אבי הלוי

"שלום וערב טוב לכולם", אמר לואיס פסקו בעברית, ומיד הוסיף באנגלית, לכל צחוקם של הנוכחים: "בזה מסתכם כל מה שתשמעו ממני בעברית הערב..." לואיס, יינן יקב רקנאטי, שעלה לארץ לפני כמה שנים מארה"ב הוא אישיות צבעונית ובולטת בין הייננים המוכרים לנו. ההתלהבות שבה הוא מדבר על עבודתו מזכירה במשהו את ברי ססלוב ורוני ג'יימס. פגשתי אותו לראשונה לפני כשנה וחצי בסיור ביקב רקנאטי. מי שהדריך אותנו אז בסיור התקשה להשיב על כמה שאלות מעמיקות מצד חברי הידענים והזעיק את היינן, לואיס פסקו. הגיע בחור 'צעיר' (לואיס נראה צעיר מאוד לגילו) שענה במהירות, באריכות ובהתלהבות על כל שאלה. ניכר היה בו שאם רק יינתן לו הוא יכול לדבר על יין שעות על גבי שעות.

אמצע פברואר 2005 , ערב יפואי חמים יחסית לעונה, ואנו מכונסים בקומה השניה של בית 'איש הענבים' מסביב לשולחן האבירים הגדול. חיים גן הציג את לואיס וציין את העובדה שלואיס היה שף בעברו המקצועי, מה שלדעתו משפיע על סגנון עבודתו של לואיס כיינן. "בסופו של דבר, בשורה התחתונה, אנו כצרכנים, פוגשים את היין בארוחה" אומר חיים "וההתאמה בין יין לאוכל היא אחד הדברים המאתגרים בעולם היין". לואיס עצמו סיפר אחר כך, שכאשר עבד כשף ראשי במסעדה בארה"ב נהג להתלוות אל בעל המסעדה בחיפושיו אחרי יינות מיוחדים באזורי נאפה וסונומה. "קל היה אז למצוא יינות מהזרם המרכזי כמו קברנה, מרלו או שרדונה" אמר לואיס, "יותר קשה היה למצוא יינות כמו זינפנדל טוב או פטיט סירה, אבל הם היו שם, צריך היה רק לחפש."

לואיס, מלווה בשחר, מנהל השיווק של יקב רקנאטי, הגיע אלינו עם מבחר יינות היקב כדי לספר על ניסיונו בעבודה עם יינות זניים. הוא סיפר שהמפגש הראשון שלו עם זני ענבים שונים מהמגוון הרגיל היה ביקב קטן בארה"ב, שם הועסק בשנת 1992 לאחר שסיים את לימודי הייננות בדייויס. בבעלות היקב היה כרם מעורב שרובו אמנם הכיל גפני זינפנדל אך גדלו בו גם זנים נוספים שונים כגון: קריניאן, מורבדה, פטיט סירה, אליקנטה בושה, גריי ריזלינג ועוד. היקב ייצר כמה חביות מכל זן והיין נמכר ללקוחות מיוחדים, כאלו שאהבו במיוחד יינות זניים יוצאי דופן. "מהאליקנטה בושה עשינו יין כל כך טאני שתופס את הפה עד כדי כאב אך היו לנו לקוחות שהשתגעו על היין הזה" סיפר לואיס.

את הטעימה פתחנו בסוביניון בלאן 2004. זהו יין חדש, צעיר, שבוקבק רק לפני כשלושה שבועות. היין הותסס במשך חודש שלם בתסיסה קרה ואיטית. הענבים מגיעים ממגדלת בת 80, גב' שרה סמסונוב, מבנימינה, שיש לה מנהל כרם שעושה עבודה מצוינת. לדעת לואיס הסוביניון בלאן הוא ההיפך הגמור משרדונה בהקשר של מגע עם חביות עץ. בעוד שלשרדונה העץ מוסיף תכונות ומשלים אותו, במקרה של סוביניון בלאן הוא עלול לגרוע מהטעמים והארומות של היין. סוביניון בלאן טוב צריך שיהיו לו ריחות וטעמים 'ירוקים' כמו דשא קצוץ והעץ רק מפריע. בשלב זה של הטעימה, התפתח דיון בנושא החמיצות ביין המסוים הזה. לדעת לואיס, לסוביניון בלאן שטעמנו יש חמיצות גבוהה באופן יחסי לאחרים בארץ. לא כל הנוכחים, כולל עבדכם, הסכימו אתו. בסך הכל זהו סוביניון בלאן טוב בעל ריחות של פרי טרופי ומרירות קלה המזכירה אשכולית. לואיס ממליץ להגישו קר עם דגים או פירות ים.

