים, אבל הביקורים של המטיילים כבר לא עומדים בראש סדר העדיפויות הכלכלי של היקב. אומר ניר שחם: "ההבנה של חשיבות המועדון הזה ושל  היכולת שלנו, של כל אחד מאתנו כיקבים פרטיים להפיק תועלת מהביחד, חדרה להכרתי בסיור הראשון בדרום אפריקה עם חברים אחרים מהאזור. שם לא רק ראינו איך עובד מועדון כזה ביעילות לתועלתם של כל החברים בו, אלא גם יצרנו את היכולת לשיתוף פעולה ואת החברות, שהיא היסוד להצלחת המועדון".

"מבחינתי 'דרך היין' הוא קונספט חשוב", מוסיף שטרנבך "הרי אם הייתי מקים חנות נעליים, הייתי רוצה שהיא תהייה ברחוב נווה שאנן, מרכז הנעליים בתל אביב. איטליז הייתי פותח בסימטת הקצבים". במהרה הם הבינו כי אנשים מתייעצים עושים פחות טעויות והחלו לחלוק בידע, בציוד ובחומרים, "כי בסופו של דבר ביחד כולם משיגים יותר".

שלושה גרם אגו

יוסי יתח עזב את משרד האדריכלות המשגשג שלו לטובת היקב הקטן שהקים במושב נס הרים. ביקב 'קטלב' הוא מייצר עשרת אלפים בקבוקים בכל שנה. את רוב התוצרת הוא מוכר ביקב,  בעיקר באירועים שהוא עורך לקבוצות מאורגנות שעיקרם בשר ויין. "אני רואה את הגדולים, איך הם מטפחים את הקטנים. הם יכולים לעבוד לבד ולא זקוקים לנו ובכל זאת הם במועדון ועוזרים. עבורנו הקטנים זו מעין רוח גבית"

יקב קסטל רכש לעצמו שם בארץ ובעולם. ארנון גבע לא מסתפק בשותפות שבשתיקה, אלא מוביל את המועדון כיו"ר ומשקיע  מזמנו ומכישרונו. "בסופו של יום יש לי גם מה להפסיד, יש כאלה שעל סמך המוניטין שלהם נותנים לגיטימציה לאחרים. אבל מה שאותי מעניין זה למתג את הרי יהודה. לבנות כאן דרך יין שתהייה משמעותית בתיירות וידועה בעולם בזכות יינות אופייניים וטובים".

"היכולת של היקבים הותיקים לוותר על שלושה גרם אגו, זה היופי", אומר נימי יפה, המנוע שדוחף את 'דרך היין' קדימה. נימי הוא קיבוצניק מנתיב הל"ה. הוא עובד במועצה האזורית כרכז הוועדה החקלאית ופיתוח הכפר ולקח את 'דרך היין' כפרוייקט אישי. "לחבורה הזו שמתאגדת כאן ביחד, זה לא עניין של שעשוע ומשחק, זו משימה. החקלאים כאן חייבים להתפרנס. נכון שלא כל מי שמייצר ביצים צריך למכור חביתה, אבל בהרבה מקרים הרווח שבעיבוד התוצרת החקלאית הרבה יותר גדול ממכירת תוצרת חקלאית גולמית. אדם שעושה לא רק כרמים, אלא גם יין, יכול להשתכר יותר".

שתי יוזמות

תפיסת העולם הזו מכתיבה את דרכה של המועצה האזורית מטה יהודה "פה תהיה תיירות חקלאית ותיירות כפרית. ברור לנו היום שצריכים לייצר מותג מהאזור הזה. ליד היין יהיו כאן אטרקציות,  מחוות סוסים ועד מסעדות וחנויות לגבינות. האדמות יעובדו ותיווצר פרנסה נוספת מעיבוד זיתים לשמן וצמחי תבלין לשמנים ארומאטיים". "הכל תלוי למעשה ביזמים" אומר מאיר ויזל ראש המועצה. "התפקיד שלנו הוא לקחת את היזם ולעזור לו. להוריד עבורו את המשוכות והבעיות ולדחוף אותו קדימה".

למעשה מדובר כאן בשתי יוזמות חופפות, הראשונה 'מועדון יקבי יהודה', המשקיף על האזור מנקודת מבטם של הכורמים, הייננים ומנהלי היקבים, והשנייה היא 'דרך היין' שמבטאת את החוויה שיזכו לה כאן התיירים והמבקרים.

