שגיא קופר

ביום שישי האחרון של חודש אוקטובר 2003, יום שימשי נאה, אי שם לקראת שתים עשרה, שמנו פעמינו ליקב ססלוב, שבו ערכו הססלובים מפגש בנושא "למה מרלו?". שיחה, עם טעימות של יינות "מרלו אביב" משלוש השנים האחרונות. הגענו קצת מוקדם מהשעה היעודה וערכנו סיור קצר להתרשמות מהיקב שנוספו לו אי אלו מטרים רבועים השנהץ. ברי התחיל את המפגש בשתים עשרה בדיוק. לידיעת המתכוונים לבוא למפגשי יום שישי הבאים: יש שם סדר ומתחילים בזמן .

המרלו צובר פופולריות רבה בשנים האחרונות בחו"ל וגם בארץ. זהו אחד הזנים הנפוצים ביותר בעולם, ולפי ברי, בצרפת הוא שלישי אחרי קריניאן וגרנש, ואף מקדים את הקברנה סוביניון. המרלו היה תמיד פופולרי באיטליה, שם למיטב זכרוני עושים ממנו יין פשוט יחסית, חסר יחוד, שמיועד לשתיה "מידית", למרות שבצפון מזרח איטליה משיגים איתו תוצאות מצוינות.
המרלו של זמנינו הוא צאצא של זני גפן שהובאו לצפון אירופה על ידי הרומאים. חיילי הלגיונות הרומים שנדדו מארץ לארץ היו זקוקים לגפן שתתפתח במהירות, תיתן תנובה טובה של ענבים ושהיין שיתקבל יהיה קל יחסית לשתיה. הזן ששימש אותם היה כנראה Biturica שמוצאו מאלבניה. אני לא יודע מה מאותה גפן שהיתה "אֶם המרלו" המקורית השתמר ביין מהענבים המוכרים היום, אבל הוא לבטח קל ועגול יותר מהקברנה סוביניון ועשיר בטעמי פירות יער ופירות אחרים. יש לי תחושה שתכונות אלה הן שעושות אותו ואת הבלנדים השונים לפופולריים יותר ויותר גם בקרב הקהל הישראלי המחפש לעיתים יין יותר קל ופחות כבד ויבש. ביצירת בלנד, ברי דימה את המרלו לצד הנשי של היין, בעוד שהקברנה סוביניון כבד יותר, ואולי "גברי" יותר. מספיקה תוספת קלה של מרלו לקברנה סוביניון, והוא משנה כליל את אופיו, ממש כמו גברבר מצוי בנוכחותה של עלמה עדינה. אגב, אנקדוטה חביבה שהתגלתה היא שדווקא המרלו הצ'יליאני אינו כלל מרלו. זהו ענב אחר, שנקרא מרלו וטעמו זהה, אבל בבחינת רצפי DNA ובהשוואתם, התגלה שהוא צאצא של גפן אחרת לגמרי. למי שרוצה להרחיב בנושא, יש מדריך להיסטוריה של הענב הנפלא הזה באתר היינות האוסטרלי The Uncorked Cellar.
המרלו פורח ומבשיל קודם לקברנה סוביניון. ישנם משהו כמו עשרה ימים בין בציר של מרלו לבציר של קברנה סוביניון, מה שמאפשר ליקבים להשתמש בנוחות בציוד שלהם לשני סוגי הענבים, בשיטת ה"מיכל החם". לוחות הזמנים מאפשרים להעביר את המרלו ליישון, לשטוף את המיכלים ולפנות לעבודה על ענבי הקברנה. החסרון של המרלו ליינן? הפריחה אינה יציבה כל כך והיא רגישה ללחות גבוהה. בגלל שהיא מוקדמת במקצת, וחשופה יותר לשיגיונות מזג האוויר האביבי, פרחים רבים עשויים ליפול ולא לחנוט פרי. יכול אם כך להיווצר מצב שכורם שמדלל את הכרם בדיוק (ובעצם יתר על המידה) ולא משאיר כ- 10% - 20% יותר פרחים ממה שהוא חושב שיצטרך, יגלה בסוף העונה שחסרים לו ענבים, ושהיבול שלו היה נמוך מכפי שציפה. זהו הבדל מהותי בין המרלו והקברנה סוביניון, שהפריחה שלו יציבה מאוד, וניתן לתכנן היטב את כמויות הפרי הסופיות.
בטעימה שערכנו אצל ברי יכולנו לבחון איך יין מאותו סוג, ויותר מזה – מאותן גפנים באותו מקום – משנה את אופיו משנה לשנה בתלות בגיל הגפן ובמזג האויר. התחלנו עם מרלו מסדרת אביב של ססלוב, בציר 2001, שיוצר מגפנים מבציר שנה ראשונה מהכרם בקדיתא. כמעט מיד לאחר פתיחת הבקבוק, היין, עם 14% אלכוהול, היה קשה במקצת ומאוד יבש. לאחר כחצי שעה וקצת יותר הוא התפתח ליין מאוד עשיר, כבד כמעט כמו קברנה סוביניון. בניגוד לקברנה הוא התרכך והיה נעים מאוד לשתיה. לי הוא הזכיר יין פומרול, עשיר, עם פחות טנינים.
מה- 2001 המשכנו ל- 2002 (שקיבל ביקורות מצוינות מרוגוב), שהתגלה כיין מצוין, פחות יבש מה- 2001, ובכלל לא כבד. בהשוואה ל- 2001, לי הייתה רק תחושה קלה של טאנינים, וההסכמה הכללית הייתה שעוד שנתיים בבקבוק רק יטיבו איתו. 
הטעימה האחרונה, של מרלו 2003 ישירות מהמיכל, היתה קצת "מתוחכמת" מדי בשבילי, אני חייב להודות. אפשר להרגיש שהוא יהיה טוב בסוף התהליך, ללא ספק, אבל בגלל שעדיין לא נגמרה התסיסה המלולקטית, היה לי קשה להבחין בניואנסים מבעד לאפקט התסיסה. יהיה מעניין להתארח שוב אצל הססלובים ולנסות דגימה נוספת ממנו כאשר השלב הזה יסתיים, ממש לפני תוספת של שבבי עץ או העברה לחבית, וכמובן אחרי יישון.
מרלו ואוכל, או בישול? מרלו קל יתאים פחות או יותר לכל, מסנדויץ' טוב וסלמון מאודה או מעושן ועד לבשר אדום קל. מרלו כבד מעט יותר – נאמר כמו ה- 2002 של ברי במצבו הנוכחי – יתאים גם הוא לליווי ולהכנה של אותם המאכלים כמו היינות הקלים, אבל יתאים במיוחד לאוכל עשיר יותר בטעמים. למרלו כבד ועשיר יותר, למשל כמו ה- 2001 הנ"ל, הייתי מציע להתיחס כמו לקברנה סוביניון.