ברברה 2003. "לראשונה בישראל, בכמות מסחרית", מכריז לואיס, "יין זני מהסוג ברברה". "כמה מכם מכירים את הזן הזה?" שאל. שלוש ידיים הורמו ולואיס אמר: "וזה עוד בקרב חובבי יין... אני מניח שלציבור הרחב זן זה אינו מוכר כלל". לואיס ספר שמקור הענבים משני כרמים במנרה, אזור המתאים, לדעתו, לגידול הברברה מבחינת הגובה - 800 מטר מעל פני הים. גם בקליפורניה מגדלים ברברה בגובה דומה, ביקב הקרוי 'סיירה פוט-הילס'."הזן הזה אינו זוכה להערכה הראויה לו", אומר לואיס, "ראשית, מכיוון שהוא חוסה בצלו של הזן האחר, המפורסם ממנו בפיאמונטה שבאיטליה, והוא הנביולו. בנוסף, אנשים אינם מכירים ואינם מבינים את הברברה. זהו יין אדום קל, שמיושן בחביות ישנות כדי שלא יקבל אלא קמצוץ מהעץ והוא מתאים לאותם מאכלים ההולכים היטב עם יין לבן". כדי להמחיש את דבריו, בקש לואיס שנעצום עיניים ונחשוב שאנו מריחים וטועמים יין לבן. עשיתי את התרגיל הזה והופתעתי להיווכח בצדקת דבריו של לואיס. הברברה של רקנאטי הוא יין אדום מבריק, מזכיר את אבן החן רובי. באף חשתי קלות בריח פרי שהכרתי בילדותי והוא הפיטנגו, משהו שדומה לדובדבן אדום חמצמץ. ליין חומציות טובה והוא נוח ונעים בחך. אני ממליץ לשתות אותו בקיץ, מצונן קלות, עם פסטה מעורבת בפירות ים (יש מנה כזו...).

שיראז 2003. "קיראו לו כרצונכם,סירה או שיראז" אומר לואיס "זהו זן שהולך ומתבסס בארץ ורק כעת מתחילים להבין כיצד לנהוג בו. אני עצמי מעדיף את השם שיראז כי מקור הזן הוא במזרח התיכון". שאלתי את לואיס האם יש בכך כוונת הצהרות לגבי סגנון היין שלו, כלומר עולם חדש ונעניתי בשלילה. הוא מכיר את הדעה הזו ולדעתו אין בה ממש. לדוגמא, היין של יקבי רמת הגולן מזן זה קרוי סירה הוא לחלוטין יין בסגנון עולם חדש. ה- 2003 הוא 95% שיראז ו- 5% קברנה סוביניון. את הענבים ליין זה קיבל לואיס משלושה מקורות: 50% מאזור לכיש קרוב יותר לחברון, כ- 40% מהמושב מרחביה שבעמק יזרעאל ו- 10% ממנרה. סוגי הקרקעות השונים בכל אחד מאזורים הללו יוצרים הבדלים בין הענבים למרות שמדובר באותו הזן. הפרי ממרחביה תורם כבדות וסמיכות. הפרי מלכיש תורם פרי בשל, ריבתי. בהשוואה טעמנו גם את השיראז 2004 מהחבית. זהו יין שהוכן מ- 100% ענבי סירה. למעלה ממחציתם מאזור לכיש והיתר ממרחביה ומנרה. בשיראז 2004 חש לואיס שהוא מתקרב יותר לסגנון שהוא מחפש. לדעת לואיס השיראז יצליח יותר ויותר בארץ, הוא יחליף זנים אחרים ובהדרגה ייווצר כאן שיראז/סירה בסגנון ישראלי. טעמתי את שני היינות ואהבתי את ה- 2003 (מוקדם מדי, לטעמי, לשפוט את ה- 2004). ליין צבע אדום-סגול-שחור בדומה לשזיפים האליפסיים האלו שיש אצלנו בקיץ. יש לו ריח בשל של ריבת שזיפים והוא בעל טאנינים רכים.