"חברות במועדון זו זכות"

את המועדון מעסיקים נושאים כמו הגדרת האזור, אופי היין ואיכותו. אודי קפלן מיקבי עמק האלה משוכנע שחייבים להגדיר את אזורי הגידול ועל פיהם לקבוע מי שייך לאן. שטרנבך מאמין בחלוקה שיוצאת מתוך הענף ולא נעשית בידי בירוקרטים ומקווה שהיקבים יספיקו להתארגן באופן טבעי. אייל רותם, מקלו דה גת, היה רוצה לראות כאן רק יין שמופק מענבי האזור. "אני חושב שיין איכותי נולד במקום שבו אתה יושב ושם אתה לומד מה טוב יותר ומה טוב פחות ובכל מקום כזה יש טרוארים שונים. כאן למשל, בהבדל של חמש דקות הליכה ברגל יש הבדל של יותר מחודש במועד הבשלת הקברנה". ארנון גבע מוסיף: "כל דרך יין חייבת לשמור על הצביון שלה לפתח את הייחודיות שלה והבסיס היא האדמה. כל אחד עם החלקה המיוחדת שלו ועם שיטות הגידול האופייניות לו וזה העושר של הדרך. ויש גם את העושר של האנשים, כל אחד טיפוס אחר, שהגיע ממקום אחר, עם פילוסופיית חיים שונה ושאיפות שונות".

וישנה גם שאלת האיכות, "אנחנו חייבים להעלות את הסטנדרטים שלנו כאן במסגרת האזור ואני מרים את דגל הרגולציה בהתנדבות" אומר רותם. "חברות במועדון זו זכות" מוסיף קפלן, "האם אנחנו יכולים לקבל למועדון יקב שאין לו רישיון עסק או שמוציא יינות בלי אנליזה כימית? מי שחבר יש עליו חובות ולא רק תשלום של דמי החבר. חייבת להיות בקרת איכות וחייב להיות תקן שמי שלא יעמוד בו לא יוכל להוציא יין תחת שם המועדון".

עוצמה היסטורית של אזור

"כל חבר במועדון חייב להיות רציני  ולעמוד בסטנדרטים", מדגיש אבי יהודה. "ואנחנו נהיה כאלה כי אבות אבותינו היו כאלה. יש כאן סיפור היסטורי מרגש. ואתה נותן לטעום, ומדבר היסטוריה, ומחבר אליה את חתך הקרקע ואת שורשי הגפן שחודרים בעוצמה בין הסלעים".

המהלך הנוכחי התחיל עבור אבי יהודה בשרפה הגדולה שפגעה קשה בנווה אילן ובשורש. עצי הפרי שגידל נשרפו והוא נטע במקומם ענבי יין. השרפה חשפה את הגתות העתיקות ואבי השתכנע מהעוצמה ההיסטורית של האזור הזה כאזור יין . "במשך שמונה מאות השנה ששלטו כאן העותומנים נשכחו העובדות ההיסטוריות, אבל בעצם היום אנחנו מחזירים את אזור יהודה להיות מה שהיה פעם, מרכז לגידול ענבים ולהכנת יין. הרי גם את היין לבית המקדש לקחו מכאן".

יקב יהודה מוכר את כל היין ביקב ומגדיל את הייצור בהתאם לכמות המבקרים. רבים נוהגים פחות או יותר כך ומתבססים על מכירה מעבר לדוכן שביקב. הם פתוחים לקהל ומשתדלים לתת למבקר ביקב חוויה מורכבת יותר מאשר היין לבדו.

נור ערטול  מיקב מוני מתגאה במערה החצובה שבה הוא מארח את קבוצות התיירים ומציע להם שמן זית ומוצרים נוספים.

יקב צרעה מתייחס אל עצמו כאל מרכז להפצת תרבות היין ומציע טעימות, סדנאות ומדפים עמוסי יין, גבינות, ריבות, תבלינים ושוקולד. בפרגולה שבחצר מוגשות ארוחות קלות ואפשר לקבל גם סל לפיקניק עם יין ומגוון מוצרים.

ארנון ארז מארח  ביקב ענתות בעיקר ישראלים שרוצים לצאת קצת מהבית "משפחה או שתיים, או טיול של אופנוענים ואני מסביר, מדגים ונותן להם לטעום מהחביות. אנחנו קצת רחוקים, לא ממש על הדרך. הדתיים לא באים אלינו כי אין לנו הכשר ויש מי שלא בא מסיבה אידיאולוגית, כי אנחנו מעבר לקו הירוק ממזרח לירושלים".

יקב נחשון הוא בהחלט יקב תיירותי, כשבעים אחוז מהתוצרת נמכרת ביקב. "אבל יש פה שאלה של מדיניות שהרי גם אם כלכלית היה יותר נכון למכור את כל התוצרת שלנו ביקב אנחנו בכל זאת רוצים גם למכור בחוץ".

תיירות ביקבים

גישה שונה במקצת מציג יקב פלם, שבשכנות לו הוקמה חוות תבלינים ומסעדה. 'תבלין' שוקקת חיים במשך כל ימי השבוע. המחסור במסעדות באזור ממלא את המקו