ישראל פרקר
קיים דמיון רב בין הפקת שמן זית לייצור יין  אך גם קיימים ניגודים בתכונות המוצר המוגמר. יין המיוצר בדרך הנכונה ונשמר בתנאי הקירור הנכונים הולך  משתבח ככל שהוא מתיישן. שמן זית מאבד מאיכותו במשך הזמן אף אם הוא נשמר בתנאים האופטימליים.
אנו, שכל כך נמשכים ליין הישראלי ולסובב אותו, החלטנו לחרוג קצת ממנהגנו ולהציץ לרגע לעולמו של שמן הזית הישראלי. חפצנו לראות את הדומה והשונה בין היין הישראלי לאחיו שמן הזית.

יום שישי בבוקר, חנות דרך היין ברחוב החשמונאים בת"א הומה מאנשים. לגמנו כוסית יין משובח, נגסנו  בגבינה הצהובה, חידדנו חושנו וירדנו למרתף החנות, כאורחי אירוע טעימת שמני הזית של  "חלוצה"  מקיבוץ רביבים.
כ 20 איש הסבו סביב השולחן הגדול כשכוסיות המורגלות בדרך כלל להתמלא במבחר יינות, לפניהם. הבוקר ילגמו כאן שמנים מאותן כוסיות....
חששנו לרגע ממפגש שפתנו בשמן, חשש שמאוחר יותר התברר כמיותר לחלוטין.
חוויה מעניינת ציפתה לנו בניצוחו של אורי יוגב המזוקן, מנהל  מטע הזיתים של קיבוץ רביבים. סייעה בידו בנאמנות פולי.

ראשית מספר דקות על ההיסטוריה של קיבוץ רביבים, שראשוני מתיישביו הגיעו למקום השומם ב1943 והוכיחו שאת השממה ניתן להפריח, ואפילו לגדל פירות באזור מדברי.
ראשוני עצי הזיתים ניטעו במקום ב1995  והמסיק הגדול הראשון נערך ב1999.
שלושה זני זיתים במטע קיבוץ רביבים:
ברנע, סורי ופיקואל בו אחוז השמן הוא הקטן ביותר.
המטעים מושקים במים מליחים ומתברר שלליחות המים ישנה דווקא השפעה חיובית על טיב התוצרת.
200 טון שמן זית הופקו השנה מזיתי הכרמים בקיבוץ רביבים.
אורי מדבר, האוזניים כרויות והבטן מתחילה לקרקר. מצפים כבר בכיליון עיניים לטעימה.
והיא הגיעה. לכוסיות הזכוכית נמזג שמן מזן סורי.
מכסים את פתח הכוסית בכף היד. מחממים את השמת בכף היד השניה. מאפשרים לניחוחות להתרכז.
פתח קטן , ושאיפה חזקה של האף. ניחוחות שמן הזית הציפו את האף. המון פירותיות, ריח זית ועשב ירוק . נהדר !!!
עוד חימום, עוד שאיפה וההנאה מתגברת. לגימה קטנה  וגילגול בפה . הלשון עוזרת לבחוש ממש כפי שעושים בעת טעימת יין.  תחושת מתיקות קלה,  חריפות בגרון. השמן מחלק פנימה.  לא נורא, אפילו טעים, לידיעתם של אלה החשים כרגע בגועל כשהם מנסים לדמיין את תהליך לגימת שמן הזית.
וכך נמזגים לכוסיות נוספות  מוצרי "חלוצה" הבאים:  שמן ברנע טרי, שמן ברנע בן שנתיים (חסר ריח לחלוטין) ושמן פיקואל. שוב כל התהליכים ושוב לגימה ועוד אחת. חוויה רודפת חוויה. חשנו מיד בהבדלים בין כל סוגי השמנים.
אהבנו ביותר את הריחות והטעם של שמן הפיקואל, דווקא זה שנמזג לכוסיות (שבוודאי כמעט התפלצו לתחושת הנוזל השמנוני, החדש , הצהוב, שנמזג להן, כוסיות היין...) האחרון.
הקיבה כבר מרופדת בשפע שמני "חלוצה". הגיע זמן האוכל.

על השולחן הונחו פלטות  עם מגוון גבינות מעשי ידי אנשי רביבים. הם לוו בלחמיו המשגעים והפוקצ'ות  האיטלקיות של  השף אורי שפט מחנות, מאפיית, "לחמים" השוכנת לתפארת ברחוב החשמונאים 99 בתל אביב. אף פעם לא תיארתי לעצמי שניתן לאפות כל כך הרבה  סוגי לחמים מאותו קמח.
אורי שפט למד זאת בחו"ל והוא הוכיח לכל את ידיעותיו.
שמן נשאר לנו בשפע בכוסיות הטעימה. פרוסות הלחם נטבלו  ביסודיות בשמן ו"נטרפו" בכבוד המגיע להם.

בוקר מיוחד  ומעניין עבר עלינו באותו יום שישי. גם קצת טיפים  חשובים קיבלנו:
שמן זית חייבים לשמור בבקבוק אטום במקום לא חם ולא מואר.
אורך חיי שמן כשנתיים. שימו לב לתאריך התפוגה או הייצור המוטבע על הבקבוק. השתדלו תמיד לרכוש שמן זית שנותר לו כמה שיותר זמן עד ליום ההולדת שנתיים.
אל תקנו שמן זית בצידי הכבישים. קנו שמני זית רק מיצרנים ידועים שאתם בוטחים בהם.

לחיים, לחיי שמן הזית הישראלי. אכן, יש קשר בין יין לשמן זית, אפילו בדרך הטעימה של שניהם.