מאת: שגיא קופר

יין, לבריאות?

למרות שפה ושם עדיין שומעים על היתרונות הבריאותיים של יין, וגם של בירה, ואפילו – תתפלאו – משקאות אלכוהוליים מסוימים – הרי שכבר היום רואים סימנים די רבים להיפוך מגמה.

מחקר שהתפרסם לאחרונה, והוא ממקור מהימן למדי, טוען שההקשים שנעשו לגבי יין ומחלות לב, לא נכונים. מה שזה אומר הוא, שבאופן עקרוני, כל מה שנטען בדבר ההגנה שיש ליין על הלב – אינו נכון. הסיבה, אומרים החוקרים, היא שקבוצות האנשים ששימשו למחקר לא היו הקבוצות הנכונות.

צריך לשים לב לדבר הזה, כיון שהוא ישמש כלי במתקפה שעומדת לבוא. הוא חלק ממגמה מסוימת, שלדעתי אנחנו נמצאים כבר די בעיצומה. השלב הראשון שלה הוא "האזהרות".

הכוונה שלי היא כמובן לאזהרות על בקבוקי היין בדבר זה שאלכוהול מזיק. בארצות הברית העניין הזה קיים כבר כמה וכמה שנים, ועכשיו מנסים להכניס אותו גם למדינות אחרות כמו צרפת ואנגליה. ההתנגדות רבה, ויש מי שמגחכים אפילו, אבל זהירות. הבעיה של עולם היין היא שהוא מוכר, בסופו של דבר – אלכוהול. נכון, הוא מבודל עדיין יפה ממשקאות חריפים, מדובר באלכוהול יוקרתי, עם סיפורים ומסורת. אמת, זה משקה בריכוז אלכוהולי נמוך יחסית לאבסינת' או לוויסקי בחוזק חבית, אבל זה אלכוהול. תויות האזהרה האירופאיות הן רק הסנונית הראשונה, אבל הסנוניות האלה נודדות, והן תגענה גם לכאן. לא רחוק היום ועל בקבוקי היין נמצא תוויות גדולות הרבה יותר, בנוסח "יין הורג", ממש כמו על קופסאות הסיגריות. זה הכל שאלה של זמן, אופנה ומידת כוחם של השמרנים האמריקאיים, כשמשם תגיע בסופו של דבר ה"בשורה".

יין וסמים

מה שגרם הכי הרבה נזק לתעשיית הטבק הוא העישון הפאסיבי. וכמו שלסיגריות יש "עישון פאסיבי", גם לאלכוהול וליין יש העישון הפאסיבי שלהם. העישון הפאסיבי של עולם היין הוא בהחלט נהיגה בשכרות, והוא בהחלט אלימות על רקע שכרות והוא כבר שכרות של בני נוער.

בארצות הברית, אלכוהול מצומד לטבק. מעשית כבר יש ניתוק בינהם, אבל תודעתית, השניים האלה שם יחד. זה נורא? זה לא נורא יחסית למה שצמוד אצלנו לאלכוהול. אצלנו, האלכוהול מחובר לסמים. לאחרונה קיבלה הרשות למלחמה בסמים את התואר "הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול". שימו לב שלא מדובר ברשות למלחמה בהתמכרויות, או הרשות למלחמה בסמים ובשכרות. המלחמה היא באלכוהול, באותה נשימה עם סמים. למרות שילדים מעשנים הרבה יותר מאי פעם ובתי הספר מסריחים מסיגריות, הרשות לא קיבלה מנדט למלחמה בעישון. כמו שהיא לא תקרא "הרשות למלחמה בהתמכרויות", היא לא תקרא "הרשות למלחמה בסמים, בסיגריות ובאלכוהול". למה? אולי כי המדינה מרוויחה הרבה מאוד כסף מסיגריות, אולי כיון שהלובי הזה תמיד היה חזק, עשיר ודומיננטי, גם בימיו הקשים ביותר, ואולי אפילו כי "ככה"?

