מאת: אבי הלוי

אם יש מישהו מבין חובבי היין בארץ שאינו אוהב את יינות הקברנה סוביניון מסדרת ירדן של יקבי רמת הגולן, שיקום. מבלי לראות אתכם בעת קריאת שורות אלו אני מוכן להתערב, על הירדן ק.ס. 97 האחרון שיש לי במקרר, שאף אחד לא קם.
אם נערוך הקבלה בין עולם ניירות הערך לעולם היין, ואני לא מדבר על ערכים כספיים, ונניח שהתשואה ביין היא הנאה, תענוג וכיף הרי שקניית קברנה סוביניון מסדרת ירדן משולה להשקעה באגרת חוב סולידית ובטוחה. זוהי השקעה מצוינת עם סיכון נמוך ותשואה שאולי לא תרקיע שחקים כמו היינות הגדולים של בורדו ואחרים, אבל בוודאות תספק לנו את ההנאה הגדולה שאנו מחפשים ביין.

הנאה כזו הזדמנה לכל מי שהגיע לאחת מסדנאות הטעימה בשם 'ירדן קברנה סוביניון - על ציר הזמן' שהתקיימה במסגרת יריד יינות ישראל התשיעי במרכז ללימודי ארץ ישראל יפה בסוף חודש מרץ 2006. בטעימה טעמנו יינות קברנה סוביניון מסדרת ירדן מהבצירים 1996 עד 2001 ברצף. את הטעימה הנחה מוקי וינשטוק, ראש מחלקת ההדרכה של יקבי רמת הגולן. בנוסף למגוון הרחב של שנות הבציר, התייחדה טעימה זו בכך שהיינות נמזגו מבקבוקי דאבל מגנום או מגנום לאחר שנשמרו ביקב מיום הביקבוק. על יתרונות האחסון של יין בבקבוקים גדולים לא נרחיב כאן את הדיבור, נזכיר רק שקצב ההתיישנות בבקבוקים גדולים איטי יותר מאשר בבקבוקים רגילים עקב היחס הגבוה, בנפח, בין היין לבועת האוויר הכלואה בבקבוק.

בדברי ההקדמה שלו אמר מוקי וינשטוק, כשהוא עומד לפני מפה גדולה של רמת הגולן והגליל העליון: "כאשר מדברים על יין יש להתייחס בראש ובראשונה לאזור הגידול, מה שקרוי אצלנו ביקבי רמת הגולן 'ארץ היין' ובפי הצרפתים - 'טרואר'. הבסיס ליצירת יינות טובים הם ענבים טובים. מי שלא מסוגל להגיע למצוינות בגידול ענבים, אין לו סיכוי לייצר יינות מצוינים. בהקשר לכך נתייחס לכמה פרמטרים המשפיעים על איכות הענבים והיין וכיצד הם באים לידי ביטוי ביקבי רמת הגולן".

                                 

 להלן בקצרה חלק מהפרמטרים האלו כפי שהוצגו על ידי מוקי וינשטוק:

קרקע: רמת הגולן היא רמה וולקנית עשירה במינרלים הבנויה משני סוגי אבן. הסוג האחד הוא לבה שפרצה ממעמקי הר הגעש, גלשה על המדרונות, התקררה לאט, התקשתה ויצרה אבן קשה ואטומה. הסוג השני הוא לבה שעפה באוויר, ספגה אוויר ומים ונחתה כאבן דמוית ספוג מה שקרוי 'טוף'. מסתבר שהשילוב הזה בין שכבת אבן אטומה ושכבת אבן מאווררת מעליה נותן מצע מוצלח לגידול ענבים. מענין לציין שמה שמאפיין את רמת הגולן שמבנה הקרקע הוא כמעט אחיד לכל שטח הרמה. בנוסף, יש ליקבי רמת הגולן אזור גדול נוסף בעמק קדש שברמות נפתלי שם הקרקע היא גירית.

גובה ואקלים: מה שמייחד את רמת הגולן בהקשר הזה הוא, שעל פני שטח יחסית קטן, 42 ק"מ אורך על 13 ק"מ רוחב, ניתן למצוא כמה סוגי אקלים המשתווים לאזורי גידול ענבי היין בארצות כמו צרפת וארצות הברית. גובה הכרמים נע בין 400 מטר בדרום רמת הגולן ל- 1200 מטר בצפונה. מקובל להניח, מבחינה אקלימית, שכל עלייה בגובה במטר אחד משתווה להתרחקות צפונה בקילומטר אחד. ריבוי סוגי האקלים ברמה מאפשר לשלב יינות שהופקו מפרי שגדל באזור 'חם' יחסית בדרום הרמה עם פרי שגדל באזור 'קר' בצפונה ולקבל יינות יותר מורכבים.