פטיט סירה + זינפנדל 2003. 78% ו- 22% בהתאמה. לואיס הסביר שהמיץ של עינב הפטיט סירה הוא בעל רמה גבוהה של טאנינים עוד לפני שמשרים אותו עם הקליפות. מסיבה זו יש להסתפק בהשריה קצרה, מכסימום שבוע, שאם לא כן הטאנינים יהיו בלתי נסבלים. ענבי הזינפנדל הם ההיפך הגמור: הם גדולים יותר והיחס בין תוך הפרי לשטח הקליפה נותן תירוש רך יחסית בהקשר של טאנינים. מקור ענבי הפטיט סירה באלון הגליל והזינפנדל מגיע ממנרה. במקביל טעמנו  פטיט סירה/זינפנדל 2004, בלנד שהוכן שבועיים קודם לטעימה ונמצא כעת בחבית. הזינפנדל מבציר 2003 היה חמוץ יחסית ואילו ב- 2004 התקבל זינפנדל יותר בשל. מסיבה זו הגדיל לואיס ביין הזה את חלקו של הזינפנדל בבלנד. טעמתי את שני היינות והבחנתי מיד ברמת הטאנינים הבולטת ביחס ליינות האחרים שטעמנו באותו הערב. בסך הכל היין הזה הוא יין נחמד, לא מורכב מדי ומתאים לאוהבי יין צעיר ומעט תוקפני. מתאים למאכלים עשירים וגבינות בשלות.

קברנה סוביניון 2003. "אנו עוברים כעת מהזנים הייחודיים שטעמנו עד עתה אל 'סוס העבודה' של היין הישראלי והוא הקברנה סוביניון", אמר לואיס. לכוסותינו נמזג יין מסדרת רקנאטי הרגילה (להבדיל מסדרת רזרבד וס.ר.) שהוכן מ- 80% ענבי ק.ס. מהגליל העליון (בן זמרה ומנרה) ו- 20% מאזור גבעת ישעיהו. לואיס סיפר שבגלל תנאי האקלים המקומי הקריר יחסית באזור הכרם שבגבעת ישעיהו, הנמצא בגובה 400 מטר מעל פני הים, מתקבל פרי בעל מאפיינים של ענבים שגדלו כביכול בגובה רב יותר. לואיס מאוד גאה ביין הזה שלדעתו מבטא קברנה סוביניון קלאסי טוב במיוחד. עבדכם יכול לאשר שאכן כך הוא הדבר: הקברנה סוביניון 2003 הוא תמורה מצוינת למחיר (כ- 50 ש').

מרלו רזרבד 2001. למעשה זהו בלנד של 80% מרלו- 20% קברנה סוביניון. ענבי המרלו מגיעים ליקב ברובם (60%) מכרם מנרה והיתר מגבעת ישעיהו. לואיס טוען שהמרלו של מנרה הוא בעל אופי 'ירוק' למרות בשלותו. ככלל, הוא מוצא הרבה תכונות משותפות למרלו ולקברנה בארץ ולכן מצא לנכון  להכין בלנד שכזה ועדיין לקרוא לו 'מרלו'. היין התיישן 18 חודשים בחביות עץ והתוצאה היא יין טעים. לא יותר מדי פרי, לא יותר מדי עץ.

תם ערב מעניין עם יינן תוסס ומרתק. בנוסף, יינות רקנאטי התגלו לי כיינות הנותנים תמורה טובה למחיר. כל היינות שטעמנו, למעט המרלו רזרבד, מחירם 50 שקל ומטה. המרלו רזרבד נמכר בכ- 75 שקלים.

 תודה ללואיס פסקו ושחר מיקב רקנאטי, תודה לאיש הענבים ולחיים! לחיי היין הישראלי !