צריך לשים לב לסמנטיקה, כיון שלא רק שהיא משקפת מגמה, אלא גם יוצרת אוירה ובונה גישות. זה שאף אחד לא בא וצעק על הצימוד הזה, על החיבור של אלכוהול וסמים, זה שאין לתעשיה שלנו פה, יזיק לא רק לה, אלא, בסופו של דבר, גם לצרכן. הוא יגרום לעליית מחירים – מיסים ל"מלחמה באלכוהול" והגבלת הצריכה, כביכול – הוא יקשה על הגישה ועל הקניה ועוד.

בקיצור, איכשהו, התעשייה צריכה להתכנס ולהחליט מה היא עושה כדי להסביר שהמלחמה של הרשויות צריכה להיות בהתמכרויות השונות, ולא במוצר עצמו. בצמוד לכך היא צריכה לגלות אחריות ולפעול כמו יצרניות המוצרים האלכוהוליים: לפעול למען צריכה מושכלת של משקאות, בהסברה ובפרסום.

חג שמח? חג עצוב

אתם יודעים מה זאת "מלכודת הטונה?" מלכודת הטונה היא השלט הגדול שבחזית המכולת: "טונה – רק 3.50 ש"ח". זה מחיר נמוך, קורץ. כשהצרכנים נכנסים לחנות לקנות טונה, הם קונים עוד דבר אחד או שניים, עליו מרויח הקמעונאי הרבה יותר. שכרו של הצרכן – בהפסדו.

קוראים לזה "לוס לידר" - loss leader – וזהו מוצר שנמכר לצכן במחיר נמוך ממחיר הקניה הסיטונאי שלו. הדבר הזה גורם שני נזקים: ראשון, הוא הורג את הקטנים ומחליש את התחרות – דבר שהוא רע לצרכן, למשק ובסופו של דבר גם לגדולים. שני – הוא מחליש את המותג. שלכם, לא בהכרח של הקמעונאי.

מבצעי החג, פסח האחרון, למשל, הם הדוגמא לשימוש מזיק בלוס לידר. דווקא בחגים, כאשר הדרישה ליין עולה, וכשכל עם ישראל מחפש לקנות יין, מצניחות רשתות השיווק את מחירי היין. הן עושות את זה כדי למשוך קהל, זה ברור, אבל באותו זמן הן פוגעות ביקבים פעמיים: גם תזרימית – דווקא בתקופה הזאת אפשר היה לקבל מחיר נכון עבור המוצרים – וגם תדמיתית, כאשר מוזילים את המוצרים ואת תדמית היקב. "אה," אומר לעצמו הצרכן שאינו מבין, "מה הבדל בין יקב איקס ליקב וואי? כולם זה 'ארבע במאה'."

גם אם צריך לפנות מחסנים מעודפים, וגם אם צריך להראות הזמנות לבנקים, למה לעשות את זה דווקא בעונה הבוערת ביותר, שאז אפשר דווקא להרוויח? אני לא יודע איך אפשר לשכנע את הרשתות לא להשתמש ביין בתור לוס לידר, זה אתגר, ללא ספק, אבל הלואי ואפשר היה לא לתת לזה יד. אני לא מדבר פה על תאום מחירים, חלילה, זה יהיה לא חוקי, אלא עבודה כזאת שתהפוך את היין למוצר כזה שלא כדאי יהיה לעשות ממנו לוס לידר.

לטיפול בשלושת הדברים עליהם דיברתי צריך התאגדות חזקה, שתוכל לקבל החלטות שיעמדו בהן כולם: מרמת נטיעות ועד רמת תדמית. איגוד יקבים – National Association שכזה, כמו באמריקה - הוא גוף שחייב יהיה לקום בסופו של דבר, והשאלה היא רק כמה זה יעלה אם התעשייה תמשיך ותדחה את זה.

אפריל 2006