זני ענבים: שתי מטרות מנחות את אנשי יקבי רמת הגולן בהקשר לנושא הזה: האחת, לגדל זני ענבים שיש בהם פוטנציאל לאיכות גבוהה. השנייה, חידוש וגיוון על ידי כך שמנסים לאקלם ברמת הגולן זנים חדשים שיתנו עניין ודינאמיות בעולם היין. כך, לדוגמא, הוחלט ביקבי רמת הגולן לאזרח את זן הויונייה ויין מסוג זה יצא לפני כמה חודשים לשוק.

הכורמים: יקבי רמת הגולן עובדים במשותף עם הכורמים על מנת להגיע לאיכויות הנדרשות. זה מתחיל באסטטיקה של הכרמים וממשיך בטיפול בגפנים כדי לרסן את הצימוח ולדלל את כמויות הפרי. ישנם זנים שללא בקרה יכולים להגיע ליבול של ארבעה טון פרי לדונם בעוד שיין איכותי ניתן להפיק מיבולים בסדר גודל של 800 עד 1000 ק"ג לדונם.

מזל: לפרמטר הזה קורא מוקי וינשטוק 'החלטותיו של היושב במרומים'. "בחקלאות בכלל ובייצור יין בפרט צריך הרבה מזל", אומר מוקי וינשטוק. "אנחנו נראה עוד מעט, כאשר נטעם את היינות, שלכל בציר יש את היתרונות והחסרונות שלו. יש לכך השפעה לא מעטה על איכות היין". בקטגוריית המזל מונה מוקי וינשטוק גם תופעות שלא תמיד ניתן להסביר אותן כמו איכות יוצאת דופן של יין המתקבלת מענבים שנבצרו בחלקה מסוימת בתוך כרם שלם. כך, לדוגמא, הוא מספר שיין הקברנה סוביניון כרם אלרום 2001, הופק מחלקה מאוד מצומצמת בכרם. מה גורם לחלקה זו להיות כל כך ייחודית עדיין לא ידוע.

טעימת היינות
 את היינות טעמנו לפי סדר עולה של שנות בציר על מנת לאפשר לחיך להתקדם בהדרגה מהיינות הותיקים וה'רגועים' אל היינות הצעירים והעוצמתיים יותר. כאמור, היינות נמזגו מבקבוקי מגנום או דאבל מגנום. על ביקבוק יינות בבקבוקים גדולים אומר מוקי וינשטוק: אם היין בבקבוקי מגנום ודאבל מגנום כל כך נשמרים היטב, נשאלת השאלה מדוע אין אנו מבקבקים יותר יין בבקבוקים גדולים. התשובה היא שיש קושי לשווק בקבוקים גדולים ליחידים ומסעדות. לעומת זאת, אנו בהחלט שומרים יין בבקבוקים גדולים לאירועים כמו הטעימה של היום או לאירועים מיוחדים אחרים.

ירדן קברנה סוביניון 1996 – אודה ואבוש שלטעימת היין הזה ניגשתי ללא תקוות גדולות. אחרי הכול זהו יין ישראלי בן 10 שנים, למה כבר אפשר לצפות? ובכן, רבותי, הפתעה. זה מתחיל בצבעו של היין שהיה אדום ארגמני כמעט ללא גוונים חומים שאתה מצפה למצוא ביין בגיל כזה. באף כבר יש ביטוי לגיל שכן הריחות נעימים אך מאופקים. צריך היה לסובב הרבה וב'אלימות' את היין כדי להפיק ממנו את הארומות שהוא מסתיר. בפה שוב הפתעה: שלל טעמים וגוף בינוני עד מלא. בגלגול היין בפה מתפתחים טאנינים מפתיעים לגילו של היין. יש להניח שלעובדה שהיין נמזג מבקבוק דאבל מגנום יש חלק מכריע במצבו הטוב של היין.

ירדן קברנה סוביניון 1997 – ליין הזה יש לי קשר רגשי עמוק. כאשר התחלתי את דרכי כחובב יין היה זה היין הראשון שקניתי בקניה עתידית, כחבר מועדון הלקוחות של יקבי רמת הגולן. היו לי ששה ובכל שנה בערך אני פותח בקבוק אחד ומתענג מחדש. עכשיו תארו לעצמכם את היין הזה לאחר שנמזג מבקבוק דאבל מגנום ששהה במרתפי היקב מיום ביקבוקו. במילה אחת: מדהים. צבע אדום יפה עם נטייה לסגול כהה. באף שפע של ארומות של יין בוגר (לא מדגדג את קצה האף כמו ביין צעיר) ובוקה נהדר של עץ קלוי שמזכיר במרומז סיגר בוער (מה לעשות, זו האסוציאציה שלי). בפה טעמים ומורכבות שאפשר להשתגע. שבועיים אחרי הטעימה, בליל הסדר, פתחתי את הבקבוק הלפני האחרון שיש לי וכמעט בכיתי...

ירדן קברנה סוביניון 1998 –  על שנת 1998 מעיד מוקי וינשטוק שזו הייתה שנה חמה במיוחד. כתוצאה מכך הייתה ירידה של כ- 20% ביבול שמשמעותו דילול טבעי של כמויות הפרי. בטעימה התרשמתי שבהחלט מדובר ביין שונה עם תערובת של תכונות, חלקן שליליות וחלקן חיוביות. הצבע לא משהו, אדום-כהה נוטה לחום. באף צריך להתאמץ כדי לחוש בארומות ובוקה, אם בכלל. בפה הפתעה לטובה: יין מרוכז עם טעמי קפה ושוקולד. גוף בינוני. היין נמזג מבקבוק מגנום ואני בספק אם היין הזה בבקבוק רגיל היה שומר על הטעמים הללו.

ירדן קברנה סוביניון 1999 –  היין הזה היה מאופק מכל הבחינות. הצבע בסדר, אדום כהה. באף כמעט כלום. בפה מה שבולט זה עץ ועפיצות, לא בלתי נעימים. על תנאי מזג האוויר של שנה זו מספר מוקי שהחורף היה חם ויבש והבציר, לעומת זאת, התמשך עד סוף נובמבר. יש לי את היין הזה בבית בבקבוקים רגילים ומשום מה נדמה היה לי ששם הוא יותר מוצלח. צריך לבדוק. בסך הכל היין הזה לא משהו יוצא דופן.

ירדן קברנה סוביניון 2000 – אחרי ה- 98 וה- 99 היין הזה מחזיר אותנו לתהילה שסדרת ירדן ק.ס. ראויה לה. מי שיש לו את היין הזה בבית כדאי לו להתחיל לשתות וליהנות. צבע היין אדום ארגמני כהה יפה ומבריק. סיבוב קל של היין בכוס מביא להתפרצות של ארומות מצוינות של פרי אדום-שחור על סף הבשלות כמו דובדבן ופטל. בפה חגיגה של טעמים וטאנינים מצוינים, חזקים אך לא מציקים. יין בעל גוף מלא עם 'דמעות' נאות על דופן הכוס. כל לגימה כיף.

ירדן קברנה סוביניון 2001 – יין לאוהבי יינות בעלי נוכחות שמחצינים את כל מה שיש בהם. הצבע אדום ארגמני חזק וזוהר. הריחות שופעים דובדבנים וסירופ פרי יער (יש שמכיר את מנת הקינוח הקרויה 'פבלובה' יכול לתאר לעצמו למה הכוונה). בפה, שוב, דובדבנים ושוקולד  מרוכז. בגלגול היין בפה מתפתחים טאנינים עוקצניים. יין קצת אלים אבל במובן החיובי, אם יש מושג כזה. הטעימה עשתה לי חשק ליין הזה ובחג השני של פסח צירפתי אותו לארוחת בשרים על האש. התאמה מצוינת, במיוחד ליד סטייק אנטריקוט משויש...

סיכום: יינות הקברנה מסדרת ירדן הם ה- KING שבאמתחתם של יקבי רמת הגולן. אמנם, כל כמה שנים שולפים איזה שהוא 'אס' בדמות קצרין (ה'אס' הבא, אגב, הוא קצרין 2003 שיצא ב- 2007, היכונו! היכונו!) ובשוטף יש לנו גם את בן המלך שהוא ה'גמלא' שיש רבים הטוענים שדווקא הוא היין המבטא באופן הטוב ביותר את 'ארץ היין' של רמה"ג. אבל, עמוד השדרה האיכותי הוא הקברנה סוביניון מסדרת ירדן.